"האופן שבו דרשה עיריית תל אביב לשלם לה היטל סלילת כבישים כתנאי להוצאת היתרי בנייה - שנים לאחר שהסתיימו העבודות - אינו כדין", כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבימ"ש לערעורים אזרחיים. פסק הדין נקבע בערעור שהגישה קבוצת לוינשטיין, שבשליטת שאול לוטן, נגד פסק דין שדחה את תביעתה להשבת כספים שהיא שילמה לעירייה, שבמסגרתה טענה הקבוצה שההיטלים נגבו עבור עבודות סלילה ישנות שבוצעו בשנות ה-70.
לטענת הקבוצה, שיוצגה ע"י עוה"ד חיים וינטרוב, אורי פרימו ועמיר הורוביץ ממשרד המבורגר-עברון, העירייה התנתה הוצאת היתרי הבנייה למגדל לוינשטיין בתשלום אגרות והיטלים שונים ובהם סלילת כבישים בסך 1.5 מיליון שקל. את הסכום שילמה הקבוצה תחת מחאה כדי לא לעכב את ההיתרים, ולדברי באי כוחה של החברה, הסכומים מגיעים היום לכ-2 מיליון שקל.
לאחר שהושלמה בניית המגדל טענה הקבוצה שהיא לא חויבה כדין בהיטלי סלילת הכביש, בניגוד לפסק הדין בעניין חברת אל-עמי בירושלים, שקבע שלא ניתן לגבות היטלי סלילה בגין כביש שסלילתו הסתיימה זמן רב קודם לכן, ושהעירייה לא מוסמכת לגבות את ההיתר רטרואקטיבית. הקבוצה טוענת שההיטלים נגבו על עבודות סלילה ישנות בכביש הסמוך שבוצעו בשנים 1975-1977, כלומר, יותר מ-20 שנה לפני החיוב. לטענתה, מאז לא בוצעו עבודות סלילה.
"פער של 20 שנה"
בתגובה לדברים, העירייה טענה שבכביש הסמוך בוצעו עבודות בתקופת בניית מגדל לוינשטיין ולאחריה. כן טענה העירייה שהלכת אל-עמי מיוחדת לנסיבות המקרה הספציפי. בביהמ"ש לערעורים אזרחיים נדחתה תביעת לוינשטיין בקביעה שיש להבחין בשוני בהוראות חוק העזר בירושלים ובת"א. ביהמ"ש טען שלפי חוק העזר בת"א ניתן לגבות היטל סלילה בכל פעם שמתבצעת בנייה חדשה, כפי שדורשת הלכת אל-עמי.
בערעורה על קביעת ביהמ"ש לערעורים טענה לוינשטיין שבהתאם להלכת אל-עמי חייבת להיות זיקה בין עבודות הסלילה לבין מועד הטלת החיוב ושאין לעשות הבחנה בין חוקי העזר של ירושלים לבין אלה של ת"א.
המחוזי קבע כעת כי הלכת אל-עמי חד משמעית ולפיה "אין לגבות את ההיטל שנים לאחר שסלילת הכביש הסתיימה, רק כי הוקם בניין חדש. בהלכת אל-עמי הפער היה 10 שנים. שבענייננו, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בפער של 20 שנה". ההרכב קיבל את ערעורה של לוינשטיין וקבע שדרישת ההיטל לא הייתה כדין.