באחרונה פגשתי בחור צעיר, שבניגוד לרבים מבני גילו הפתיע אותי לטובה בהבנתו את עולם העבודה. ככלל, צעירים ממעטים להגיע לייעוץ קריירה. הם לא מודעים לחשיבות התכנון והניהול שלה כמפתח להצלחה.
והמעטים שמגיעים, לעתים קרובות זחוחי דעת, בטוחים שאוטוטו הם כובשים את העולם. על פניו, הבחור שלנו נשמע כעוד אחד מהחברה האלה: בן 25 פלוס, איכותי מאוד, עם תואר ראשון ורקורד צבאי מרשים ביחידה טכנולוגית מובחרת. בעקבות שיחה מקדימה ציפיתי לשחצן מוכשר, שבא להצטייד בכמה טיפים למיתוג עצמי בדרכו לכבוש תוך כלום זמן את משרת המנכ"ל באחת החברות הגדולות במשק (גלובלית, כמובן).
הגיע בחור אינטליגנטי ודי יוצא דופן בכישוריו, רק שרוב מה שעשה מאז הצבא זה בעיקר טעויות. כרבים מבני דורו, גם אצלו סבלנות היא לא הצד החזק, ובינתיים הוא לא להחמיץ שום הזדמנות לקיצורי דרך.
במקום להוציא את הנשמה שלוש-ארבע שנים באוניברסיטה, הוא בחר שלא להזיע ונרשם למכללה, ותמורת ככה וככה עשרות אלפי שקלים גמר בהצטיינות ובקלילות תואר ראשון. מרוב שבמכללות זה קליל, במקביל היה לו זמן להקים מיזם טכנולוגי שאפתני ולהצטייד בכרטיס ביקור של מנכ"ל כבר מהיום הראשון בעולם העבודה.
רק שהתוכנית לא כל-כך הצליחה והמיזם לא עלה יפה. בנקודה זו נפגשנו.
כשאני פוגשת "צעירים בסיכון", שסוחטים את דוושת הגז בלי להסתכל במראות, אני מנסה בכל כוחי לבלום אותם, גם אם אני נדרשת לעדינות של נהג משאית. חשוב לי שיבינו, כי המסלול הנכון הוא דווקא הארוך, המובנה, הקשה; שיתחילו להתרגל לרעיון שזה המסלול היחיד שעובד. שיפנימו כבר עכשיו שאין קיצורי דרך, אחרת בעוד 10 שנים, תהיה להם בעיית קריירה חמורה בהרבה.
הסכנה היא לא הכישלון
כבר בהתחלה נדמה היה לי שגם הפעם בלי המשאית זה לא ילך. התחלתי לחמם מנועים, אבל לשמחתי די מהר הסתבר לי שטעיתי. לפני עמד בחור מפוקח לחלוטין, שבגיל צעיר מאוד יחסית הבין את הטעויות, הפנים, לקח אחריות והחליט לתקן. אני מודה שהופתעתי.
הופתעתי כי רוב האנשים, כולל מבוגרים ובכירים ממנו בהרבה, לא מבינים את מה שהוא הבין כבר בגיל 25 וקצת. "את יודעת" הוא אמר, "עכשיו אני מבין שהסכנה הכי גדולה לקריירה שלי היא לא שאני אכשל, אלא שלא יתנו לי הזדמנות". הוא איננו חושש שייכשל בעשייה, הוא בעיקר חושש (ובצדק) שלא יקבל את ההזדמנות לעשות, למרות כישוריו הרבים. הוא מבין שאם לא ישכיל לבנות מסלול נכון שימתג אותו כראוי להזדמנות להתמודד על תפקידים בהם הוא חושק, שום כישורים שבעולם לא יועילו לו.
הוא הבין את זה עוד טרם פגישתנו, הוא רק רצה לברר האם המסלול החלופי שתכנן עתיד להוביל אותו אל היעד, האם הצעת העבודה שקיבל משרתת את מטרותיו.
אני לא יכולה להתחייב שהוא יצליח להגשים את כל מטרותיו, אבל ברור לי שעתידו ורוד יחסית לרבים אחרים. למרות שאיבד זמן, למרות שהוא חוזר אחורה לתפקיד זוטר, הוא מבין שכישרון זה לא הכול, שחייבים לבנות מיתוג שיבדל אותך ממתחרים, אחרת לא תקבל הזדמנות. הוא כבר יודע שאין קיצורי דרך, שקריירה מצליחה בונים לאורך שנים בעמל רב, שמוכרחים לנהל אותה בקפידה ועם בקרה שוטפת. יש לו המון מוטיבציה להצליח, הוא נכון לעבודה קשה וכאמור הוא מוכשר מאוד. אגב, הוא גם נראה לא רע, מה שבוודאי לא יזיק לו.
הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com