החיים נמשכיםקומפקטית, נבונה, משוחקת היטב, לא תמיד מצחיקה - אבל גם לא מעליבה את האינטליגנציה של צופיה: "החיים זה לא הכל" סוגרת עונה שמינית. לא מדובר בהישג של מה בכך לסדרת טלוויזיה בכלל, לא כל שכן במציאות הישראלית שבה זכיינים מחליפים ימי שידור, טאלנטים עורקים ממחנה אחד למשנהו, ובכלל מי יודע אם נהיה פה גם בעונה הבאה של הריאליטי הציוני.
האמת? ל"החיים זה לא הכל" מגיע יותר פרגון ממה שניתן לה. קצת כמו שחולפים ליד מסעדת שף וחושבים "טרנד", או שחולפים ליד מסעדה שקיימת כבר 40 שנה וחושבים "תרבות קולינרית" - כי בקצוות אנחנו מעולים: יש כאן עשירים מאוד ואנשים שנמצאים מתחת לקו העוני, שמאל תבוסתני וימין סהרורי - אנחנו גדולים בקצוות, אבל חלשים מאוד באמצע, ו"החיים זה לא הכל" היא הצנטרום של הפיילה: גדי נוימן גר בראשון, יש לו ילדה אחת, גרושה אחת, מערכות יחסים כושלות עם נשים, בוס מניאק, הורים תומכים, אבל מהסוג שמביא את הסעיף פעמיים ביום, ובנוסף לכל הצרות - העבודה שהוא שונא כל-כך היא לכתוב טקסטים מצחיקים.
איכשהו התפקיד הזה יושב בול על אבי קושניר, הרבה יותר מהמנחה הנוצץ של תוכנית הפאייטים "רוקדים עם כוכבים"; ואישה מופרעת כמו דפנה (ענת וקסמן) - בעשור החמישי לחייה, שמתמחה בלשגע אותו למרות שהיא כבר לא אשתו - נראית טבעית בהרבה לצדו מהילה נחשון.
דמויות המשנה כמו אבא שלו (שלמה וישינסקי), החבר הדפוק מיקי (עידן אלתרמן) ובת-זוגו אורלי (יעל לבנטל) - הן בפירוש הליהוק הכי מושקע לתפקידי משנה בטלוויזיה הישראלית.
אבל יותר מהכול זו הקביעות הזאת: כישראלים, אין דבר שאנחנו מתפננים עליו יותר מהקביעות (פלא שיש לנו אובססיה לנדל"ן?), ו"החיים זה לא הכל" היא אולי לא תמיד מבריקה - אבל היא איתנו כבר 8 עונות. אולי הגיע הזמן למסד את היחסים?
פרמיירה
"ערוץ-הקיבוץ", ג' 21:40, "5 לייב"
ליגת האלופות הרשמית תחל אמנם רק ב-14 בספטמבר, אבל לערוץ הספורט, כמו כמעט לכל חובב כדורגל, אין כבר כוח לחכות: הערב (ג') ומחר (ד'), בהמשך ישיר לנוהג המבורך שהחל בשנה שעברה, הם יפעילו מחדש את "ערוץ הקיבוץ", אותו "שירים ושערים" הישן והטוב בפורמט הטלוויזיוני שלו.
אמנם המשחק הגורלי של הפועל תל-אביב בזלצבורג יתקיים רק מחר (הגומלין ביום ג' בתל-אביב), אבל יש לא מעט קבוצות, חלקן נושאות אפילו שמות מחייבים (כמו איאקס או טוטנהאם), שרוצות מאוד לטעום ממזון המלכות הזה שנקרא ליגת האלופות.
אשר לאוהדי הספורט, אלה כבר לא יכולים לחכות ל"אולפן ליגת האלופות" עם מודי בר-און ושאר חברי הצוות, עם כתבות הצבע המצחיקות, הדינמיקה הכמעט מושלמת באולפן וההופעות ההזויות בסיום.
או-טו-טו כל העסק מתחיל מחדש - ומי שרוצה לשבור את הקריז של הפגרה והפרשנות הדלוחה של דני נוימן, בקצת אוויר(ה) אירופי(ת) קריר(ה), מוזמן הערב לחזרה הגנרלית.
