אל תעזו להאשים את העובדים הסוציאליים ברצח 3 ילדי משפחת בן-דרור על-ידי אבא שלהם, איתי. לא רק שהעובדים הסוציאליים לא אשמים במקרה הזה - מעורבותם בהחלטה האם להניח לאב להיפגש עם הילדים היא מינימלית.
למי שלא בקיא בחוקים אומר כי לעובד סוציאלי אסור לערוך בדיקת מסוכנות להורה, ולכן החלטתם מסתמכת באופן חד-משמעי על המלצת רופא פסיכיאטר. פסיכיאטר הוא זה שקובע אם לאסור מפגש בין הורה לילדיו. העובדים הסוציאליים הם רק שליחים.
העובדים הסוציאליים לא נקיים מהחלטות מקוממות בדברים שכן נמצאים בסמכותם, בעיקר בכל מה שנוגע להורים גרושים. לא פעם הם מפגינים שרירות-לב ואטימות בלתי נתפסת בפני מצוקות האב, האם והילדים. אבל גם כאן לא צודק להאשים רק אותם. האשמה האמיתית מוטלת על המדינה, בחקיקה המיושנת ובמחסור החמור בכוח-אדם.
העובדים הסוציאליים הם הרי רק סימפטום לבעלי התפקידים הציבוריים שמופקדים על דיני נפשות, כמו הכבאים, השוטרים והרופאים בבתי-החולים. הם אלה שיכולים לגזור מוות באבחת החלטה לא שקולה, ולא רק שאינם מקבלים את השכר הראוי להם - העומס המוטל על כתפיהם הוא עצום.
כבאי, שבארה"ב זוכה לכבוד עצום ומביא גם שכר גבוה הביתה, מרוויח בישראל את הסכום המגוחך - פחות מ-7,000 שקל ברוטו לחודש. שוטר מקבל תלוש משכורת על סך 5,000 שקל, ועובד סוציאלי - שימו לב - צריך להתקיים מ-4,900 שקל עבור 186 שעות בחודש, שזו למשרה מלאה פלוס שעות נוספות פלוס אחריות שמכבידה עליו את שנת הלילה.
בואו נזכר שאלי יונס, האיש שאחראי רק לכסף של לקוחות בנק מזרחי-טפחות, לא לחייהם או למותם, מקבל 18.9 מליון שקל לשנה, ובממשלה בטוחים שמגיע לו כל שקל. כי הוא אלי יונס. כי הוא בנקאי. והוא סימפטום לחשיבה המעוותת שלנו למי מגיע וכמה.
בוודאי תוקם ועדת חקירה שתבדוק איך קרה שאשפוז בבית-חולים פסיכיאטרי וצווי הרחקה שהופרו לא הפכו בעיני החוק את איתי בן-דרור למסוכן לילדיו. כולנו יודעים שההמלצות שלה יעופו ברוח והמאמץ שישקיעו חבריה בניסוח המלצותיהם המלומדות לא יצליח למנוע את "רצח הקיץ" הבא, כמו שקודמותיהן לא הצליחו למנוע את מותם המזעזע והמיותר של הודיה קדם, רוז פיזם ומיכאל קרוצ'קוב, שהוטבע על-ידי אמו.
במקומה צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית שאולי תצליח להפוך את השירות הציבורי על פיו ולתגמל כראוי את מי שראויים לשכר גבוה. הכבוד של הציבור כלפיהם יבוא יחד אתו.