הדי הנפץ של משבר 2009 הולידו תופעה חדשה בשמי התעסוקה: ישראלים נוסעים מעבר לים, לרוב למדינות אירופה, כדי לעבוד בנכר בין יום שני ליום שישי וחוזרים בסופי השבוע למשפחתם בארץ.
אם תשוחחו עם עובדים שבחרו בפורמט העבודה הזה הם לא מתלוננים: מבחינתם שגרת החיים החדשה היא לנסוע לעבודה במשך חמש שעות, שכוללות נסיעה לשדה התעופה פלוס טיסה. הסדר עבודה מתיש - כן, אבל במקביל הוא מתגמל.
איך נראים החיים על הקו? למי פורמט העבודה הזה מתאים? מה אומרות חברות ההשמה המתמחות בתחום הרילוקיישן לטווחים קצרים? ואילו מוקשים מצפים לגיבור הדרכים בשדה המשפט והמיסוי? עובדים ישראלים שעובדים בשיטה זו, מנהלות חברות השמה בתחום ומומחי משפט ומיסוי - משרטטים את תמונת המצב.
העובדים
"זה אסקפיזם: בריחה ממקום עצבני, לתרבות ארגונית מפרגנת"
עומר (השם המלא שמור במערכת), בן 42, נשוי 2, עולה על המטוס לגרמניה מדי יום שני בבוקר וחוזר לארץ בימי חמישי
"אני לא הישראלי היחידי שבחר ברילוקיישן קצר טווח, ולתחושתי המגמה הזו מתעצמת: על המטוס אני פוגש את אותם 'פרצופים' ישראלים בטיסות הלוך ובטיסות חזור, כל אחד מועסק במקום אחר בגרמיה בין שני לשישי, וכיוון שאנחנו נוסעים וחוזרים באותן טיסות אפילו נוצר בינינו הווי. לפחות במקרה שלי יש בפורמט העבודה הזה סוג של אסקפיזם: אתה בורח ממקום חם, מזיע ועצבני כמו ישראל, לסביבת עבודה רגועה, מנומסת, עם תרבות ארגונית מפרגנת יותר. גם השכר גבוה יותר בכ-50% לעומת החלופה שהייתי מוצא במשרה דומה מקומית. אבל מבחינתי, היתרון היחסי העצום מונח בעיקר באופקי הקידום. האפשרויות להתקדם בתאגיד גדול בחו"ל הרבה יותר גדולות יחסית לביצה המקומית".
* למה לא לעבור לפרק זמן ממושך ולקחת את כל המשפחה איתך?
"ישראל היא הבית שלנו. היא העוגן. אני אוהב את האווירה של סופי השבוע עם החברים והמשפחה, ואני לא רוצה להתנתק או לנתק את ילדיי מכאן. למעשה, באופן העבודה הזה אני נהנה משני העולמות. בהיבט המשפחתי יש אמנם מחיר של געגועים, אבל יש גם יתרון: שגרת חיים כזו מונעת סטגנציה בזוגיות. הפורמט המתחזק הזה של רילוקיישן קצר טווח כדאי יותר גם למעסיק הגרמני שלי: אני יכול להעיד על עצמי, כישראלי שנמצא שם ארבעה-חמישה ימים במהלך השבוע, שההספק העבודה שלי הוא של 10 ימים. כשהמשפחה לא מצויה לידך אתה מוצא את עצמך עובד מבוקר עד לילה, בלי להתחשבן על שעות".
* מה כדאי לישראל ששוקל לעבור לאורח חיים כזה להדגיש בראיון העבודה?
"הטיפ הכי חשוב הוא להבליט את הערך המוסף שלו בנושאים של שיווק, מכירות ויזמות. בנוסף, כדאי מאוד להעביר למראיין את המסר שאתה אדם שיודע לנהל את עצמו לבד ושיש לך יכולת להנהיג את עצמך. אלו הם שני הערכים המרכזיים שמעסיקים שם מחפשים אצל עובדים ברילוקיישן קצר טווח".
"זה מעייף, אבל שם מוצעים לך הרבה יותר אופקי קידום"
א' כ' (השם המלא שמור במערכת), בן 31, רווק, מהנדס אנרגיות חלופות, עבד עד לא מכבר ברומניה בין שני לשישי
"ההזדמנויות שם הרבה יותר גדולות ומעניינות. השווקים חדשים, ומוצעים לך הרבה יותר אופקי קידום לעומת ההיצע בארץ. אמנם מעייף לטוס שלוש שעות לכל כיוון מדי שבוע ולהתייצב שעתיים נוספות לפני בשדות התעופה, אבל באיזשהו שלב אתה נכנס למין רוטינה ולהלך מחשבה שאתה נוסע חמש שעות לעבודה לכל כיוון מדי שבוע. מתרגלים לזה, מה גם שהחלופה הזו התגלתה כפתרון לבעיית התעסוקה אצל ישראלים מוכשרים שלא מצאו עבודה מסיבות טכניות מטופשות בארץ".
* למה הכוונה?
"מהשיחות שלי עם הישראלים שטסו איתי קבוע כל שבוע לעבודה ברומניה גיליתי, שהרבה מאוד בני 40 פלוס נוקטים באופציה הזאת כיום, כשבארץ הם חווים את מחסום הגיל. עבורם, הסדר העבודה הזה היא דרך מצוינת לשינוי קריירה ולמציאת עבודה, כיוון שבאירופה אוהבים דווקא שיערות אפורות. הניסיון נתפש שם כיתרון, בשעה שכאן אנשים מעל גיל 40-45 נפסלים על הסף, בעיקר בהיי-טק".
* מה אתה אומר למועמדים ישראלים שרוצים למצוא עבודה כזו?
"ישראלי שרוצה לעבוד בחו"ל בין יום ב' ליום ו', חייב להגיע למעסיק בחו"ל מפוזיציה של רקע ניהולי-שיווקי או עם ניסיון מוכח במכירות. כל מי שיודע למכור, שווה לחברה בחו"ל הרבה מאוד כסף. למרות שרילוקיישן קצר טווח מאוד מועדף היום על מעסיקים בחו"ל, עדיין יש להם עליך עלויות של כלכלה, דיור וטיסות שבועיות. כמועמד, אתה חייב להצדיק את העלויות הללו ועם המיינדסט הזה צריך להגיע לראיון. אם, למשל, אתה מציע שירותים שלא מחוברים ישירות ומידית לשורה התחתונה (תוכניתן זוטר, למשל), אין לך באמת יתרון יחסי על פני עובד מקומי".
חברות ההשמה
"עובדים שחצו את קו ה-40 מקבלים שם פור"
אורית זיו, מנכ"ל דואט חברת השמה, איתרה את המגמה ופתחה השנה בפעילות של רילוקיישן קצר טווח לישראלים
"כל מנהל יגיד, שחרף הדיבורים האופוריים שנשמעים פה ושם על צמיחה, המשבר הכלכלי ממש לא מאחורינו. ואף יותר מכך: הם יגידו, שהפיצוץ הגדול עוד לפנינו. אני חשה את זו מהשטח: כשמגיעים אליי מחפשי עבודה מתוסכלים, הם קובלים על כך ששוק העבודה לא מספק להם 'בשר'.
"במקביל, אני מקבלת היום הרבה פניות של פירמות גלובליות המבקשות לאתר עובדים שווים במגוון משרות כמו ניהול, פיתוח עסקי, כספים, ניהול בתי-מלון ומשרות בענף האינטרנט כמו SEO או גיימינג. שתי התופעות הללו הוליד אופנה חדשה אצל מחפשי עבודה בארץ: להתנייד לחו"ל בין שני עד שישי, ללא בת הזוג והילדים.
"בעקבות אופנה חדשה זו הסטתי גם אני את פעילות משרדנו בכיוון של 'רילוקיישן לשבוע'. במסגרת פעילותנו החדשה, אני גם מוצאת את עצמי על הקו לאירופה כמעט מדי שבוע, ועל המטוס ביום חמישי אני פוגשת את הישראלים שעלו איתי אליו ביום שני בבוקר. מאז תחילת 2010 אני מזהה עלייה של 50% במוכנות של המועמדים לעבוד בהסדר כזה".
* מהו פרופיל העובדים הללו? באלו מדינות זה שכיח?
"לרוב בגרמניה, בבלגיה, בשוויץ, באנגליה, באסטוניה, ברומניה ובבולגריה. גם בהונג-קונג ובסינגפור יש ביקוש לישראלים, אבל שם הרילוקיישן הוא לשבועיים-שלושה בגלל המרחקים.
"אשר לפרופיל העובדים, הם בעיקר גברים בגילאי 40-50, אנשים שמחזיקים בניסיון ניהולי או טכני ברמה גבוהה, ומועמדים שהם Over qualified. צריך להבין, שבאירופה לא רק שהמעסיקים יותר פתוחים לסוגיית הגיל, אלא שעובדים שחצו את קו ה-40 מקבלים שם אפילו פור. לכל ישראלי מוכשר שנדחה כאן על הסף בגלל גילו, יש סיכוי למצוא עבודה בכירה, רווחית ומהנה.
"גם תנאי הסף לקבלת משרה בחו"ל הם הרבה יותר נמוכים יחסית לארץ. למשל, יש שם פחות דגש על תנאי סף של השכלה אקדמית. גיליתי גם, ששם המעסיק מסתכל עניינית על הניסיון המקצועי והרקע, בלי מכוני מיון, מבחני סינון, תרגילי דינמיקה קבוצתית וקשקושים. ככלל, מעסיקים באירופה נותנים למועמד קרדיט בעיקר לניסיון. בהיבט האישי משפחתי יש אמנם רוב לישראלים רווקים, גרושים, אלמנים או פרודים, אבל גם אנשים צעירים בגילאי 30 נשואים עם ילדים קטנים גילו את התועלות של רילוקיישן בין שני לשישי ונכונים לזה".
* מה הם אומרים לך לגבי מחיר הניתוק מהמשפחה?
"שממילא בארץ הם עובדים מבוקר עד ערב ולא רואים את המשפחה. הם גם מספרים, שכשהם עבדו בארץ בחברות גלובליות הם ממילא חיו על הקו ונסעו לעתים תכופות לחו"ל, אלא שבהסדר זה הם נהנים מעבודה ששכרה בצדה, עם תגמול של כספי של 50% לפחות בתוספת השכר לעומת תפקיד דומה בארץ, כשהפירמה בחו"ל גם דואגת להם למגורים, לכלכלה ולטיסות.
"הרבה ישראלים מסבירים שמעז יצא מתוק: המשבר הכלכלי הכריח אותם לחפש פתרונות יצירתיים למציאת עבודה. בהסדר זה העובד לא מתנתק מהמשפחה והוא נהנה מסוג של ונטילציה. המחיר מונח בשני מישורים: מעייף מאוד לטוס הלוך ושוב מדי שבוע, והם גם עובדים הרבה יותר קשה וסביב השעון. מבחינת המעסיק זה פנטסטי, העובד זמין לו, כיוון שהעבודה הופכת כל עולמו באותם ימים".
"הם לא מחזיקים מעמד יותר משנה"
עינת גז, מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס, חושבת שניוד קצר טווח לא תמיד משתלם לפירמה
"אני מוצאת בשיטת ה'רילוקיישן בלי רילוקיישן' (ניוד עובדים לימים ספורים לחו"ל) יותר חסרונות מיתרונות, הן עבור העובד והן עבור הפירמה. מנקודת מבטו של העובד, החיים על הקו שוחקים מאוד; ואני יכולה לספר מהיכרות עם אותם אנשים מתניידים, שהם לא מחזיקים מעמד יותר משנה. הפגיעה באיכות החיים משמעותית, ובנוסף לכך איני משוכנעת שההטבה הכספית שניתנת על המאמץ המיוחד הזה תשתלם.
"עובדים שוכחים לקחת בחשבון שבפורמט כזה הם לא נהנים מהטבות המס שמאפיינות עובדים בחו"ל. בגדול, תקרת המס באירופה עומדת על 27%-35%. בארץ היא עומדת על 48%. אבל פורמט עבודה כזה לא נכנס לקטגוריה של 'ניתוק תושבות', שכן עדיין מבחינת רשויות המס בארץ מרכז החיים של העובד הוא בישראל. אם הוא עובד במדינות שאין להם אמנת מס עם ישראל, העובד עלול לשלם מס פעמיים".
* למעסיק זה משתלם?
"גם מנקודת מבטה של הפירמה, פורמט עבודה של שני עד שישי בחו"ל לא משתלם בהכרח בטווח הארוך כפי שהן נוטות לחשוב. אמנם נכון שחלופה זו זולה לעומת האלטרנטיבה של ניוד העובד עם כל משפחתו לתקופות ארוכות, אבל בהסדר עבודה כזה תחלופת העובדים גבוהה מאוד בגלל השחיקה והעייפות. בנוסף, יש פירמות שמעדיפות לנייד עובדים לתקופות קצרות (שני עד שישי) כדי לחסוך בעלויות אשרת העבודה שלו, אבל כשהחברה מוציאה עובד לתקופות קצרות ללא אשרות נכונות היא גם חושפת את עצמה לתביעה ממנו. כמו-כן, עלול להיגרם לה נזק כלכלי במדינת היעד".
סוגיית המיסוי
"תהליך המיסוי מסורבל, לעומת רילוקיישן מלא"
עו"ד ורו"ח רמי אריה לא בטוח שהסדר עבודה בין שני לשישי בחו"ל על בסיס קבוע כדאי לעובד מבחינת מיסוי
"עובדים ישראלים שבוחרים בפורמט עבודה כזה עלולים למצוא עצמם בבעיית מיסוי שנוגעת לשאלת מרכז החיים שלהם. מצד אחד, יש להם דירה קבועה בחו"ל ושהייה של 5 ימים בשבוע שם לצורכי עבודה, אבל הם עדיין תושבי הארץ. אם הם מועסקים במדינה שאין לה אמנת מס עם ישראל, הם עלולים ליפול לבעיה של כפל מס. אם קיימת אמנת מס במדינה שבה הם עובדים, היא תסדיר את חלוקת המס בין שתי המדינות: העובד ישלם מס למדינה שבה העבודה מתבצעת (היא זו שמנכה מס ראשונה), והוא יידרש להגיש דיווחים לרשויות המס הישראליות מדי חצי שנה ובסוף השנה כדי לבקש זיכוי על המס ששולם בחו"ל. כלומר, תהליך זה מסרבל את העובד לעומת החלופה של רילוקיישן מלא שמונעת את המיסוי בישראל.
"מוקש נוסף בהקשר זה עלול להתרחש כשעובד ישראלי מועסק בחברות אופשורינג (למשל, בחברה בגיברלטר או בקפריסין שמעסיקה אותו ברומניה). במקרה כזה העובד הישראלי לא כפוף לחוקי המיסוי ברומניה ויקבל את הברוטו כנטו. כשהוא מגיע לארץ הוא סבור בתום לב שאין עליו חובת דיווח לרשויות המס בארץ, כיוון שעבד בחברת אופשורינג. זוהי שגיאה. עם הזמן הרשות להלבנת הון עלולה לעלות עליו, וגם אם פעל בתום לב עדיין הוא עבר עבירה פלילית".
"ההטבה בזיכוי על האש"ל"
עו"ד אריה לייבוביץ', מומחה למיסוי בינ"ל, דווקא חושב שזה כדאי
"ההטבה המרכזית של עובד כזה מונחת בזיכוי על האש"ל. מבלי שהוא יידרש להציג הוכחות לתיעוד ההוצאות שלו בחו"ל, הוא מקבל אוטומטית זיכוי של 90 דולר ליום. זאת, למרות שהמעסיק מממן לו את הדיור, הכלכלה והטיסות באופן מלא. בחישוב חודשי מדובר בכ-1,800 דולר זיכוי במס, סכום משמעותי מאוד, שעליו הוא יכול להזדכות כשהוא מציג למס הכנסה את הדו"ח השנתי".
המוקש המשפטי
"העובד עלול למצוא עצמו עם כתם בדרכון, שיקשה עליו להיכנס שוב לאותה מדינה"
עורך-הדין עמית עכו, ממשרד קן תור עכו, מומחה לאשרות עבודה ורילוקיישן, מתריע מפני מוקש שעלול להזיק לעובדים המתניידים לתקופות קצרות
"מעסיקים ישראלים רבים מנסים ללכת בשיטת 'מצליח' כדי לחסוך בעלויות של אשרות עבודה בחו"ל. אני מכיר גם חברות מובילות במשק ששולחות ביודעין עובד מטעמן לעבוד מספר ימים בחו"ל, ומנחים אותו כיצד לדבר עם ביקורת הגבולות כדי להימנע מלשלם אשרת עבודה. למשל, אם הוא מגיע לצורכי התקנות לוויין, הם יתדרכו אותו לומר 'שהוא מגיע לצורך פגישת עסקים'".
* פירמות לוקחות על עצמן סיכון כזה?
"מנקודת המבט של הפירמה, יש כאן ניסיון לחסוך בתהליך המסובך והיקר יחסית של קבלת אשרת עבודה. אגרה כזו יכולה לנוע בין 1,700-3,000 דולר, וכן בתשלום לעו"ד שנע בין 2,500-3,000 דולר. בנוסף, לוקח שבועיים-שלושה להסדיר תהליך כזה בבריטניה, ו-5 חודשים בספרד ובאיטליה. מעסיקים רוצים להימנע מהסרבול הזה ולוקחים סיכון מחושב. כך הם נוטלים על עצמם סמכות שאין להם, ושולחים את העובד לחול מבלי להסדיר לו אשרה מסודרת כחוק. בסופו של דבר העובד עלול למצוא עצמו עם כתם בדרכון, שיקשה עליו להיכנס שוב לאותה מדינה ולמדינות אחרות, כיוון שהיום יש הסכמים למניעת כניסת עובדים עם Denied entry בין מדינות אירופה וארה"ב. הסיכון קיים במיוחד במשרות רילוקיישן קצרות טווח, כשהנסיעות תכופות ועלולות להקפיץ חשדות בביקורת הגבולות".
* מהי המשמעות לעובדים בהקשר זה?
"אם המעסיק שולח אתכם לעבוד ימים ספורים בחו"ל, תבעו ממנו לדעת האם אופי הביקור נערך על גבי ויזה מתאימה. קרי, ודאו שאתם לא נשלחים על ויזת תייר כשאתם עובדים בפועל, גם אם מדובר בימים קצרים. הסדרת האשרה המדויקת תימנע צרות עתידיות שאתם תישאו באופן אישי".
3 טיפוסים שאינם מתאים לרילוקיישן 5 ימים בחו"ל / עפ"י עינת גז, מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס
1. האובססיביים לנוחות
כשמועמד מציג בראיון שאלות כמו "האם יש מגרש גולף/טניס/בריכה ליד הדירה שאתה מסדר לי?', "האם יש חנות טבע בסמוך?" וכו', צריכה להידלק למעסיק נורה אדומה. למשרות כגון אלו מחפשים אנשים אדפטיביים, שתפישתם היא "העולם הוא ביתי", ואנשים שיכולים לחיות ממה שהם מביאים במזוודה. מחפשים אנשים קלים לניוד, שיודעים להסתגל מהר לכל סביבה. לא את הפיינשמקרים.
2. הקטנוניים
מועמדים שישאלו בראיון "אם הטיסה מתעכבת בשלוש שעות, האם תשלם לי שעות נוספות?", לא מתאימים. עבודה בין שני לשישי בחו"ל נוטה להיות מסביב לשעון. זוהי עבודה מאומצת, שדורשת נכונות לעבוד קשה מבלי להרגיש פראייר. מצבים שבהם הטיסה תתעכב לא רק בשלוש שעות אלא גם ביום שלם, הם לחם חוק. מעסיק לא רוצה אצלו עובד שלא יכול לחיות בשלום עם בלת"מים.
3. הטרמפיסטים.
אלה הם המועמדים שישאלו בראיון: "האם בעוד חצי שנה אוכל לנהל את העבודה מישראל? או להוריד את תדירות הטיסות?". אנשים כאלה מחפשים קיצורי דרך לפני שהתחילו. הם לא מבינים שחלק אינטגרלי בהסדר העבודה הזה הוא נוכחותם בשטח.