יו"ר הבנק הפדרלי האמריקני הבטיח לעשות הכול שההתאוששות תימשך ונתוני התוצר המקומי הגולמי שפורסמו ביום ו' היו פחות גרועים מכפי שחששו ברביע השני של השנה. בתגובה, שוקי המניות עלו בחוזקה, אך אני חושש שהעליות אינן מבוססות.
להערכתי, עד מהרה תתחלף ההפתעה לטובה מנתוני התוצר באכזבה מכך שבהשוואה לאומדן הקודם, מדובר בנסיגה גדולה. זו הבעיה העיקרית במבט קדימה.
ההתאוששות בכלכלת ארצות הברית נבלמת ואינדיקציות מקדימות, כגון אלו של קונפרנס וארגון OECD, מבשרות על האטה מחודשת. הבנייה והדיור עדיין מתכווצים וכול עוד לא יתאוששו, יוסיפו להכביד על הכלכלה האמריקנית כולה.
אם רוצים להעריך בכלליות לאן פניו של שוק ההון האמריקאי בפרט והגלובאלי בכלל, עדיף להתמקד בכך שהריבית בארה"ב תהיה כנראה אפסית גם בשנת 2011 ולא דווקא בהתבטאויות והבטחות של קובעי המדיניות. ריבית כה נמוכה כמעט לא מותירה לבנק הפדרלי מרחב תמרון.
להבטחות כגון זו של ברננקי היה מקום כשהמשבר היה בעיצומו והן אכן הצליחו מאוד, שכן החששות מקריסה מוחלטת היו מוגזמים; כמו כן, הן גובו במעשים ובמחסן כלים עשיר, שכלל הפחתות ריבית מהירות ותמיכות פיסיקאליות נדיבות. היה מאיפה להוריד והיה מהיכן לתת.
כעת, כשהריביות נמוכות מדי (במספר מדינות הן אף עולות) ומדינות רבות נערכות לקיצוץ דחוף ומאסיבי בגירעונות העצומים שהצטברו בתקציביהן - אין די בהבטחות והתחייבויות מילוליות; לא זאת בלבד, הן עלולות להישמע מופרכות ולהשיג את המטרה ההפוכה. אחת האפשרויות שיש להביא בחשבון היא שהבטחות מעין אלו תעכבנה זמנית ירידות בשוקי ההון וכשאלה תגענה - הן תהיינה חריפות ומהירות מאשר לולא ניתנו.
אני חושש שדברי ההרגעה של ברננקי, הגם שניתן להבין מהיכן הם מגיעים, מצביעים דווקא על חומרת המצב. הודעות הריבית, לדוגמא, מתארות מציאות אחרת: הן הופכות עגמומיות יותר ויותר והאחרונה שבהן הייתה פסימית במיוחד. הנתונים בשטח שבים ומציגים משק, שהמילה מדשדש היא המחמיאה ביותר שניתן לייחס לו.
לבד מזאת, בחודשים הבאים תינתנה, להערכתי, הבטחות והתחייבויות בזהירות ובמשורה לנוכח הבחירות שתיערכנה בבתי המחוקקים בארצות הברית, שעה שעל סדר היום הציבורי מדיניותו הכלכלית חברתית של נשיא ארצות הברית, שסופגת ביקורת קשה. בתקופה רגישה זו, לא מן הנמנע שהקשרים פוליטיים יגרמו לכל התבטאות להתקבל בחשדנות - גם אם לאו דווקא בצדק.
בנסיבות הנוכחיות, ניתן לצפות לכך שהבטחות לסוגיהן רק תגדלנה את העצבנות והתנודתיות בשוקי ההון, הגבוהות גם כך. בשורה התחתונה, מרב תשומת הלב תופנה, כבעבר, לדו"חות התעסוקה החודשיים, שהן המדרגות שם "סופרים את הכסף".
לפי האינדיקציות הנוכחיות, הדו"חות הללו יוסיפו להצביע על חולשה גדולה בשוק העבודה האמריקני. עדות אחרונה לכך ראינו בקפיצה המחודשת במספר המובטלים החדשים בשבוע שעבר. כל עוד זה המצב, הבטחות והתחייבויות יבשות לא תספקנה את הסחורה. הן רק תבלבלנה ותסבכנה את המצב ואת מנגנון התמסורת בין הנתונים הכלכליים לשווקים הפיננסיים.
הכותב הוא מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי-טפחות