בשבועות האחרונים החל המשרד לביטחון פנים בפריסה המבצעית של רשת הכוללת עשרות מצלמות מהירות חדשות ומתוחכמות מסוג גאטסומטר, או בשמן הנפוץ גאטסו, על כבישי ישראל. אפשר לבזבז כאן הרבה אינצ'ים יקרים על דיון בשאלה אם אכיפת המהירות צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות של האחראים על הבטיחות בדרכים, אבל האמת היא שהסוגיה כלל אינה רלבנטית.
אכיפת המהירות היא "ביזנס" לכל דבר, בארץ ובעולם, והיא נמדדת בשיקולי עלות ותועלת ועל-פי יכולתה ליצור הכנסות לקופת המדינה. בטכנולוגיה הקיימת ניתן לבצע את אכיפת עבירות המהירות בצורה אוטומטית ו"מתועשת" לחלוטין, כמעט ללא צורך בכוח אדם. "עמוד" בודד של מצלמת רדאר, שעלותו כ-60 אלף דולרים, יכול להחזיר את עלותו בתוך חודשים ספורים. בבריטניה, למשל, מייצרת רשת מצלמות הגאטסו הארצית הכנסות של כמעט 200 אלף ליש"ט ביום מקנסות מהירות. לעומת זאת, אכיפה של עבירות חמורות ונפוצות הרבה יותר, כמו נהיגה בשכרות, חציית קו לבן וכדומה, דורשת עדיין תשלום משכורות לשוטרים וגיוס תקנים. במילים אחרות: אכיפה שכזאת עולה יותר, אבל מכניסה הרבה פחות.
מי שסבור שאנחנו מאמצים גישה לא אחראית מוזמן לעיין בעצמו בפרוטוקולים של ועדות הכנסת השונות, שדנו בנושא בשנים האחרונות, ולראות כיצד הגופים הממשלתיים השונים נלחמו והתכתשו על נתח מה"שלל" העתידי, המוערך במאות מיליוני שקלים בשנה, שאמורה לייצר רשת מצלמות המהירות החדשה.
מה הקשר בין המצלמות לבטיחות בדרכים? זהו, שאין
רשת מצלמות המהירות החדשה של המשרד לביטחון פנים היא חלומו של כל פקיד באוצר; זוהי מערכת אלקטרונית תעשייתית לגביית מסים, שחוסכת את הצורך בחקיקה ומונעת מנבחרי הציבור את הצורך להתעמת עם הבוחרים סביב סוגיות מיסוי בדרך לכיסוי גירעונות המדינה. כל מה שצריך זה לעטוף את הקמת השרת בקמפיין יחסי ציבור עתיר תקציב (וזה כבר בדרך), שיציג אותה כהשקעה מצילת חיים ואת הנהגים ה"נלכדים" כאויבי העם, ולשגר אותה לדרך בליווי מסרי הפחדה קליטים.
ההשפעה על הבטיחות בדרכים היא קשקוש. אפילו משטרת התנועה, שקשה מאוד להגדירה כאובייקטיבית בנושא, מאשרת כי ישנן לא מעט עבירות שאחראיות להרבה יותר תאונות ממהירות (אי-חציית קו לבן, אי-שמירת מרחק, אי-עצירה בתמרור עצור ועוד). מעבר לכך, דווקא בכבישים ה"מהירים" יש, באופן יחסי להיקף התנועה, מעט מאוד תאונות דרכים; למשל בכבישים 1, 2 וכמובן 6.
עברייני המהירות ה"כבדים" והמסוכנים ביותר יודעים כיצד להתחמק מעונש ויש להם עורכי דין עם קשרים מתאימים ברשויות. רוב ההכנסות שאמורה המערכת להניב - למעלה מ-150 מיליון שקלים בשנה - יגיעו מנהגים ממוצעים, שיילכדו במהירויות "רגילות" לחלוטין של 110 עד 120 קמ"ש על הכביש המהיר, או 65 עד 75 קמ"ש בכביש עירוני רחב ופנוי. אנחנו מוכנים להמר כבר עכשיו שרוב הדוחות שתפיק המערכת החדשה יהיו דוחות של "ברירת קנס", ולא כאלה עם נקודות. אחרי הכול, מה הטעם בהצבת מערכת חליבה אלקטרונית יקרה וסופר יעילה אם אחת מתוצאות הלוואי שלה תהיה הורדת הפרה החולבת (הנהגים, אם לא הבנתם) מהכביש בקצב מואץ ובסיוע נקודות החובה המצטברות ושלילות.
בכתבה המלאה במגזין G: הטכנולוגיה שמאפשרת שתי תמונות לכל עבירה ב-11 מגה פיקסל, באיזה אחוז מעל המותר תוכלו לנהוג בלי "להצטלם", איך מערערים על דו"ח, האם גלאי הרדארים הרגילים יעבדו גם כאן והאם אפשר לשבש את הקליטה?
עוד במגזין G השבוע:
■ צבי סטפק: "אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים את בתי ההשקעות שאני יכול לכנות הגונים"
■ מייסד החברה שייצרה את הכיסא של בוש: "אובמה החליף הכל בחדר הסגלגל - חוץ מהכיסא"
■ מחפשים הסבה מקצועית? הכירו את המקצועות הכי לא שגרתיים בישראל
■ מי בחר למירי פסקל את הכובע? מלבישי סדרות הטלוויזיה יוצאים מהארון