מה שמפריע למשה לדור בתקשורת זה שיש בה אג'נדה נגד הפרקליטות, שמטרתה - לדבריו - להחליש אותה, ובעיקר בתיקים ציבוריים חשובים. זה מה שפרקליט המדינה אמר אתמול (א') בכנס באניברסיטת בר-אילן.
בעברית פשוטה לדור טוען נגד עיתונאים, אולי בעיקר פרשנים, כי יש להם עניין לעזור לאנשי ציבור שהפרקליטות מעיינת במעשיהם, ולפיכך הם מבקרים אותה.
יש לי שתי הערות לעניין: האחת היא שביקורת על ה"תקשורת" ככלל אין בה שום תועלת. ביקורת בונה לא עושה האשמות כוללניות, אלא אומרת למה ולמי היא מתכוונת. כי יש כאלה, ויש אחרים. כשאומרים "כולם", כאילו אמרת "אף אחד". גרוע מזה: אתה מאשים גם כאלה שנוהגים אחרת. לבקר את התקשורת נחשב למעשה אמיץ - אבל לבקר אותה בהכללה, בלי שמות, זה מעשה פחדנות, בנוסף להיותו חסר תועלת.
אבל מה שמקומם יותר זה ההתמקדות של לדור בביקורת עליו ועל הפרקליטות. כי אם בתקשורת מדובר, יש תופעה חמורה הרבה יותר שלדור מודע לה, ולמרות זאת הוא אינו עושה דבר, אפילו לא מתייחס אליה - לא הוא ולא היועץ המשפטי לממשלה.
אני מתכוון לתופעה של אמצעי תקשורת העוברים על החוק. ובניגוד לפרקליט המדינה לדור, אני כן אנקוב בשם. כבר מספר חודשים יש פרשה של חשוד נמלט בשם אורי בלאו. זה העיתונאי מפרשת ענת קם, שהמשטרה מבקשת לחקור. הוא יושב בלונדון, מסרב להגיע לחקירה. ומי מממן את הימלטותו של בלאו מהחוק ואת פרקליטיו? - עיתון "הארץ".
מה עושה לדור בקשר לכך? - ובכן, לא מה שהיה עושה לולא היה מדובר בעיתון. כלומר, פרקליט המדינה לא עושה כלום. בינתיים אין חקירה, אין מעצרים, שום דבר.
חוסר אונים
המקרה של בלאו הוא רק דוגמה אחת, אמצעי תקשורת עוברים בסיטונות על חוקים כמו הסוביודיצה הפלילי, החוק נגד מודעות סקס ועוד שורה של עבירות לכאורה. מישהו שמע שנפתחה חקירה נגד אמצעי תקשורת על פרסום המנוגד לחוק הסוביודיצה? או לכל חוק אחר?
אז מה לך לדור שאתה מתבכיין על התנהלות התקשורת נגד הפרקליטות? לא היה יותר חשוב שתאמר מה דעתך על התנהלות חלק מהתקשורת נגד החוק? מה יותר חשוב בעיניך, המוניטין והכוח של הפרקליטות - או של החוק?
אם אתה ומשרדך מאפשרים לאמצעי תקשורת לפרוע חוק בריש גלי, מבלי לחייב אותם לתת את הדין על כך - אז למה אתה מצפה? אתם מחנכים את הציבור שהתקשורת היא מעל לפרקליטות, מעל לחוק - ואחר כך אתה מתבכיין על מה שעושים לך?
אם אתה רוצה שיכבדו אותך, משה לדור, לא תשיג את זה באמצעות התבכיינות, כי התנהגות כזאת משדרת חוסר אונים שאולי מזכה את המתבכיין ברחמים, בטח לא בהערכה.
אז אולי תמחה את הדמעות ותדאג להחזיר לחוק את כבודו באמצעות אכיפתו - ללא פחד וללא משוא-פנים?