יום שבת 13 ביוני 1999 היה יום היסטורי. כלי התקשורת אמנם היו עסוקים בניסיונותיו של ראש הממשלה הטרי אהוד ברק להרכיב ממשלה, וגם הבוחרים עדיין לא התאוששו מנאום הניצחון המפורסם שבו הבטיח "שחר של יום חדש". אבל זה היום שבו אופוריית הגז חדרה אל חיינו. 35 קילומטרים דרומית מערבית לאשקלון התגלה גז טבעי בקידוח נועה 1, שאותו קדחו אבנר ודלק קידוחים יחד עם סאמדן, חברת חיפושי נפט מאוקלהומה ששינתה את שמה שלוש שנים אחר כך לנובל אנרג'י. "מחור הקידוח זרם גז טבעי בקצב משתנה של 11 עד 30 מיליון רגל מעוקב ליממה", דיווח למחרת בהתרגשות ב"גלובס" העיתונאי שלמה פרידמן, והוסיף כי "הגז שהופק היה חופשי ממים והובער עם יציאתו במשך 16 שעות במצטבר". ההמשך, כפי שגורסת הקלישאה, כבר היסטוריה. הגז ולאחרונה גם הנפט הפכו לחלק מרכזי מחיינו בשנים האחרונות. אופוריית מניות בבורסה, התחרות הפרועה בין אילי ההון על רישיונות חיפושים, המאבק על גובה התמלוגים - כל אלה לא היו כאן לפני קצת יותר מעשור.
מי שבכל זאת שמו לב לדיווחים אז היו קומץ המשקיעים במניות של דלק ושל אבנר, שהמשיכו להאמין שבמדינת ישראל יש נפט וגז, למרות אין-ספור כישלונות קודמים. מניותיה של דלק קידוחים זינקו ביום המסחר הראשון בבורסה ב-40%, ואבנר ניתרה ב-50%. נועה של הים לא פותחה בסופו של דבר, כיוון שהייתה קטנה מכדי להצדיק את ההשקעה הכלכלית, אבל היא הייתה הסנונית שבישרה את בוא האביב. בשנת 2000 התגלתה מרי ובשנת 2009 - תמר. מניותיה של דלק קידוחים עלו מאז ה-13 ביוני 1999 ביותר מפי 16.
צביקה גרינפלד, המנכ"ל הפורש של דלק קידוחים ומי שמאחוריו 37 שנות חיפושים, זוכר היטב את הלילה שבו התבשר על גילוי הגז הטבעי בנועה. "האמת היא שלא חשדתי בכלום", הוא משחזר בראיון ל-G, "אפילו לא הייתה לי שום תחושת בטן, כי עד אז לא הייתה לי תגלית. אבל מאז נועה, תגליות הגז של ישראל צומחות כמעט כמו בטור הנדסי. מרי הייתה גדולה פי ארבעה מנועה. תמר גדולה פי חמישה ממרי, ולוויתן יהיה כנראה גדול כפליים מתמר".
למה רק כנראה?
"כי לוויתן עדיין אינו תגלית".
אז מה הוא?
"לוויתן הוא בסך-הכול פרוספקט עם 50% סיכויים למציאת הידרוקרבונים בהיקף של 16 TCF (טריליון רגל מעוקבת, ע' ב'). כבר היו מקרים, אפילו בהסתברויות כאלה, שקידוחים נכשלו".
אפשר לקבל תרגום לעברית?
"זה אומר שיש 50% סיכוי שבלוויתן נמצאת כמות גז טבעי גדולה יותר מכפליים מזו שבתמר. זאת הסתברות מצוינת, אבל היו כבר בעולם מקרים של כישלונות אפילו בהסתברויות כאלה. מה שאנחנו יודעים היום הוא שנמצא שם המבנה הגיאולוגי בממדים האלה, אבל אין שום דרך לדעת אם, למשל, יש במבנה סדקים בלתי נראים שדרכם הגז היה יכול לחלחל ולברוח".
בתמר האומדנים שלכם תפחו ככל שהתקדמתם בקידוח - זו שיטת עבודה?
"כן. אנחנו פועלים לפי עקרון השמרנות בהערכות שלנו לגבי הגודל של המאגרים, אבל לא לגבי ההסתברות למציאת הנפט או הגז הטבעי - את הנתון הזה אנחנו לא אומדים לפי עקרון השמרנות".
איש של מספרים
גרינפלד, 63, הוא אדם תכליתי. "איש של מספרים, לא של דיבורים", מעידים עליו קולגות. אבל בכל זאת, כשמדברים איתו על קידוחים פורצת מגרינפלד לשון אחרת, ציורית ועשירה בדימויים. "אחת הטעויות הנפוצות בציבור היא החשיבה שהנפט והגז מתרכזים במאגרים", הוא מסביר. "אנשים מדמיינים בעיני רוחם משהו דומה למאגרי מים, אבל תת-קרקעיים. במציאות הנפט והגז מעורבבים בתוך שכבת המקור, שהיא נניח, חול. כשהסברתי את זה לילדים שלי אמרתי להם שזה כמו לחפור בחול שעל חוף הים. כשאתה חופר, המים שבתוך החול מתנקזים לקרקעית הבור".
ואיך יודעים אם יש נפט או גז בתוך השכבה?
"את זה אפשר לדעת בוודאות רק כשקודחים לתוך המבנה. הקידוח הראשון נקרא wildcat. אתה חודר עם המקדח לתוך המבנה הבתולי בנקודה הכי עבה שלו ושואב למעלה את הנוזלים. אחר כך עושים את מבחני ההפקה, הטסטים, ואם פורצת להבה - אז יודעים שזה נפט או גז טבעי".
את הקידוחים הראשונים שלו, ים יפו (1994) וים מערב 1, עשה גרינפלד מול חופי תל אביב ואשדוד, בשיתוף עם שותפות ישראמקו. מנכ"ל ישראמקו יוסי לוי אומר כי הוא מיודד מאז עם גרינפלד, ידידות שבאה לידי ביטוי בהתייעצויות כמעט יומיומיות בעניינים מקצועיים. "צביקה הוא אחד שאי-אפשר לקמבן", אומר לוי, "לא שומעים עליו הרבה בתקשורת, אבל הוא מי שאחראי לכל הצד הטכני בפעילות של דלק. הוא אחד שיכול לשאול אלף שאלות בישיבת שותפים, הרבה אחרי שכל האחרים כבר איבדו את הסבלנות".
במשך השנים הפך גרינפלד גם לחביבם של האנליסטים המסקרים את פעילותה של דלק בתחום. "האנליסטים הוותיקים בתחום יודעים שהוא הכתובת בדלק לשאלות מקצועיות", מספר ירון זר מכלל פיננסים. " כששמעתי שעזב שלחתי לו מכתב תודה".
גרינפלד עצמו מסרב לחוות דעה על המתחרים הרבים שהצטרפו לתחום חיפושי הגז מאז גילוי תמר. מה שכן, הוא אומר, מי שנכנס לתחום ללא ההיכרות, הניסיון והמקצועיות, עלול להיגרר להוצאות מיותרות ולהפסדים. "למשל, הגיאולוגים אוהבים לקדוח כמה שיותר", הוא אומר, "כי הם רוצים לקבל כמה שיותר אינפורמציה - זו עובדה ידועה בענף, והגיאולוגים צוחקים על זה בעצמם. התפקיד של הגיאולוגים הוא רק להציע ולהעלות רעיונות - המנהל אמור להחליט אם, מתי ואיפה לקדוח.
"כבר קרה לי לא פעם במהלך קידוחים שגיאולוג אחד אמר ימינה והשני אמר שמאלה. גיאולוגיה היא מדע שמבוסס על הנחות בסיסיות ועל השערות שמתלוות אליהן. גם לפני שקדחנו בתמר היו גיאולוגים שהסבירו לנו מדוע אין טעם בקידוח. השאר, כידוע, היסטוריה".
ומה עם תחושות בטן?
"זה משהו שאתה מפתח במהלך השנים. אני יכול לומר שהיו לי תחושות בטן טובות לגבי תמר ומרי, אפילו שבדיעבד זה אולי נשמע פחות אמין. על לוויתן אני לא רוצה לדבר".
לא נפט ולא סולר, מקסימום חולר
את ההצעה לעבור לדלק קידוחים קיבל גרינפלד ב-1993. בקבוצת דלק החליטו לעשות מתיחת פנים לעסקי חיפושי הגז והנפט. החברה הבת דלק חיפושי נפט שינתה את שמה לדלק אנרגיה, וזו החלה לפעול בשוק בשיטה חדשה - באמצעות שותפות בשם דלק קידוחים. השותפות הרשומה הייתה מודל שהוכנס לשימוש באותן שנים במטרה להקל את גיוס הכספים למימון הקידוחים. במציאות שבה אף בנק לא חלם לממן עוד קידוח (גם כיום הדבר אינו נהוג), נולד הרעיון של גיוס הון מהציבור בסבבים של מכירת זכויות או של יחידות השתתפות. כל בעל זכויות נדרש להגדיל בכל סבב כזה את השקעתו בשותפות - אחרת חלקו ברווחים העתידיים היה מדולל.
"לא ידעתי כלום על חיפושי נפט וגז, אבל חשבתי שזה יכול להיות מעניין לקחת תפקיד נוסף", אומר גרינפלד, שהגיע לחברה בתקופה שתיזכר בדיעבד כשיא עונת היובש. רק שנה קודם לכן הסתיימה הרפתקת קידוחים של איל הנפט ארמנד האמר במפח נפש. "סימני הנפט" או הפנטזיות הפרועות על תגליות ענק התנפצו פעם נוספת מול קרקע המציאות הקשה של 400 קידוחים יבשים. "לא נפט ולא סולר, מקסימום חולר", אמר השחקן שייקה לוי מהגששים, שגילם את ויקטור חסון ב"גבעת חלפון אינה עונה".
החוש של יצחק תשובה
גרינפלד התרגל עד מהרה לריטואל: יציאה לקידוח, העברת החלטה באסיפת בעלי הזכויות לגיוס הון לקידוח באמצעות סבב הנפקת זכויות חדש, הנפקת זכויות, קידוח, כישלון, אובדן ההשקעה, יציאה לקידוח חדש. "זה מתסכל בצורה איומה", אומר גרינפלד, "אנשים באו ושמו 20, 30 מיליון דולר מכיסם הפרטי, ועליך מוטל התפקיד לבוא ולומר להם, 'הקידוח יבש - הלך הכסף'. ואחרי זה אתה עוד צריך לבוא אליהם עם הצעה לקידוח נוסף".
באותן שנים למד גרינפלד להכיר היטב את קהיליית משקיעי הנפט שמימנו חלק נכבד מהקידוחים. "בקידוחים היבשתיים שלנו היו תמיד תצפיתנים שישבו עם משקפות על הגבעות וחיכו לראות אם במבחן ההפקה יוצאת להבה שמעידה על הימצאות נפט או גז טבעי. בקידוחים הימיים לא הייתה אפשרות לתצפת, ואי-הידיעה הולידה חרושת של חשדות ושמועות. אני זוכר שפעם, כשהודעתי על קידוח יבש, האשימו אותי שאני מסתיר מהם את האמת ושחיברתי בחשאי צינור מהקידוח למשרדים שלנו בבית גבור בתל אביב".
היחס של גרינפלד למשקיעים במניות מורכב. מצד אחד, מדובר באנשים השונים ממנו, המנכ"ל המחושב והזהיר, בכל מובן אפשרי. מצד שני, גרינפלד אינו שוכח את נאמנותם לדלק קידוחים, שלא דעכה למרות ההפסדים והאכזבות הרבות שהסבה להם. "יש קבוצה גדולה של בעלי יחידות בדלק קידוחים, שהולכת איתנו מהרגע שהגעתי לחברה ועד היום. אלה אנשים אוהבי סיכון, שהיו מוכנים להביא בכל פעם עוד כסף מהבית כדי לממן קידוח חדש. הם לא ראו פרי לעמלם במשך שנים רבות. תזכרו שהרווח הראשון של השותפות היה רק ב-2005, שש שנים אחרי תגלית הגז הראשונה. האנשים האלה, שרבים מהם מוכרים לי אישית, הלכו איתנו בטוב וברע, או יותר נכון ברע ובטוב".
חשבת פעם להשקיע בעצמך?
"אני פחות חובב סיכון. אני מנכ"ל מהיותר מסודרים שיש".
שגרת יומו של גרינפלד מתחילה בשש בבוקר בביתו במרכז תל אביב. אז הוא יוצא לשחיית בוקר בבריכת השחייה בדיזנגוף סנטר. בשבע וחצי הוא כבר במשרדי דלק בנתניה, מתחיל את הבוקר לא פעם בכוס קפה עם הבעלים יצחק תשובה. גרינפלד, יחד עם גיל אגמון ואסי ברטפלד, הם מאחרוני הבכירים הוותיקים שעבדו בדלק תחת משפחת רקנאטי והפועלים, לפני שהפכה לקבוצה המזוהה כל-כך עם תשובה.
ועדיין, גרינפלד מעולם לא נחשב לאחד ממקורביו של תשובה, והיחסים הבין-האישיים שלהם נחשבים למקצועיים ולקורקטיים. "לכבוד היה לי לעבוד עם יצחק", הוא שומר על כבודו של הבוס. "אפשר לרשום את הכניסה לתחום הנפט לזכותו; כשהוא הגיע לדלק ב-1998 לא ידענו עליו כמעט כלום".
עד כמה הוא התעניין בעבודה שעשית?
"הוא לא מתעניין בכל הפרטים הטכניים. הוא רואה את התמונה הכללית. יש לו חזון ויש לו חוש שישי - שאילו לי היה אותו לא הייתי יושב כאן".
הדוגמה שבוחר גרינפלד לחוש השישי של תשובה כבר הפכה לאגדה: ההחלטה לקדוח את תמר, בהשקעה של 148 מיליון דולרים, בשיאו של משבר אשראי עולמי. "אילו היינו נכשלים לא היינו חולמים לבקש פיצוי מאף אחד", הוא מכוון לדרישות שעולות מצד אוצר המדינה לשקול מחדש את סוגיית התמלוגים. "קשה מאוד לשכנע חברות בינלאומיות להשקיע בישראל, והעלאת התמלוגים על הגז ועל הנפט רק תקשה על המאמצים".
עם זאת, החושים של תשובה לא היו מועילים הרבה לדלק אלמלא הברית האסטרטגית שלה עם נובל אנרג'י. אחת ההחלטות הראשונות של תשובה הייתה רכישת חלקו של הגיאולוג ד"ר אלי רוזנברג באבנר (50%), שהייתה אז שותפות קטנה בניהולו של גדעון תדמור. זמן לא רב לאחר הרכישה הצליח תדמור לשכנע חברה בינלאומית רצינית להיכנס לפעילות בישראל כמפעילת קידוחים. על החלטתה של נובל להיכנס לישראל אמר תדמור באירוניה, בראיון ל-G בינואר השנה, כי הייתה "מאוד מוזרה", משום שהתקבלה על בסיס מקצועי טהור, ללא שיקולים גיאופוליטיים.
במבט לאחור אומר גרינפלד כי "קשה להאמין שהיינו מתקדמים בתמר או במרי, ואפילו בנועה, בלי נובל. דלק קידוחים היא בסך-הכול גורם שלדי. אנחנו עוסקים בחיפושים, אבל כמעט שלא מעורבים בהפקה, ואת כל מה שלמדתי בתחום הזה למדתי מהם, ואני ממשיך ללמוד בכל יום".
מה כל-כך מקצועי בנובל?
"קודם כול הציוד שלהם; הם משתמשים במחשבי על כדי לנתח ולעבד את כל המידע והפרמטרים שמופקים מהסקרים הסיסמיים. אחר כך זה האנשים עצמם, העובדים של נובל, שהם מומחים כל אחד בתחומו. אחר כך יש להם היכרות עמוקה עם השוק הבינלאומי, שמאפשרת להם לבחור ולהשיג את הקבלנים הכי מקצועיים, את המתכננים הכי טובים ואת האסדות הכי מתאימות. והיתרון האחרון הוא היכולות שלהם בתחום המימון וגיוס הכספים, שמקילות מאוד גם עלינו להשיג מימון מבנקים זרים. אנחנו רק מאשרים את ההחלטות שלהם בישיבות השותפים".
אנחנו לא קצת מגזימים בהערכה אליהם, עד כדי התבטלות?
"העובדה היא שכל תגליות הגז עד היום היו בקידוחים של נובל. חוץ מזה, אתה רואה כאן חברה אחרת חוץ מנובל? תמר היא תגלית בקנה מידה עולמי, והיו ציפיות שבעקבותיה יגיעו לכאן חברות ענק, אבל בכל הקבוצות שזכו ברישיונות החדשים לא ראיתי אף חברה בינלאומית גדולה. זה לא מקרי.
"בדלק הייתי האיש שעבד הכי הרבה עם גורמים בינלאומיים, כשהייתי אחראי על רכש. אי-אפשר להגיד שלא ניסינו שנים לעניין חברות בינלאומיות להיכנס לפעילות בישראל ב-downstream. הייתי נוכח בדיונים שבהם ניסינו לעניין חברות כאלה להגיע לכאן - והן לא באו. ראית בעולם עוד מדינה שאין בה אפילו תחנה אחת של חברה זרה? זה נכון ב-upstream באותה מידה. ההערכה שלי היא שזה בגלל הפוליטיקה. אנחנו אי מהבחינה הזו. המצב הגיאו-פוליטי שלנו לא מתאים לחברות בינלאומיות. אי-היציבות שיש כאן בכל הקשור למשטר התמלוגים רק מוסיפה נזק. קשה מאוד לשכנע חברות בינלאומיות להשקיע בישראל, ובהקשר זה אחזור כי העלאת התמלוגים על הגז ועל הנפט רק תקשה את המאמצים".