צ'אק הייגל, סנטור רפובליקני לשעבר, עם רקורד ארוך של הצבעות והתבטאויות נגד מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, חמאס ולבנון, מוזכר כמועמד להחליף את שר ההגנה של של ארה"ב, רוברט גייטס, שלפי הערכות יפרוש בשנה השלישית לכהונתו של ברק אובמה.
ידיעות על מועמדות הייגל מופיעות באמצעי תקשורת בארה"ב. אחד מהם, האתר "פוליטיקו", כותב היום (ד'), כי היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'ים ג'ונס, יזם את המועמדות. לדברי גורמים בוושינגטון, שוקל ממשל אובמה את מועמדות הייגל "ברצינות". אם אכן כך, יש הערכות, שחוגים פרו-ישראליים במפלגה הדמוקרטית ייזמו קמפיין נמרץ נגד המינוי.
גם רפובליקנים רבים צפויים להתנגד להייגל, לא רק מפני שמפלגתם מתנגדת באופן כמעט אוטומטי נגד כל יזמה או מינוי של אובמה, אלא מפני שהוא נחשב "רפובליקן בשם בלבד", או RINO, בראשי תבות באנגלית, כלומר ליברל בעור רפובליקני. "אם הבית הלבן אכן יגיש את מועמדות הייגל לאישור הסנט, מינויו רחוק מלהיות מובטח", אמר ל"גלובס" פעיל יהודי דמוקרטי.
ובכל זאת, המועמדות האפשרית מעוררת דאגה בחוגים פרו-ישראליים בוושינגטון. כפי שצויין ב"פוליטיקו", לא אחת עורר הייגל את זעמם של תומכי ישראל על גבעת הקפיטול כאשר סירב לחתום על הצהרות תמיכה בישראל שיזמו מחוקקים. הוא מצדד בנקיטת גישה נטולת רגשות, ללא משוא פנים, במזה"ת, גישה שאובמה עצמו, כך נראה, מעדיף.
אשתקד, חתם הייגל על מכתב לאובמה ובו קרא לממשל לקיים מו"מ ישיר עם חמאס. על מכתב זה חתמו, אגב, גם ברנט סקוקרופט וזביגנייב בז'ז'ינסקי, שהיו יועצים לביטחון לאומי; פול ווקר, אחד מיועציו הכלכליים של אובמה; נשיא הבנק העולמי לשעבר, ג'יימס וולפנזון; ותומאס פיקרינג, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל ומאוחר יותר באו"ם.
ב-2003, כאשר הסנט העביר ברוב של 89 נגד ארבעה חוק המאשר סנקציות נגד סוריה, הייגל (יחד עם הסנטור ג'ון קרי) לא הצביע. הוא התנגד למלחמה בעיראק ומצדד בהוצאת הכוחות האמריקניים מאפגניסטאן. הוא אמר, בראיון עיתונאי, לאחר פגישה עם חפאז אל אסאד, הנשיא הקודם של סוריה: "שלום בא באמצעות מו"מ בין אנשים. שלום לא מגיע על חוד כידון או קנה הרובה".
על אייפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, אמר הייגל: "המציאות הפוליטית היא... שהלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים כאן". (לפי ציטוט בספר "יותר מדי ארץ מובטחת", מאת ארון דייוויד מילר).
גורמים פרו-ישראליים חוששים, כי אובמה יתפתה למנות את הייגל לתפקיד שר ההגנה מפני שהוא מעוניין במה שהם מכנים "עלה תאנה רפובליקני" לכיסוי ערוות החלטות יוניות אפשריות בעתיד, כגון התקפלות מהירה באפגניסטאן.