דממה אחזה היום באתרי האינטרנט של "ידיעות" ו"מעריב", ואף של "הארץ", בכל הנוגע לנתוני ה-TGI. מחר כבר יהיו מי שיאמרו שם כי הנתונים לא רלוונטיים ויקראו לשים סוף לשותפות בסקר הזה, שעדיין כה משפיע על עולם הפרסום המקומי. הצדק במידה רבה עמם. סקר TGI הוא סקר חשיפה והמשיבים לו מדווחים על "היכרות" עם המותג, לא על החוויה שהוא מעניק להם.
"ישראל היום" אמנם "מוכר" בקרב העם, אך עד כמה הוא באמת "חשוב" לו? האם הוא מוערך על-ידי הציבור? האם הוא באמת מותיר חותם או לפחות מותיר מחשבה אחת בראש קוראיו אחרי שהם יוצאים מהרכבת? ספק רב אם כן. סקר TGI הופך את מלחמת העיתונות הישראלית למלחמת מותגים, ומרוקן ממנה את המאבק האמיתי - המאבק על עיתונות חופשית, חשובה, אובייקטיבית וחפה מהשפעות זרות.
אין לטעות, הסקר הזה הוא מכה ל"ידיעות אחרונות", שיתכן ועדיין ניתן לכנותו "העיתון של המדינה". חרף ההתעלמות הפומבית מה-TGI, בשטח השקיע "ידיעות" כסף רב על מאמצי שיווק, וחלוקה בחינם של העיתון הכה יקר ברשתות השיווק, בבתי מגורים ואף בבתי-חולים. זאת מתוך הבנה שאין כוח גדול יותר מ"כוח החינם" שהוא יתרונו העצום של "ישראל היום".
היום התעוררו ב"ידיעות" למציאות חדשה, שמבהירה את מה שהיה עד כה רק כתובת על הקיר - ככל שקברניטי המדיה ימשיכו להיאחז בנכסיהם המודפסים, כך השחיקה במותגיהם תלך ותגדל. "ישראל היום" הוא היום בעיקר נייר המחולק בחינם. בעידן המעבר, שבו הדפוס חולף מן העולם, על המותגים הוותיקים יותר לדעת לנצל זאת.