א.היה משהו קומי, במובן הנלעג של המילה, ברמות ההלם והזעזוע שהרעידו את המדינה עם פרסום "מסמך גלנט". כולם לא האמינו, כולם לפתו את ראשיהם בתדהמה - בצה"ל שלנו?! כולם צעקו למגר, לעקור מן השורש תופעות כאלה, שלא יעלה על הדעת, שזה יפגע בביטחון המדינה. זה היה כל-כך קולני ומופרך.
תגובתם של הפוליטיקאים הייתה גרוטסקית במיוחד: אנשים שלא יכולים למצוא את הדרך לשירותים בלי שלושה יועצים אסטרטגיים, חמישה מלחכי פנכה, שבעה עיתונאי חצר ו-13 מקורבים; שלא יוציאו מילה מהפה ולא יעשו צעד, חסר משמעות ככל שיהיה, בלי להזמין שלושה סקרים, שתי קבוצות מיקוד, ומקובל אחד שייתן ברכה קובלים פתאום על ההידרדרות בנורמות ועל אובדן הערכים בצמרת הצבא הכי מוסרי ומקצועי בעולם.
כאילו מה, בחייאת, מישהו באמת, אבל באמת, הופתע? מישהו באמת חשב שבצמרת צבא ההגנה לישראל הדברים מתנהלים אחרת מאשר בכל תחום אחר בציבוריות הישראלית?
נדמה שאף אחד לא מסתכל יותר במראה, נדמה שאף אחד כבר לא מקשיב לעצמו, נדמה שעברנו לחיות במעין מרחב ציבורי מדומיין שכולו ספינים, הסברה, גלגולי האשמות וגלגולי עיניים. והדבר הכי יפה בזה הוא תמיד הצעד השני, שמגיע תמיד מהר מאוד: התקשורת - טוב עשתה שפרסמה, או לא? התשובה, כמובן, היא תמיד לא. כלומר כן, אבל לא ככה ולא עכשיו. זה הרי - וכאן מגיע הטיעון הכי מנצח אי-פעם - פוגע בתדמית של צה"ל.
באיזו מהתדמיות של צה"ל זה פוגע בדיוק, לא הבנתי. האם זה פוגע בתדמית "הארגון המסואב והבזבזן שדואג רק לעצמו ולאנשיו"? או אולי זה בכלל פוגע בתדמית "הארגון שנוהג להפעיל יותר מדי כוח ופחות מדי מוח"?
מאמר מוסגר והבהרה - חייבים להבדיל בין התדמית של צה"ל כגוף, כישות, לבין התדמית של החיילים. החיילים הם עלא כיפאק ותדמיתם לא נפגמה. ההפך הוא הנכון: ככל שהריקבון פושה למעלה ככה אנחנו אוהבים אותם יותר. הבעיה מתחילה כשהם הופכים לתתי-אלופים. דווקא עכשיו, כשמצבו של הפיקוד הבכיר נראה כל-כך מביך, אנחנו מזדהים איתם הרבה יותר. הם, כמו רבים כל-כך מאיתנו, שנאלצים לעבוד תחת בוס שאת גחמותיו לעולם לא יצליחו לנחש, רק שהם במדים והם הילדים של כולנו. סוף מאמר מוסגר.
על כל פנים, זוהי רוח התקופה: אנחנו הולכים ומאבדים את הקשר שלנו למציאות. כל מה שיש לנו זה התיווך שלה. מוכרים לנו ספין, ומיד ספין אחר שישכיח אותו.
ב.
ואתם יודעים מה, מילא אם זה היה הולך להם. אבל רוב הספינים הפוליטיים האלה הם כל-כך מגושמים ועלובים שאתה אפילו לא צוחק לאידם כשהם מחליקים ומשתטחים על התחת. זה סתם עצוב. הספינים הטובים באמת נמצאים כמובן איפה שהכסף הגדול. שם כל ספין בונבון.
הם ישכנעו אותנו בכול בלי שום בעיה - שהעלאת שכר מינימום זה רע כי יהיו פיטורים, ושהורדת שכר בכירים זה בכלל אסון כי המוחות יברחו, אם תיגע להם בדמי ניהול המשקיעים יצאו מפה, ואם תעלה להם את התמלוגים או תוריד להם תעריפים הם יגלגלו את זה על הציבור, שהם טובים לכלכלה יותר ממך וחשובים לביטחון יותר ממך. אז שתוק.
ככה זה, הכרישים הגדולים בולעים את הדגים הקטנים; זאת השיטה, ולפי מה שאני מבין, בסוף כל כריש שאתם רואים בעברית יושב רם כספי עם נרגילה.
ג.
את רוח התקופה והדברים סיכם יפה ראש הממשלה בעדותו מול ועדת טירקל השבוע. ראשית, הפנה את האשמה כלפי מישהו אחר. מלבד זאת טען שהפעולה לעצירת המשט לא עניינה אותו ואת השרים; הדבר היחיד שעניין אותם היה האפקט התקשורתי שיהיה לפעולה.
זו הייתה עוד אחת מהתקפות הכנות המפתיעות שלו בזמן האחרון, אחרי שלפני שבוע הבהיר, בסוגיית גירוש ילדי העובדים הזרים, כי אנחנו בעיצומה של התלבטות: ציונות או אנושיות. זו הייתה היציאה הכי פוסט ציונית ששמעתי בזמן האחרון.
כל ילד בן 3 יכול לראות את הבעיה הלוגית בדבריו של ראש ממשלתנו השבוע: הרי איך אפשר לדון באפקט שיהיה לפעולה כלשהי - ותהיה זו עצירת משט, העלאת מס, הפצצה בזרחן, גירוש ילדים, קיצוץ קצבאות, מתן פטור לחרדים, הריסת כפרים, הפרטת אדמות או גזים בבטן - מבלי לדון בפעולה שתחולל את האפקט? זה הרי אידיוטי לחלוטין. לפעולות שונות אפקטים שונים, מוזר שצריך להסביר את זה בכלל.
זה הרי כל-כך פשוט. אתה לא רוצה להיראות כמו מדינה שעושה איקס? אז במקום לדאוג רק איך תיראה בתור מדינה שעושה איקס, פשוט אל תעשה את האיקס. אל תחשוב על איך תיראה - תחשוב על מה אתה עושה. אל תחשוב איך להתמודד עם גזים בבטן בארוחת ערב רשמית - פשוט אל תאכל פול בצהריים. אלמנטרי.
אבל אנחנו, כאמור, חיים במציאות קצת מעוותת. במדינה שלנו חשד להעלמות מס יוביל אותך היישר לקמפיין בטלוויזיה. במדינה שלנו ראש ממשלה, שהתעסק רק באפקט התקשורתי של המשט, קורא לחברי הוועדה החוקרת את המשט להמליץ על שחרור גלעד שליט. כאילו מה? מה הקשר? למה לדחוף אותו גם כאן? למה לא ביקשת מהם להמליץ לצפות בהצגה החדשה של אחיך? מה יש לוועדת טירקל להמליץ על שחרור שליט, לעזאזל. מה זה משנה, הכול מילים ריקות בכל מקרה.
ד.
ואפרופו קמפיין טלוויזיה, מעין מיניאטורה של השיח ההזוי והדמיוני שהשתלט עלינו אפשר היה למצוא ברגע העלוב של השבוע; כל-כך עלוב עד שהוא נגע בפואטי, בסימבולי: העימות בין מפעל הפיס לאיגוד הבנקאים סביב איזו פרסומת למפעל הפיס ששודרה בטלוויזיה וכנראה מאוד פגעה בציבור הבנקאים, או לפחות במנכ"ל איגוד הבנקים, מר משה פרל, שכתב למנכ"ל מפעל הפיס שאול סוטניק מכתב נזעם.
הפרסומת, טען, מהווה הסתה נגד בנקאים, המוצגים בה "באופן פוגעני ובוטה בצורה שקשה להשלים איתה". כל זה כמובן ערימה של שטויות חסרות משמעות. למי אכפת מזה שמנכ"ל איגוד הבנקים רואה יותר מדי טלוויזיה ונעלב מפרסומות, שזה די ילדותי ולא במובן המקסים, התמים ומלא התקווה של המילה. למי בכלל אכפת מהפרסומת עצמה. בלי לראות אותה אני יכול לקבוע שהיא הייתה שקרית ומטומטמת. אחרי הכול זו פרסומת, ועוד למפעל הפיס, שעל ערכיו קשה מאוד למצוא מילה טובה.
ובכל זאת, מכתבו של פרל ותגובת מפעל הפיס הם דוגמה נהדרת לשיח הריק שהשתלט. "אחסוך ממך", כותב מדם לבו הבנקאי לסוכן ההימורים, "את דעתי על רמת האתיקה של ארגון מפואר כמו מפעל הפיס שכל תכליתו היא חינוך ותרומה לקהילה... "כיצד משתלבת תפיסה זו עם הקוד הערכי שמפעל הפיס כה מתגאה בו. האם השמצת הזולת - ללא כל בסיס - היא הדגל שבחרתם להניף בפני עשרות אלפי הילדים ובני הנוער שאת חינוכם אתם מתיימרים לקדם?!".
התצוגה המרהיבה הזו של אירוניה וצביעות היא הנקודה שבה נפגשו העלוב והפואטי. הסימבולי נכנס לתמונה כשנציג המערכת הבנקאית דורש ממונופול ההימורים להקפיד על אתיקה וערכים. האם אתם לא מוצאים בזה הד לצדקנות הפוליטיקאים אל מול העובדה שאחד הגנרלים - ככה זה נראה לא? - ניסה לעשות ספין לא כל-כך מוצלח.
מפעל הפיס, אגב, התנצל ומסר בתגובה כי יש לו "הערכה רבה לפועלה ולתרומתה הרבה של מערכת הבנקאות למשק הישראלי". שתי פולניות זקנות שמחמיאות/עוקצות זו את זו. האין זו תמונת מראה - מעוותת, זה ברור - של מערכת היחסים בין ברק ואשכנזי?
ה.
מה צופן לנו העתיד הקרוב, זו השאלה. כרגע זה נראה קצת מעורפל. הייתי רוצה להבטיח לכם שהכול יהיה הרבה יותר טוב ממש בקרוב, באמת שהייתי רוצה. אבל אני לא יכול.
הרהור
מה יש לוועדת טירקל להמליץ על שחרור שליט? למה לא ביקשת מהם להמליץ לצפות בהצגה החדשה של אחיך?