בהחלטה שכותרתה "סגירת הטלוויזיה החינוכית" נכתב כי הממשלה החליטה "להפסיק את שידורי הטלוויזיה החינוכית... ביום 1 באוקטובר 2008 (!!)". הנימוק שניתן להחלטה הוא "היעדר רלוונטיות" ו"חוסר יעילות". ההחלטה לא בוצעה. כעבור שנה התקבלה החלטה נוספת: "להפסיק ביום 1 באוגוסט 2009 (!!) את שידורי הטלוויזיה הלימודית" ולשלב אותה ברשות השידור.
איך זה ששתי החלטות ממשלה אינן מיושמות, ודבר לא קורה? איך זה שלמרות ההחלטות הללו האוצר נאלץ להקציב כספים רבים לחינוכית, שהוכרזה על-ידי הממשלה עצמה כטלוויזיה "לא רלוונטית ובלתי יעילה"?
זה באמת סיפור מעניין, שמאחוריו עומדת במלוא היקף תכסיסיה מנכ"לית החינוכית, יפה ויגודסקי. איך היא מצליחה במלחמתה זו, מי מסייע בידה, מהם הכוחות שהיא מפעילה לצרכיה?
התשובות לשאלות אלה מצויות, רובן ככולן, בפרשת העסקתם של דן מרגלית ועיתונאים נוספים כמו בן כספית, רינו צרור ו"כוכבים" נוספים בחינוכית.
השבוע פורסם בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" כי באתר החשב הכללי פורסמה באחרונה הזמנה לעיתונאים להציע את עצמם לתפקיד מנחה התוכנית "ערב חדש", במקום דן מרגלית.
יצוין כי מרגלית משמש באותו תפקיד בחינוכית כ-28 שנים (!!). בתקופה זו עברו ב"ערב חדש" עשרות מנחים, אבל "את דן מרגלית כמעט אי-אפשר להחליף", כותב עיתונאי "ידיעות" רז שכניק.
אם כך, למה פורסם המכרז? האם ויגודסקי החליטה שצריך להיפרד ממרגלית? חס ושלום. כבר זמן רב דורש האוצר שייערך מכרז לתפקידו של מרגלית, כפי שמחייב החוק, אולם ויגודסקי התחמקה. באחרונה נאמר לה כי אם לא תוציא מכרז - לא יאשרו לה תקציב, וכך, בלית ברירה, נאלצה ויגודסקי לפרסמו.
אבל בכל תולדות המכרזים לא תמצאו מכרז שמנוסח כך שירתיע אנשים מלגשת אליו. וכך נכתב בו: "'ערב חדש' זה דן מרגלית, ומכאן הצורך המוחלט (!!) לבחור בו כמנחה". ושוב כותב שכניק: "אחרי מחמאות כאלה, מי יעז להגיש מועמדות מול מרגלית?"
אתם יודעים מה? אם מרגלית באמת היה עילוי, אם באמת לא היה בנמצא מנחה בשיעור קומתו, אולי היתה הצדקה להפר למענו החלטות וחוקים. אבל על-פי "הארץ" ו"ידיעות", הרייטינג של התוכניות שהנחה מרגלית לאחרונה נע בין 1% ל-2%.
אחוזים נמוכים כאלה נמצאים במה שקרוי "תחום הטעות" - משום זעירותם הם לא ניתנים למדידה מדויקת. כלומר, מספר הצופים של מרגלית, ש"הוא ערב חדש", נע בין אפס לבין אפס חלקי אחוז. ולמרות זאת קובעת ויגודסקי כי יש "צורך מוחלט לבחור בו כמנחה".
וכאן אנחנו חוזרים לשאלה איך מצליחה ויגודסקי לשמור על מקום עבודתה למרות החלטות ממשלה והתנגדות האוצר? דן מרגלית, זו התשובה. לא רק הוא, כמובן, גם עיתונאים אחרים בתחנה. ברגע שיש החלטה נגד התחנה, הם עטים על קריית הממשלה כדי "לשכנע" את הפוליטיקאים לבטל אותה, ומיהו הפוליטיקאי שיעז לסרב לעיתונאים בעלי מסך?
אבל הבולט והיעיל שבמשכנעים הוא מרגלית. כי אין רבים במדינה, אם בכלל, עם קשרים יותר הדוקים ומסועפים עם אנשי הון ושלטון. הוא כמו עכביש שיומם ולילה עוסק בטוויית קורים סביב אנשי כוח ושררה, מכונן איתם יחסים כדי לקדם את האינטרסים שלו, ואחד האינטרסים שלו הוא שויגודסקי תמשיך בתפקידה כדי שתוכל לשמור עליו כמנחה - גם כשאין לו צופים - ותשלם את משכורתו היפה גם כשקופת החינוכית מדולדלת.
matigolan@globes.co.il