"בצבא הייתי חוקר מצ"ח. בתקופת השירות הצבאי יצא לי לשבת, אחד על אחד, עם 3,000 נחקרים בעבירות סמים, סחר בנשק ודברים שונים. לא בהכרח פושעים, חלקם היו ילדי שמנת. למדתי שם המון. היום כשאני יושב עם בן-אדם אני כבר יודע איך לקרוא את תנועות הגוף שלו, מתי הוא משקר, מתי הוא מתחמק וכדומה. זה כמו לרכוב על אופניים, זה לא עוזב אותך".
כך מספר ל"גלובס" רו"ח ארז סופר, מספר 3 בפירמת רואי החשבון והייעוץ BDO זיו-האפט, המכהן כמשנה לשותף-המנהל, חבר בצוות הניהול וראש אשכול בנקאות ופיננסים במשרד.
"במצ"ח היה ברור שאחרי זה כולם הולכים להיות עורכי דין או חוקרים פרטיים", אומר סופר. "מי שהיו לו ציונים טובים והיתה לו אפשרות להיות אקדמאי - יהיה עורך דין, ומי שלא - יהיה חוקר פרטי. אני סטיתי מהמסלול והגעתי, ממש במקרה, לראיית חשבון.
"כדי לממן את הלימודים עבדתי בין היתר כחוקר פרטי. הייתי עושה חקירות כלכליות. בנוסף, המשכתי לבשל בסופי שבוע במסעדה האיטלקית שעבדתי בה כשהייתי בתיכון. אחרי 3 שנים ויתרתי על רישיון החקירות והתחלתי סטאז' במשרד קטן. אחרי התואר הראשון ומבחני המועצה המשכתי לתואר שני, למדתי רצוף, ובשנת 1993 סיימתי את המסלול האקדמי שלי מבחינתי".
האפט את האפט
"כשסיימתי את ההתמחות הבנתי שאני צריך לעבור למשרד גדול כדי להתפתח", מספר סופר. "המשרדים הגדולים אז היו האפט את האפט, קסלמן ועוד כמה. לפני שהספקתי לפנות אליהם, פנה אליי חבר עם הסיפור הבא. היתה לו חנות תכשיטים ביפו, ובמקרה אחד השותפים בהאפט את האפט קנה שם תכשיטים. כשהקונה אמר לחבר שהוא רואה חשבון בהאפט, החבר שלי שאל אם הם צריכים עובדים. השותף אמר 'כן', ומפה לשם החבר הציע לי ללכת אליו לראיון.
"גרתי אז בארלוזורוב פינת ויצמן, והמשרד של האפט היה מול בית-ליסין, במרחק הליכה. אז הלכתי. לא שלחתי אפילו קורות-חיים. הרמתי טלפון, קבעו לי פגישה עם אותו שותף, ישבנו, אמר 'בסדר, תתחיל לעבוד'. התחלתי ב-1992, ומאז אני שם".
הביג-5 וכל השאר
"היום, 5 פירמות ראיית החשבון הגדולות מעסיקות 1,000 עובדים ויותר, והפירמה השישית מעסיקה 200 עובדים", אומר סופר. "הקפיצה היא אדירה, ותמהיל הלקוחות שונה לגמרי. ההבדלים בין 5 המשרדים הגדולים הם כבר לא דרמטיים, אך בינם לבין האחרים יש הבדל עצום. יש את הביג-5, ויש את כל השאר. מצד שני, תמיד יהיה מקום למשרדים קטנים ובינוניים.
"בשנים האחרונות המקצוע השתנה בעקבות המשברים בארה"ב, של אנרון ואחרים, הדרישות המקצועיות עלו בכמה וכמה רמות. המשמעות של הדבר היא שלעיתים משרדים קטנים לא יכולים להתמודד עם הדרישות החדשות. זה לא אומר שמשרד קטן פחות אינטליגנטי, חס וחלילה, פשוט אין לו כוח-אדם.
"כדי לספק את השירותים הנדרשים היום, אתה חייב את הגודל, את הקשרים ואת החיבור לרשת הבינלאומית. ואחרי כל מה שאמרתי, אין לי ספק שמשרדים בינוניים וקטנים תמיד יהיו כאן, כי לקוחות קטנים תמיד יהיו, עצמאים תמיד יהיו, וחברות קטנות תמיד יהיו".
עולם של צעירים
"בעשור האחרון מקצוע ראיית החשבון השתנה מקצה לקצה", טוען סופר. "הדרישות הלכו, התחדדו וצמחו במשך השנים, והיום מוטלת על רואי חשבון יותר אחריות. כשאני מדבר עם העובדים שלי באשכול הפיננסי אני אומר להם 'לכם קל, ולמה? כי לי הכול השתנה ב-10 השנים האחרונות. כל מה שלמדתי כבר לא תקף'".
לדבריו, "אחרי העולם של אנרון, הביקורת זו לא אותה ביקורת שהכרנו קודם. כל העולם השתנה. היום כשאתה מדבר על סוקס, ניהול סיכונים, דרישות רשות ניירות ערך - זה לא מה שהיה פעם. גם החשבונאות השתנתה משמעותית, כי פתאום אימצנו את כללי ה-IFRS שהפכו את כל החשבונות שהכרנו.
"עולם ראיית החשבון שייך היום לצעירים. להם יותר קל, כי הם כבר נמצאים בתוך העולם החדש הזה, הם למדו אותו ועובדים אותו. אנחנו, 'המבוגרים' מה שנקרא, צריכים לשנות הרגלים של שנים ולהתאקלם".
בעוד 10 שנים
"אין לי מושג מה אעשה בעוד 10 שנים", אומר סופר, "אני אדם של כאן ועכשיו. טוב לי במשרד, טוב לי עם מה שאני עושה, ואני לא רואה כרגע משהו אחר שיכול לעניין אותי, אבל 10 שנים הן הרבה זמן. מי יודע מה יהיה".
לא יודעים עליי
"מה כבר יש לא לדעת? החיים של רואי חשבון לא כל-כך מסעירים. רואה חשבון זה לא נהג מירוצים או שחקן קולנוע, וגם בדרך-כלל אין לנו סודות אפלים במגירה".
* הראיון המלא עם רו"ח ארז סופר - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".