בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בשבוע שעבר (ה') בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד בנק דיסקונט למשכנתאות, שבה נטען כי הבנק פעל באופן לא חוקי כשהכליל תנאי בהלוואה צמודת דולר לפיו ההצמדה תיעשה רק במקרה שהדולר יעלה (הלוואה צמודת דולר, שלה "שער רצפה").
"יש שוק להלוואות צמודות דולר עם שער רצפה ויש שוק להלוואות צמודות דולר ללא שער רצפה, והראשונות הן זולות יותר. בשעה שהתובע נטל את ההלוואה, היו בשוק בנקים אחרים שנתנו הלוואות צמודות דולר ללא שער רצפה, בשיעור ריבית גבוה יותר. לאור האמור, מדובר בהחלטה מושכלת שמקבל הלקוח כאשר הוא מעוניין לקבל הלוואה", כתבה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. "הלקוח יכול לפנות לבנקים השונים, לברר את מסלולי ההלוואה השונים, ולבחור במסלול הנוח ביותר מבחינתו באותה עת".
התובע, מאיר יוסף איזקסון, טען כי בהלוואה עם שער רצפה הסיכון להפסד כלכלי תמיד מוטל על כתפי הלווה, ולכן מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד טען כי "הבנק ניצל את נחיתות מעמדו כלקוח הנזקק להלוואה, ובהתאם לכך קבע תנאי בחוזה שאינו מאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים". הבנק טען מנגד כי לא מדובר בתניה מקפחת כיוון שבתניה כזו יש היגיון כלכלי. לדבריו, הלוואה, הכוללת שער רצפה, זולה יותר ושיעור הריבית בה נמוך מהלוואה ללא שער רצפה.
אי ודאות
השופטת הבהירה גם כי העובדה שלאחר שהתובע נטל את ההלוואה, ירד שער הדולר בצורה ניכרת, וייתכן כי בחישוב בדיעבד הוא היה יוצא נשכר דווקא מהלוואה צמודת דולר ללא שער רצפה - אינה בסיס לטענת קיפוח. "אם היתה מתקבלת טענת התובע, הרי שבכל מקרה בו התנאים בשוק היו משתנים בניגוד לציפיות הלקוח בעת קבלת ההלוואה, ניתן היה לטעון לקיפוח, וזאת אין לאפשר", הסבירה השופטת.
לדבריה, "הלוואה, בעיקר לרכישת דירה, היא חוזה הנכרת ככלל למספר שנים, כאשר קיימת אי ודאות באשר להתפתחויות בשווקים הפיננסיים באותם שנים. הבנק מגלם את הסיכונים בתנאי ההלוואה. הלקוח מצדו צריך גם הוא להחליט באיזה מסלול לבחור באותם תנאי אי-ודאות".