א. אני מצטער, אבל יותר משמזעזע אותי הרצח המחריד של 3 הילדים בנתניה מחרידה אותי הגזענות המזעזעת של החברה הישראלית.
מעשי טירוף וזוועה של יחידים תמיד היו ותמיד יהיו, מחרידים ומזעזעים ככל שהם, ועם כל הכאב והזעם צריך להבין שיש דברים שאי-אפשר למנוע. גם אם תקים עוד אלף ועדות ותדפיס עוד אלף כותרות מדממות ומתחסדות בעיתונים, בכל כמה זמן יקום הורה וירצח את ילדיו.
אין דרך ללמוד לחיות עם זה, ומצד שני אין הרבה ברירה. ובכל מקרה, חברה חסונה יכולה להתמודד עם זה.
וכשאני כותב "להתמודד" איני מתכוון חלילה לעבור לסדר היום, להדחיק או להתעלם; כשאני כותב "להתמודד" בטח שאיני מתכוון להפניית אצבע מאשימה כלפי שירותי הרווחה.
אבל אנחנו לא חיים בחברה חסונה. אנחנו חיים בחברה חלשה, צבועה והיסטרית, כש-3 התכונות האלה מלבות ומזינות זו את זו. חברה אכזרית.
הו, כמה צביעות יש כאן בפרשת איתי בן-דרור. שנים שהמדינה מעקרת את שירותי הרווחה, מדלדלת אותם, מפריטה אותם, מפקירה אותם, וכשהיא עושה את זה להם היא בעצם עושה את זה לכולנו - יותר נכון לחלשים שבנו.
לכל עובד סוציאלי יש בממוצע 600 תיקים לטפל בהם (תיקים: מילה יפה לאנשים סובלים). אחת ליומיים מותקף עובד סוציאלי, וזה עוד בלי לדבר על המשכורות העלובות שהאנשים האלה מרוויחים. לאורך כל הזמן הזה - כולם שותקים. לאף אחד לא אכפת.
אז עכשיו מאשימים אותם גם ברצח האחרון. איזה גועל נפש. העיקר שהשר הרצוג הורה להקים ועדה. ראיתי ש"הוועדה תכלול חברים מדיסציפלינות שונות". נותר רק לקוות שלפחות אחד מחברי הוועדה יבוא מדיסציפלינה האומרת שלמדינה אסור להפקיר את אזרחיה. כן, זו תמימות, אני יודע.
ובזמן הזה לב לבייב מחלק בונוסים למנהלים שלו. 7 מיליוני שקל. קראתי בעיתון שאיזי כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל, אמר שהבונוסים הם "הבעת תודה". על מה תודה, לעזאזל?
אם אני מבין נכון, זה הכסף שלכם ושלי שם, הכסף של הפנסיה שלנו, שלנו ושל ההורים שלנו, שמחולק בתור בונוסים למנהלים הנפלאים של אפריקה.
ואני באמת שלא אומר תודה לאף מנהל באפריקה. הם עברו שנתיים קשות, אמר איזי כהן. וואלה יופי. הם עברו שנתיים קשות, אתם מבינים!
אתם מבינים, אני בטוח. הבעיה היא שאנשים כמו איזי כהן לא מבינים. ואיך איזי כהן יכול להבין משהו מהחיים שלו, איך? הוא משתכר 198 אלף שקל בחודש, מקבל בונוס שנתי בגובה 4-2 מיליון שקל, וזה עוד בלי לדבר על האופציות (כשהתחיל את עבודתו בחברה קיבל אופציות בשווי של 87 מיליון שקל).
איך אתם מצפים מבן אדם כזה לגלות איזשהו סוג של רגישות? איזי כהן הוא בהחלט אחד מ"דיסציפלינה אחרת". אולי כדאי למנות אותו לחבר בוועדה של הרצוג.
וזה עוד בלי לדבר על בעל הבית שלו, הצנוע הידוע לב לבייב, איש שכולו צדקה וחסד. אפשר להקיא מדברים כאלה.
ב. תגידו שזה פופוליסטי, אולי אפילו שפל, לקשור בין איזי כהן ואיתי בן-דרור? נכון, זה פופוליסטי, אבל השפלות האמיתית היא לא בעצם ההשוואה. השפלות האמיתית היא של המדינה שנותנת לדברים מהסוג הזה לקרות - ואני מדבר על מצוקת העובד הסוציאלי כמו גם הבונוס המושחת של אפריקה. מי שלא רואה מה קורה פה הוא עיוור, עיוור מוסרית.
ג. בכל מקרה, אני חוזר על מה שאמרתי: עד כמה שהרצח בנתניה החריד את עולמנו הקטן, כבני אדם וכהורים, הרי שלמדינת ישראל נשקפות סכנות חמורות הרבה יותר מאיתי בן-דרור או מאלי פימשטיין או ממייקל פישר או מאסף גולדרינג, אם למנות רק כמה הורים שרצחו את ילדיהם בשנים האחרונות.
הגזענות הממוסדת של מדינת ישראל - כלפי הערבים, כלפי מהגרי העבודה, כלפי החלשים, כלפי כל מי שאין לו מקום בשורות הראשונות של הציבוריות הישראלית - מסוכנת הרבה יותר. ואם לא הייתי מספיק בוטה וישיר עד עכשיו, תנו לי לעשות עוד ניסיון להסביר את עצמי:
רצח ילדים בידי הוריהם לא יגרום להורים שלכם לקום ולרצוח אתכם. אבל גזענות ואפליה ואלימות של המדינה כלפי החלשים יגרום, ועוד איך, למדינה להפלות ולנקוט אלימות וגזענות גם כלפיכם. אתם יכולים להיות בטוחים בזה. בסוף זה יגיע גם אליכם.
מי שרוצה לשחרר את השוטר שחר מזרחי, שהרג את מוחמד גנאים, גנב רכב ערבי, בלי שנשקפה, כך נראה, סכנה לחייו, שלא יתפלא אם בעוד כמה זמן יקבל מכות משוטר אחר בלי שעשה דבר וחצי דבר. לעזאזל, זה קורה כבר עכשיו. שוטרים מכים אנשים סתם, כל הזמן.
מי שהחריש כשמדינת ישראל שמה במעצר-בית את הערבי סבאר קאשור למשך כשנתיים, ואז האשימה אותו באונס ודנה אותו ל-18 חודשי מאסר רק מפני ששכב עם יהודייה בהסכמתה המלאה - שלא יתפלא כשידפקו אצלו בדלת.
מי שלא אמר כלום כשרנין ג'אבר, בת ה-22, קופאית בסניף של הום סנטר בהרצליה, פוטרה מעבודתה כי דיברה ערבית - שלא יתפלא אם הבוס שלו יפטר אותו בגלל כל סיבה אחרת.
יש לי עוד הרבה דוגמאות, כמו ועדות הקבלה ביישובים, כמו הנתונים שהוצגו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין העסקת ערבים במגזרים השונים: שליש אחוז מהעובדים בהיי-טק, 5.6% מהעובדים במערכת הבנקאית, 2% מהעובדים בחברת החשמל, 21 מתוך 6,912 עובדים בחברות הביטוח.
יש עוד הרבה, אבל נדמה לי שהנקודה עברה. והנקודה היא פשוטה: ליהודי או ליהודייה בחיים לא היו עושים את מה שעושים לערבים. שוטר היה הורג גנב רכב יהודי? בחיים לא. השר לביטחון פנים והמפכ"ל היו מגנים בחירוף-נפש על שוטר שהיה עושה את זה ליהודי? ממש. בית משפט היה מרשיע באונס גבר יהודי שהתחזה לטייס קרב? הצחקתם אותי.
בעצם, הנקודה הזו - שישראל היא מדינה גזענית - כל-כך ברורה כשמש, שהיא כבר בכלל לא נקודה. היא יותר כמו רעש לבן. הנקודה היא אחרת, ואולי - סביר להניח שלא, אבל אולי - זה מה שיוכל להזיז פה משהו: מה שעושים היום לערבים, יעשו מחר לך. מה חשבת, כמה זמן תגן עליך העובדה שאתה יהודי?
ד. המשותף לכל המקרים שהובאו לעיל הוא ההתעלמות המוחלטת מהעובדות לטובת שנאה גזענית עיוורת. זה בולט במיוחד בפרשת השוטר. אנחנו הרי יודעים מה קרה שם: השוטר ניפץ את חלון הרכב, שבו נהג הגנב, באמצעות אקדחו, וירה בגנב מטווח קרוב בראשו. נראה, וגם בית המשפט התרשם כך, שלא היתה סכנה לחייו, ושלא מדובר היה בהגנה עצמית. העונש שקיבל היורה היה קל יחסית לפי כל קנה-מידה: 30 חודשי מאסר.
אבל איפה העובדות ואיפה הטיעונים לטובת השוטר. מי שצפה בהפגנות ובהתגייסות לטובת השוטר - מהשר ועד למפכ"ל - יכול היה להתרשם שהמציאות שונה לחלוטין. אבל פערים בראיית המציאות הם סיפור ישראלי יומיומי.
ה. זה מתחיל לאט, בשוליים, אבל גולש למרכז. המשטרה מרביצה למפגינים, מימין ומשמאל, בשייח ג'ראח ומול בתי המשפט; השב"כ מזמן את הטייס הסרבן יונתן שפירא לשיחה על פעילותו הפוליטית (וזה בלי לומר מילה טובה, כי פשוט אין, על הגרפיטי המטופש שצייר על חומות גטו ורשה); ואנחנו יודעים טוב מאוד מה עושה השב"כ לפעילים מהימין.
כל זה יגיע גם אלינו. ואת כל זה אי-אפשר לומר על רצח ילדים בידי הוריהם. איתי בן-דרור לא יגרום לי לרצוח את ילדיי, אבל שחר מזרחי יגרום (לא הוא אישית, הוא כדוגמה) לשוטר הבא לדפוק לי מכות.
הרהור
הגזענות הממוסדת של המדינה - כלפי הערבים, כלפי מהגרי העבודה, כלפי החלשים - מסוכנת לא פחות מאיתי בן-דרור.