4 שנים לאחר מכירת חברת פרואקטיביטי ל-EMC מסתיים הסכסוך בין החברות לבין אחד ממייסדי פרואקטיביטי. בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה סילק על הסף תביעה לסעד הצהרתי שהגישו ד"ר בוריס שפירא וחברת TrackEcomm נגד חברת התוכנה הבינלאומית EMC וחברת התוכנה הישראלית פרואקטיביטי, בגין שימוש לכאורה בהצעתו של ד"ר שפירא לצורך פיתוח מוצרים טכנולוגיים שלהם.
שפירא, דוקטור בתחום מערכות המידע ויזם בתחום הטכנולוגיות למידול וניהול תהליכים עסקיים, היה אחד מבעלי המניות בחברת פרואקטיביטי עד למכירתה ל-EMC ב-2006. בשנת 2003 חתם עם פרואקטיביטי על הסכם ייעוץ, והחברה שהקים TrackEcomm החלה לספק לפרואקטיביטי ייעוץ תמורת שכר בסיס, בנוסף לאחוזים מההכנסות שינבעו כתוצאה ממכירת מוצרים אשר יפותחו כתוצאה מהייעוץ.
לטענת שפירא, קניין רוחני חדש שפיתחה החברה ויושם על-ידי פרואקטיביטי ב-2005 איפשר את מכירת האחרונה ל-EMC, ולפיכך הוא זכאי לתמורה.
השופט, פרופ' עופר גרוסקופף, ביסס את החלטתו לדחות את התביעה על פסק בורר שניתן ב-2007 על-ידי השופט ד"ר יורם דנציגר בסמוך לפני מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת תביעה קודמת של ד"ר שפירא נגד פוראקטיביטי.
בפסק הבורר נקבע כי לא נעשה שימוש בהצעתו של ד"ר שפירא לפיתוח מוצרים, אך הותר לד"ר שפירא לתבוע את החברה בגין גירסאות תוכנה עתידיות שלא נכללו במסגרת הליך הבוררות. על בסיס אמירה זו הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי.
לטענת הנתבעות, שהגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף של התביעה, הסכם הבוררות שגובש בין התובעים לפרואקטיביטי הותנה בכך שהתובעים מוותרים על כל עילת תביעה כנגד EMC.
השופט פרופ' עופר גרוסקופף קיבל את בקשתן של EMC ופרואקטיביטי לסילוק התביעה על הסף, וקבע כי תכלית ההתקשרות בהסכם הבוררות היתה, בין היתר, להגן על EMC מפני תביעות עתידיות מצד התובעים בקשר לידע שרכשה מפרואקטיביטי.
עוד נקבע כי הסעד המבוקש בתביעה הוא סעד הצהרתי מקדים לקראת הגשת תביעה כספית, שהיענות לו תאפשר לתובעים לחמוק מתשלום אגרת בית משפט, ולא לתביעה כזו התכוון ד"ר דנציגר בפסק הבורר שלו.
את החברות EMC ופרואקטביטי ייצגו עוה"ד ד"ר גיל אוריון, נויה כסלו, אורי אבני ודן זיו ממשרד עו"ד פישר בכר חן וול אוריון ושות'.