אין זה סוד שהזרם המרכזי בתקשורת הישראלית בוחל בתרבות גבוהה. הבחירה הקבועה, הצינית והמודעת של עורכים בטלוויזיה ובעיתונות היא בבידור קל, בסלבריטיז וברכילות - ולא בנושאי תרבות ממשיים. תחומים רבים אינם מקבלים כיסוי, וסובלים במיוחד המחול, הג'אז והאמנות הפלסטית. מדובר בשקיעה הולכת ונמשכת של החלל שנוצר בעקבות ההתפוררות הזו גורם להיווצרות אלטרנטיבות ברשת. שוק מביעי הדעה, שהבלוגים הם כלי ביטוי מרכזי שלו, מושך אנשים שמחפשים ביטוי וקוראים שמחפשים תוכן. לפניכם שבעה אתרים שיעשירו את חייכם בתוכן ובתרבות.
במחשבה שנייה
דיונים, בלוגים ומילים שמנסות לגעת
במחשבה שנייה הוא אתר תוכן שהוקם על ידי שתי אסתי סגל וחנה בית-הלחמי. האתר מגדיר עצמו כמיועד לדיון בתחומי התרבות, החברה והתקשורת, אבל מציב לעצמו יעד שאפתני בתחום אירוח הבלוגים. "מדובר בבלוגים עצמאיים לחלוטין שכותביהם חופשיים, במסגרת תקנון האתר והטעם הטוב, לכתוב כל שעולה על רוחם", מצהירות המייסדות. "בעצם, העריכה העיקרית היא הבחירה הראשונית בקטגוריות שעליהן עומד המגזין, ובשיבוץ כתבות נושא מובלטות בעמוד הבית". השתיים אינן מסתירות את רצונן לנהל את "במחשבה שנייה" על בסיס הכנסות עתידיות מפרסום. במובן זה, מדובר בלקח שהוא כמעט מתבקש נוכח המשבר הפוקד את הבלוגוספירה.
סגל, עיתונאית (ב"גלובס"), ארטדיירקטור בפרסום, כתבת ספרות, עורכת, מרצה, מעצבת ובעלת הבלוג "מילים מילים" העוסק בספרות, מעידה על עצמה שהיא "מכורה ללא תקנה וללא אפשרות גמילה לספרות ולאמנות", וממשיכה להאמין ש"אני ואתה נשנה את העולם". חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית ושיווקית, מאמנת ותיקה, מנחה, מרצה ופובליציסטית הפועלת רבות למען העצמת נשים. שתיהן בלוגריות שנפגשו במקום המופלא שיצרה הבלוגוספירה, התחברו מתוך אמונה בחשיבות קיומו של המרחב הציבורי הזה - שבו ניתן להתעמת לפרקים, להסכים לפרקים, ובעיקר להתבטא בחופשיות ולאפשר למילים לחולל שינוי. "אמנם אנחנו הגינו והקמנו את הבית הווירטואלי הזה, אבל חשיבותו היא הבלוגרים והבלוגריות שבו, התוכן שהם מייצרים, וכמובן הדיון הציבורי שמגיע ויגיע בעקבות המילים של כולנו", הן אומרות.
כתובת האתר: http://2nd-ops.com
האייל הקורא
תרבות ואקטואליה, פילוסופיה ותקשורת
האייל הקורא הוא מאגר ידע מיוחד במינו באינטרנט העברי. כתב עת לענייני תרבות ואקטואליה, ותיק מאוד, מאז 1999 באוויר, ואחרי משבר (פיננסי ותפעולי) קשה שכמעט הביא לסגירתו השנה - הוא נפתח מחדש ויאפשר לחסידיו הנאמנים להמשיך ולצלול לתוכו.
באתר טקסטים על סופרים כז'ורז' פרק, ניקול קראוס ולואיס קרול, השירים המולחנים של דליה רביקוביץ', השנסון העברי ומאיר אריאל בתחום המוזיקה, ודיונים בתחומי דת ומדע, פילוסופיה ותקשורת. המערכת החדשה כוללת את דני בר, אליהו גרייצר, יובל נוב וירדן ניר-בוכבינדר.
כתובת האתר: www.haayal.co.il
השרת העיוור
עושר מוזיקלי יוצא דופן
אתר שבמהותו הוא אסופה של ביקורות ושל המלצות על מוזיקה ישראלית וזרה, מכל הזמנים, בעברית, על-ידי כותבים שונים. חוץ מניתוח של אלבומים חדשים וישנים, יש באתר "השרת העיוור" פרויקטים רבים.
כתבות מוקלטות הניתנות להורדה כקובץ, או סתם להאזנה, על בלוז ורוקנרול, מידע שימושי (דויד פרץ מסביר בפירוט איך עושים תקליט במאה ה-21 בצורה הפשוטה והמהירה ביותר), מגזין מקוון המוקדש כולו ליצירה של לאונרד כהן מזוויות שונות, וגם הרחבת הידע הכללי בתחומי הז'אנרים המוזיקליים השונים, כמו פסיכדליה בריטית: עשרה אלבומים שצריך מאת יאיר יונה; בריט-פופ: עשרה שצריך, איזי ליסנינג וגם עשרה של ג'ון קולטריין שצריך בבית ועשרה אלבומים של הקיור שחייבים, עשרה אלבומי מוזיקה שחורה מתוצרת הלייבל "מוטאון" מדטרויט ועשרה אלבומים של REM ועוד.
השרת העיוור גם מפיק מגזין מוזיקה עשיר בתכנים מדי זמן ויותר מכך, הצליח להפיק אוספי מוזיקה ישראלית מקורית תחת השם "פולרואיד", עם שירים של יוצרים עצמאיים רבים. במובן זה "השרת העיוור" הוא מגזין תרבות מגוון ויוצא דופן באיכותו, שכל חובב מוזיקה חייב להכיר ולבקר בו לעתים תכופות.
כתובת האתר: http://www.hasharat.co.il/html/index.php
עונג שבת
תרבות טובה מזוויות שונות
גיא חג'ג' מחלק כרטיסים להופעות ונותן אלבומים שלמים להורדה אצלו, הוא מפנה לכתבות ולטקסטים על מוזיקה בארץ ובעולם, אבל חושף גם תערוכות צילום, תחרויות מדע בדיוני ופנטזיה, אתרים העוסקים בספרות ילדים, טקסטים נפלאים על סאונד גרוע בהופעות בישראל ומאמרים על טכנולוגיה, אינטרנט, רדיו ורדיו אינטרנט. פעם בשבוע מתעדכן האתר ב-50-60 אייטמים חדשים, שכולם עוסקים בתרבות טובה מזוויות שונות.
עונג שבת הוא הוא קו התפר המושלם, לטעמי, בין בלוג פרטי, אישי ועצמאי, לבין אתר תוכן תרבות שיכול לספק לכל סקרן תרבות הרבה שעות של קריאה, עיון והאזנה.
כתובת האתר: http://haoneg.com
בלי ניקוד
בלוג ספרותי שהוא פשט חגיגה
בכל אתר ישראלי גדול יש מדור ספרות, ויש פורומים רבים העוסקים בספרים, אבל בלי ניקוד הוא אתר מסוג אחר. נשים כותבות ספרות.
חמוטל ילין, אביבה יובל ואביגיל גרייף-קנטורוביץ' הן הכותבות העיקריות והן שמתפעלות את הבלוג הספרותי המצוין הזה, שעוסק בספרים, ספרות יפה, ספרים מיוחדים שלא זכו לתשומת לב מספקת (ברברה קינגסולבר "תורת עץ הרעל"), שירה, עטיפות ספרים, ספריות, סרטים שנעשו לפי ספרים וגם "ספרים שצריך לתרגם כבר" (Tales of the City"" של ארמיסטד מופין, וגם "The Polysyllabic Spree" של ניק הורנבי).
אהבת המילה הכתובה, אהבת הספרות ואהבת הספרים עוברים כחוט מחבר בין כל הטקסטים באתר הזה, שהוא חגיגה מתמדת לכל מי שספרים הם חלק מהתפריט הרוחני היומיומי שלו.
כתובת האתר: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName-blinikud
הפנקס
כתב עת מקוון לספרות ולתרבות ילדים
בישראל, משום מה, לא מתייחסים ברצינות מספקת לתרבות של ילדים ונוער. למרות האתר הוותיק והטוב של נירה הראל דףדף (http://www.dafdaf.co.il/index.asp), הרגישו יוזמי ויוצרי הפנקס, כתב עת מקוון חדש וייחודי, שיש מקום לעוד אתר.
שני העורכים, תמר הוכשטטר ויותם שווימר, המייסדים והעורכים של הפנקס, הם ירושלמים, צעירים מאוד (בני 25), ובאים מאהבה לספרות ולתרבות הילדים. הם סטודנטים רחבי אופקים, תלמידי ספרות כללית ומשווה ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית (שווימר) ומסלול האיור בחוג לתקשורת חזותית בבצלאל (הוכשטטר).
האתר סולידי ומכובד. בשלושת החודשים הראשונים לפעולתו נרשמו באתר כ-2,000 כניסות בחודש. יפה, מכיוון שהפנקס הוא יוזמה פרטית שמאחוריה לא עומד שום גוף כלכלי. סופרי ילדים כיהודה אטלס ושלומית כהן-אסיף, החוקרים יחיעם פדן ותור גונן, והאמנית והסופרת מרית בן ישראל תרמו להפנקס מפרי עטם; ויוצרים חשובים כמו נורית זרחי והמאיירת עופרה עמית, השתתפו כמרואיינות. החזון של העורכים הוא במפורש להפוך את הפנקס לבמה אלטרנטיבית ליוצרים ולחוקרים בתחום ספרות ותרבות הילדים.
כתובת האתר:
http://ha-pinkas.co.il
אפלטון
מהיסטוריה ישראלית ועד תרבות עולמית
או*רי קציר הוא כותב מחונן בעל ידע אדיר בתחומי ההיסטוריה הישראלית והתרבות העולמית, ומעבר לידע מדובר באיש בעל כישרון כתיבה גדול. הרשימות באתר אפלטון הן על תקן עונג אינטלקטואלי המחדד את המחשבה. קציר כותב על תנ"ך, על היסטוריה, על אירועים חשובים, איוולת פוליטית בעבר ובהווה, על טקסט בלתי ידוע של מרק טוויין שהתגלה בארה"ב ועל המשורר ההומוסקסואל וולט ויטמן, כמו גם על הוצאה של מארז ובו 14 דיסקים המאגדים 300 שירים של הלהקות הצבאיות וצוותי ההווי, החל מראשית שנות ה-50 וכלה בסוף שנות ה-80.
הצימוק שבעוגה הוא האירוע השנתי והתרבותי, רשימת 25 הבלוגים הטובים בישראל. הפרויקט הזה, שמפיק מדי שנה קציר, תוך שיתוף פעולה ושימוש בהמלצות של קוראיו הרבים. בזכות האתר אפלטון ניתן להיחשף לכותבים נפלאים ולטקסטים מזהירים ונדירים בתחומים שונים בבלוגים שחלקם צנועים ואלמוניים. הפצת התרבות הזו חשובה במיוחד בעידן שבו ריבוי האתרים, הבלוגים והטקסטים, והרעש התקשורתי הגדול, מכסים על קולות צלולים וייחודיים.
כתובת האתר: http://www.aplaton.co.il