גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

לבכירי המשק אין על מה להתלונן - שכרם הממוצע עלה פי 2.5 בשבע השנים האחרונות והם לא צריכים להתאמץ כדי לזכות בשכר גבוה מכיוון שהקשר בין תגמול הבכירים לבין הביצועים שלהם הוא קלוש, כך עולה ממחקר מקיף בנושא שכר הבכירים. המחקר בוצע על ידי המחלקה הכלכלית ברשות ניירות ערך בראשות ד"ר גיתית גור - גרשגורן והוגש אתמול (ג') לוועדת נאמן שבודקת את שכר הבכירים בחברות ציבוריות.

מהנתונים עולה כי חלה עלייה דרמטית בשכר הבכירים במשק במהלך השנים האחרונות, בשנת 2003 עמד ממוצע השכר של בכיר על 1.6 מיליון שקל לשנה לעומת ממוצע של 3.9 מיליון שקל בשנת 2009 וחציון של 2.6 מיליון שקל. עוד מתברר כי למרות הירידה החדה במשק בשנת 2007, שכר הבכירים התעלם לחלוטין מנתון זה והמשיך לעלות באופן עקבי לאורך השנים.

המחקר בדק את ממוצע שכר הבכירים גם לפי תפקידים ומצא כי שכרו הממוצע של מנכ"ל בשנת 2003 עמד על 2.5 מיליון שקל, בשנת 2007 עמד על 5.3 מיליון שקל וירד ל-5 מיליון שקל בשנת 2009. לעומתו, שכר יו"ר דירקטוריון עמד בממוצע בשנת 2003 על 3.5 מיליון שקל, בשנת 2007 הוא הרוויח בממוצע 5.5 מיליון שקל ובשנת 2009 ירד שכרו ל-4.3 מיליון שקל. הבכירים היחידים ששכרם לא ירד במהלך השנים, הם אלה שאינם מנכ"לים או יו"ר דירקטוריון.

מהנתונים עולה כי אלה הרוויחו בממוצע שכר של 1.2 מיליון שקל בשנת 2003, בשנת 2007 עלה שכרם ל-2 מיליון שקל בממוצע והמשיך לעלות גם בשנת 2009 אז עמד על 3.3 מיליון שקל. אחת הטענות לכך ששכרם עלה ביחס לבעלי תפקידים אחרים, הוא כי אם כמעט ואינם זוכים לביקורת ולחשיפת שכרם ומכאן שתגמולם עלה באין מפריע.

אחת המסקנות הבולטות של המחקר היא כי קיים קשר קלוש בין שכר הבכירים לבין הביצועים שלהם. מכאן שבכיר המכהן בחברה שנוהלה באופן כושל, זכה לתגמול ולעלייה בשכרו ללא קשר לאופן תפקודו. מכאן אפשר להניח כי ההחלטה של אפריקה ישראל לחלק לבכיריה בונוסים בהיקף של 7 מיליון שקל, למרות מצב החברה אינה יוצאת דופן במשק הישראלי. ההצהרה של החברה כי הבכירים תוגמלו בעקבות מאמצים לחילוצה מהמצב הקשה אליה נקלעה, איננה נחשבת, לפחות על פי רשות ניירות ערך, לביצוע חיובי הראוי לתגמול.

המחקר מעלה גם את המסקנה כי בכל הנוגע לתגמול בכירים בחברות ציבוריות, לדירקטורים החיצוניים תפקיד חשוב כ"שומרי סף". מסתבר שככל שמספר הדירקטורים החיצוניים בחברה גבוה יותר, כך שכר הבכירים נמוך יותר בהשוואה לחברות בהן מכהנים מספר נמוך של דירקטורים חיצוניים. המסקנה, היא שהפיקוח הראוי ביותר כרגע במשק על חריגות בשכר בכיר, נעשה בעיקר על ידי דירקטורים חיצוניים.

מהמחקר עולה גם כי שכר מנכ"ל שאינו בכל שליטה בחברה גבוה באופן חד ממנכ"ל שהוא גם בעל שליטה. ההערכה היא שמי שאינו בעל שליטה סובל מחוסר ביטחון לגבי עתיד משרתו, החשש שהוא יפוטר גורם לחברה לפצות אותו בשכר גבוה יותר. הסבר נוסף יכול להיות בכך שבעל שליטה מרגיש צורך לתגמל מנכ"ל שאינו בעל שליטה, באופן חריג כמעין שוחד.

המחקר בדק גם את דפוס ההצבעה של משקיעים מוסדיים בהצעות תגמול וגילה כי 94% מהצעות לתגמול מנכ"ל שדורשות אישור של רוב מיוחס, משמע שליש מהמוסדיים בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית שאינם בעלי עניין בהצעה, עוברות. מכאן עולה שרק 6% מההצעות נפסלות. כמובן שיש לקחת בחשבון שבדרך כלל חברה תביא להצבעה רק הצעות שהיא יודעת בוודאות כי יעברו באסיפה הכללית. במחקר ניסתה הרשות לבדוק באופן תיאורטי את הצעת ועדת גושן להעלות את אחוז הרוב המיוחס מ-33.3% ל-50%. נמצא כי במקרה הזה, המוסדיים יתנגדו ל-18% נוספים מתוך 94% האחוזים של ההצעות שהתקבלו. זאת אומרת, במקרה הזה יעברו רק 76% מההצעות ולא 94% כיום".