בשבוע שעבר סקרנו את רשת מצלמות המהירות הדיגיטליות החדשות, שהחל המשרד לביטחון פנים לפרוש ברחבי הארץ לקראת הפעלתה המבצעית בעוד כ-4 חודשים. המערכת זכתה אצלנו לכינוי "גובה מסים אלקטרוני" והטענה הייתה, שהשפעתה על כמות תאונות הדרכים זניחה ומטרתה גיוס כספים לקופת המדינה באמצעות קנסות מהירות.
הכתבה עוררה גל של תגובות נזעמות. אחד המגיבים שלח מייל זועם שבו האשים אותנו בציניות ובחוסר מקצועיות. "מדינת ישראל בחנה את הפרויקט במשך חמש שנים", כתב. "האם אתם מעלים בדעתכם שהאוצר, הכנסת ומשרדי הממשלה הרלבנטיים היו מקצים ומאשרים לפרויקט לאומי כזה עשרות מיליוני דולרים ללא עבודת הכנה יסודית ומבלי להיות בטוחים מעל לכל ספק ביעילותה בהפחתת מספר תאונות הדרכים?".
האמת? לא היינו מעלים בדעתנו. אבל המציאות, כמאמר הקלישאה, עולה על כל דמיון. מסתבר שהמדינה נכנסה לפרויקט מבלי שיהיה לה מידע כלשהו על השפעותיו. אמנם, הוזמן מחקר תלת-שנתי שיבדוק את הנושאים הללו, אבל המכרז לעריכתו פורסם רק באמצע השנה שעברה, במקביל למכרז לפרישת מערכת המצלמות. התוצאות יתקבלו שנתיים-שלוש אחרי שהמערכת תופעל בשטח ותפיק דוחות תנועה לכל דכפין. כמה דוחות? הנה רמז מכיוון המשטרה: שני בתי משפט לתעבורה, בנצרת ובפתח תקווה, יטפלו בלעדית בדוחות המהירות שתפיק המערכת, ועם פרישתה יתוגברו בכוח אדם.
המחקר שאיחר את זמנו
את המכרז לביצוע המחקר פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במאי אשתקד, וכותרתו הייתה "קול קורא למחקר בנושא אפקטיביות של מערכות אכיפה אלקטרוניות אוטומטיות". וכך נכתב בהקדמה למכרז: "המחקר מיועד לתת יכולות להערכת המערכת ולניתוח הגורמים המשפיעים על השגת מטרות המערכת... ...על המחקר לבדוק ולכמת את מידת השפעתה של מדיניות האכיפה ופריסת אמצעי האכיפה על שינוי התנהגות משתמשי הדרך ועל רמת הבטיחות בדרכים".
זוהי מטרה נאצלת ורצויה, אך המחקר היה צריך להתבצע לפחות שנתיים לפני תחילת פרישת מערכת האכיפה, לפני שהוקצו לה תקציבים נכבדים, ובוודאי לפני שהעובדות נקבעו בשטח.
עיון במרכיבים הנדרשים באותו מחקר מעיד היטב על סדרי העדיפויות של הפרויקט. בסעיף הפותח, למשל, נדרש "סקר, ניתוח והערכת עמדות הציבור ביחס לאכיפה אלקטרונית אוטומטית של עבירות תנועה". מטרת סקר העמדות היא "לספק מידע לצורך גיבוש אסטרטגיית ההסברה והפרסום" מכיוון שיוזמי הפרויקט מתכוונים ללוות את השקתו ב"פעילות הסברתית בהיקף רחב".
האופטימיסטים יכולים למצוא בסעיף המחקר הזה שביב של תקווה: המדינה אמנם עומדת להפעיל מערכת אלקטרונית אוטומטית לגביית קנסות ושלילה המונית של רישיונות נהיגה, אבל לפחות חשובה לה דעת הקהל. אם הלחץ הציבורי יהיה גדול מספיק, אולי הפעלת המערכת תרוסן. ועדיין קשה להתעלם מהציניות החבויה בסעיף הזה: המדינה, כך מסתבר, מתכוונת להוציא מאות אלפי שקלים מכספי משלמי המסים על קמפיין פרסומי, שמטרתו לחבב על משלמי המסים את המערכת החדשה שמטרתה גביית מסים.
קודם מציבים, אחר כך בודקים
בסעיף השני והשלישי של הגדרת "מטרות המחקר" באותו מכרז אנחנו מוצאים בקשה ל"בדיקת מועילות המערכת לשיפור הציות לתקנות הנאכפות, הן בדרכים שבהן מוצבות יחידות הקצה של המערכת, והן במערכת הדרכים בכלל... ...בדיקת השפעות המערכת על מספר תאונות הדרכים ומידת חומרתן".
ההיגיון אומר, שהנתונים הללו היו אמורים לעמוד לרשות המדינה עוד לפני קבלת ההחלטה על הצבת המערכת, ולשמש כבסיס לקבלת ההחלטות על המיקומים של עשרות עמדות המצלמה. בפועל, עיון במפת ההצבה העתידית של העמדות, המצורפת לכתבה זו, מאיר באור מגוחך את הטענה שלמישהו ממקבלי ההחלטות באמת אכפת מבטיחות בדרכים. כך, למשל, לא פחות מתשע מצלמות יוצבו לאורך הקטעים המהירים ביותר של כביש מספר 1, שנחשב לאחד הבטוחים והטובים במדינה. מצלמות נוספות יוצבו בקטעים פתוחים, דלילים בתנועה ובטוחים למדי של כביש החוף, בואכה חיפה, וכן הלאה.
האם ייתכן, חלילה, שאת בחירת מיקום המצלמות הנחו שיקולים שאינם קשורים לבטיחות בדרכים - כמו, למשל, העובדה שמדובר בקטעים מהירים שבהם הסיכוי להפיק מקסימום של קנסות הוא מרבי? רמז לתשובה אפשר לקבל בסעיף הרביעי במטרות אותו המחקר, שמבקש לקבל מידע על "יעילות, תפוקות והיבטים כספיים של הפעלת המערכת ובכלל זה הכנסות המדינה מקנסות".
כך זה מופיע, שחור על גבי לבן, במכרז רשמי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ומה עניינה של הרשות הממונה על הבטיחות בכבישים בהכנסות-מקנסות? אפשר רק לנחש.
מה יודעת המשטרה על מהירות
ב-17 ביוני אשתקד דנה ועדת הכלכלה בסוגיית הצבת רשת מצלמות המהירות, ואירחה את ראש אגף התנועה, ניצב אבי בן-חמו. את הישיבה פתח יו"ר הוועדה אופיר אקוניס בהקדמה: "לציבור הצרכנים והנוסעים בכבישים חשוב בראש ובראשונה, שמערכות האכיפה האלקטרוניות ייטיבו עם הנוהגים ועם הבטיחות בדרכים ולא ישמשו ככלי לגביית קנסות והטלת קנסות על הציבור. אין לי ספק שזו גם מטרת המשטרה".
מעניינים הרבה יותר הם הנתונים שמשמשים את נבחרי הציבור ואת המשטרה ביחס למשקלה של המהירות כגורם לתאונות: מסתבר שאין נתונים כאלה. ואומר את זה לא אחר מאשר ניצב בן חמו.
ראש אגף התנועה נשאל על ידי חברת הכנסת לאה ורון מה המשקל של עבירות המהירות כגורם לתאונות הדרכים. "בנושא הזה יש למשטרת ישראל תקלה", ענה הניצב בגילוי לב. "התקלה נובעת מכך שכאשר הבוחן רושם בטופס את סיבת התאונה, הוא יכול לרשום רק סיבה אחת שהיא הדומיננטית". אז מנין מגיעים הנתונים בינתיים? הערכות ותחושות. "אני אומר לך שלדעתי המהירות גורמת ל-60% מהתאונות ומעבר באור אדום לבערך 10%-12%", אמר הניצב..
עם כל הכבוד ל"דעתו" של בן-חמו האם היא יכולה להוות נימוק למימון ולהצבה של מערכת שעולה למדינה 100 מיליון שקל?
אנחנו נסתפק רק בהצעה, שתחסוך למדינה הרבה כסף: בטלו את הקמפיין התקשורתי שמיועד ללוות את הפעלת המצלמות. ברגע שמערכת הגאטסו תתחיל להנפיק דוחות בסיטונות, אין שום קופירייט יצירתי, סלוגן מתוחכם או קליפ טלוויזיה שנון שיוכלו לגרום לאזרחים לחבב אותה. נהפוך הוא: יש להניח, שאי שם לאורך הדרך מישהו ישלם מחיר פוליטי ואלקטורלי על ההחלטה להציב אותה מלכתחילה.
ומה אומרים במשטרה?
מהמשרד לביטחון פנים נמסר בתגובה כי "מטרת הקמת המערכת אינה הפקת דוחות וקנסות אלא צמצום משמעותי של תאונות חמורות רבות, שנגרמות בשל נסיעה במהירות גבוהה. בנוסף נועדה המערכת להביא לשינוי משמעותי בתרבות הנהיגה במדינת ישראל.
"בהכנות לפריסת המערכת נעזר המשרד במחקרים של הטכניון ובלימוד מהניסיון שנצבר במדינות אחרות, שבהן נפרסו מערכות דומות, כולל הולנד וגרמניה.
"את הפריסה ילווה מחקר, שיתחיל כבר בשלב ההצבה. הוא יבוצע על ידי חברה, שזכתה לאחרונה במכרז. הזכיין שיפעיל את המערכת לא יקבל תגמול על הפקת דוחות אלא רק תשלום על בסיס שעת הפעלת מצלמה".
במשרד מוסיפים, שקביעת מיקום המצלמות עצמן התבצעה בהתאם לניתוח תאונות דרכים בכבישים "אדומים" (את זה, יש לציין, קשה מאוד לראות במפה שמשמאל. ד' ב' ג').