עיקרון ההגנה מן הצדק במשפט הפלילי זכה בשבוע שעבר לעדנה: מכוחו נחלץ השר לשעבר צחי הנגבי מהאישום העיקרי, בעבירת מירמה והפרת אמונים, בפרשת המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה.
החלטת הרכב שופטי בית משפט השלום בירושלים, שזכתה לסיקור נרחב, התפצלה כך שאחד השופטים ביקש לזכותו לחלוטין מביצוע העבירה; שני השופטים האחרים חשבו כי נגרמה להנגבי פגיעה בציפייתו כי לא יעמוד לדין, נוכח הפרקטיקה שנהגה עד אז שלא לטפל בתופעת המינויים הפוליטיים בכלי הפלילי; ואולם רק אחד מביניהם החליט כי הפגיעה מצדיקה לבטל את האישום נגד הנגבי, מטעמים של הגנה מן הצדק - ובכך היטה את כף המאזניים לטובת הנגבי.
ההגנה מן הצדק, על אף שהיא מצויה בפסיקת בית המשפט העליון זה כמה שנים, ועל אף שזכתה אף לעיגון בחוק סדר הדין הפלילי, היא עדיין דוקטרינה בהתהוות. בשבוע שעבר תרם בית המשפט העליון לבנה נוספת לבניינה.
הרכב השופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה וחנן מלצר קבע כי ההגנה מן הצדק עשויה לתרום לנאשם, ולהביא להקלה עמו, לא בהכרח בשלב הכרעת הדין, אלא שהיא אפשרית גם כשיקול בשלב גזירת העונש.
במילים אחרות: שופטיו של צחי הנגבי לא היו חייבים להכריע הכרעה גרזנית, דיכוטומית, אם להרשיעו או לזכותו (טכנית, אין מדובר בזיכוי אלא בביטול האישום) נוכח הפגיעה בתחושת הצדק. הם היו יכולים להרשיעו - ולמקם את ההקלה בשלב גזירת עונשו.
הערותיו של בית המשפט נשמעו אגב דיון בערעור פלילי רגיל, העוסק בעבירות קלאסיות מתחום הפשיעה המאורגנת (ע"פ 3468/07). ערעורו של הנאשם חנוך עצמון הוגש הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי העונש, וכך יכול היה השופט מלצר לדון בעיקרון ההגנה מן הצדק אגב שני שלבים אלה של ההליך הפלילי.
גם במקרה של עצמון, אגב, עסקה הטענה המבססת את ההגנה מן הצדק באכיפה בררנית - סלקטיבית - מצד רשויות האכיפה. מלצר דן בטענה בהקשר להכרעת הדין ופוסק: "טענת ההגנה מן הצדק איננה ראוי להתקבל פה בכל מה שכרוך בהרשעות".
עם זאת, הוא איננו מוותר על בחינה מחודשת שלה בהקשר לשאלת העונש. במילים אחרות: הגם שאין בטענת ההגנה מן הצדק כדי לבטל את האישום כליל - אפשר שיהיה בה מספיק כדי להשפיע על חומרת הענישה שתוטל על הנאשם ולהקל בה.
"ככלל", אומר מלצר, "הסעד הקלאסי במקרה שבו נקבע כי חלה ההגנה מן הצדק הוא ביטול כתב האישום. אולם, בעבר נפסק כי לא בכל מקרה שבו חלה הדוקטרינה האמורה יבוטל כתב האישום, וייתכנו מצבים שבהם ניתן יהיה לשקול תרופות מתונות יותר: ביטול של אישומים ספציפיים בלבד, או הקלה בעונש בעת גזירת הדין".
מלצר קובע כי עמדה זו, שהובעה בעבר בפסיקה באופן עקרוני, תקפה גם לאחר עיגונה של ההגנה מן הצדק בחקיקה.
במקרה של עצמון, פסק מלצר, הוא איננו זכאי ליהנות ממנעמיה של ההגנה מן הצדק אף לא בשלב גזירת העונש. ואולם הפתח נפתח - להכרה בכך כי העיקרון הזה עשוי להניב פירות מסוגים שונים, ולא בהכרח להוביל לתוצאה של השלכת כתב האישום לפח.