שלשום (א') בערב פרסם משרד המשפטים הודעה לפיה הוא מקדם, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, תיקון חקיקה המסמיך שוטרים לערוך חיפוש בגופו של אדם במקומות מוגדרים מראש "הנתפסים כמקומות המועדים לאירועי אלימות", גם כאשר אין חשד שאותו אדם ביצע עבירה.
התיקון ל"חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור", נכתב בהודעת משרד המשפטים, "מוסיף" על הסמכויות הקיימות של המשטרה לערוך חיפוש על גופו של אדם אם ישנו חשד סביר שאדם זה נושא נשק, או במקרה של חשד שבגופו של החשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה. על-פי התיקון, באותם "מקומות מועדים" ניתן יהיה לערוך את החיפוש גם ללא חשד מוקדם.
במילים אחרות: כל שוטר, בכל רגע, כמעט בכל מקום (ראו רשימת המקומות המועדים), ולפי שיקול-דעתו הבלעדי והמוחלט - יוכל לערוך על כל אחד מאיתנו חיפוש גופני.
התיקון לחוק מוצע, כך נטען, בא "על רקע התגברותה של תופעת הסכינאות, בעיקר במקומות בילוי". מטרתו, אומרים יוזמי החקיקה, היא לאפשר למשטרה להתמודד עם תופעת האלימות באופן מניעתי ובכך לשמור על ביטחון הציבור. הוא יונח על שולחן הכנסת במסגרת הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012.
רגע לפני שתיקון החוק מעוגן בחקיקה והופך לחלק בלתי נפרד מחיינו, מזהירים עורכי דין, מומחים להגנת הפרטיות, משפט חוקתי וגם סנגורים פליליים, כי תיקון החוק הזה מקריב את הפרטיות וזכויות האדם על מזבח ערכי משטר קיצוניים, שאינם מתאימים למאה ה-21.
פגיעה קשה בפרטיות
עו"ד דן חי, מחבר הספר "ההגנה על הפרטיות בישראל", טוען, כי הצעת החוק הזו מהווה פתח לעריכת חיפושים בגופם של אזרחים ללא בקרה ממשית, דבר המהווה פגיעה קשה בפרטיותם של אותם אזרחים. "אין לאדם דבר אינטימי יותר מגופו שלו, והעובדה ששוטר יכול יהיה, במקומות המוגדרים בהצעה, לערוך חיפוש בגופו של אדם גם אם אינו חשוד כלל - מאפשרת פגיעה קשה וברשות החוק באותה אינטימיות".
לדבריו, "המחוקק רוצה למעשה לאפשר לרשויות האכיפה חיים קלים ונוחים יותר על פני עבודה יסודית ורצינית, ובכלל זה עבודה מודיעינית מתאימה. החוק הזה מצטרף לחוקים פוגעניים אחרים בזכות לפרטיות, כגון חוק נתוני תקשורת וחוק תעודת הזהות הביומטרית, חוקים המקילים על עבודת המשטרה במחיר יקר של פגיעה בפרטיות האזרח".
על-פי חוק נתוני תקשורת, המכונה "חוק האח הגדול", רשאיות רשויות חקירה שונות לקבל מחברות הטלפון ומספקיות האינטרנט פרטים אודות בעלויות בקווי אינטרנט וטלפון שונים, כולל מספרים חסויים ו"מספרי ברזל" של המכשירים, במקרים מסוימים אף ללא צו שיפוטי. כך הן יודעות היכן היינו בכל זמן נתון. חוק תעודת הזהות הביומטרית, אם יעבור אישור מלא של הכנסת, יאפשר למשטרה לקבל את טביעות האצבע של כל אזרחי ישראל.
לדברי חי, "החוקים האלה, יחד עם ההצעה הנוכחית, מצטרפים לכוונות להמשיך ולאפשר חקיקה פוגעת בפרטיות, כגון חוק שיאפשר הקמת מאגר נתוני התלמידים שמשרד החינוך מבקש להקים לצורך מחקר ומדידת הישגים, מאגר נתונים רפואיים של כל אזרחי המדינה, והשיא הוא הרעיון לאפשר בחוק חיפוש סמוי בבתי האזרחים (חיפוש שייעשה בבתים כאשר דיירי הבית לא נמצאים בו ואף לא ידעו כי בוצע בו חיפוש)".
גם ללא חקיקה, טוען חי, מתפשטת באופן מדאיג התופעה של פגיעה בפרטיות בידי כל רשות מקומית, שמרשה לעצמה להציב מצלמות שמצלמות את התושבים בכל תנועה שלהם בעיר וליצור פרופיל אישי של האזרח בעזרת מאגרי המידע השונים המוחזקים בידי הרשויות השונות.
"דרך הפעולה הזו, ובמיוחד החקיקה המדאיגה הזו, מאיינת את הזכות לפרטיות והופכת את ישראל - לאט אך בקצב מבטיח - למדינת משטרה, מדינה שבשם החוק כמעט כל פגיעה אפשרית בפרטיות תהיה מותרת", אומר חי.
לטענתו, "מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות הנוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאין לה מקום במדינה דמוקרטית. אי-אפשר לנופף בדגל הביטחון האישי ללא כל גבול ולהימנע ממחשבה על דרכי אכיפה יעילות יותר מאלה הפוגעות בפרטיות האזרח. ראוי, לכן, לפעול בכל דרך אפשרית כדי למנוע את קידומה של ההצעה הנוכחית, או לפחות לקבוע בה תנאים ברורים יותר לעריכת אותו חיפוש על גופם של האזרחים, למען לא יהיה גופנו הפקר בידי שלטונות החוק".
קושי חוקתי
פרופ' רון שפירא, מומחה למשפט פלילי וזכויות אדם, מחדד את הקושי החוקתי. "במסופי גבול ושדות-תעופה אינני רואה בעיה משפטית לעריכת חיפוש ללא חשד, וגם סביר בעיניי למצוא דרכים לחיפוש אקראי באינטרנט של פעילות חשודה. ברם, חיפוש פיזי על גופו של אדם ללא חשד, בתוך שטח ישראל, מעורר בעיני קושי חוקתי".
במדינות מתוקנות, אומר שפירא, חקיקה כזו לא הייתה עוברת. "במדינות שיש בהן הגנה חוקתית ברורה על הזכות מפני חיפוש, כמו התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב, חוק כזה היה נתקל במחסום משמעותי של המשפט החוקתי. בית המשפט העליון בארה"ב התיר בשנת 1991 (בהלכה הידועה של BOSTICK) חיפוש אקראי אחר סמים כאשר הוא נעשה בהסכמה, אך הבהיר כי בהיעדר הסכמה חיפוש ללא חשד הוא בלתי חוקתי. הקושי המשפטי בארה"ב נוגע בעיקר לחשש שמא ההסכמה הניתנת על-ידי אזרחים איננה חופשית לחלוטין, אך ברור שבהיעדר הסכמה אין לערוך חיפוש".
גם עו"ד ששי גז, מהסנגורים הבולטים בארץ, נחרד מהצעת החוק. "זו חציית גבול. זה נורא. שכחו שאנו חיים במדינה דמוקרטית". לדבריו, לו יעבור החוק - הדבר יהווה פתח לצרות צרורות. "זה יהיה 'חוק ההצקות'. זה לא רק עונה להגדרת חוק 'האח הגדול', אלא 'חוק ההטרדה הגדול'".
לדבר גז, "כיום, החוק מתיר רק במקרים קיצוניים לפגוע בחירותו של אדם, ולא עולה על הדעת שפתאום איזה שוטר, בלי סיבה ברורה, יחליט לרמוס את הזכות הזו. מישהו מבין איזה מרחב זה ייתן לשוטר? זה ייתן תיאבון לכל שוטר לעשות חיפושים ללא סיבה. אנחנו צריכים לצמצם את הפגיעה בזכויות אזרח ככל האפשר. החוק הזה פוגע ורומס ברגל דורסנית זכויות אזרח".
גז חושש שאנשים לא מבינים את המשמעות העגומה של חוק שכזה. "אני חושב שאדם שלא עבר חיפוש בחייו לא יכול להבין עד כמה החוויה הזו משפילה. חיפוש בגופו של אדם זו פגיעה חודרנית, משפילה ומסרסת. כניסה לבית לחיפוש זה משהו שקשה להתמודד אתו, אבל חיפוש גופני זה פי כמה וכמה יותר קשה. לומר לאדם 'תרוקן את הארנק, את הכיסים, תוריד את המעיל' ולמשש את גופו בלי שיהיה שום חשד נגדו, רק בגלל שהיה במקום מסוים בזמן מסוים, זה מטורף".
* אנחנו לא סומכים על המשטרה שלנו שתעשה שימוש מידתי בחוק?
"אני חושש שהתוצאה של התיקון לחוק היא קיצונית מאוד. אני לא רוצה לסמוך על אף אחד. אני רוצה לסמוך על זה שאני חי במדינה מתוקנת. לא רוצה לסמוך על שיקול-הדעת של שוטר שיתנו לו את כל הכוח בידיים, ולא יהיו עליו שום בקרה והגבלות חוץ מהגדרת המקום. אלה כוחות בלתי מוגבלים. לדעתי, החוק הזה לא יעבור. זה לא מתקבל על הדעת".
* מה ההבדל בין ההצעה הזו לבין בדיקה בקניון או בכניסה לקולנוע, שאנחנו מסכימים להם?
"זה ממש לא אותו דבר. חיפוש גופני שמתבצע על-ידי המשטרה זה דבר דקדקני, פולשני ופוגעני. כשאני נכנס לקניון או למקום ציבורי אחר, אני מודע לכך שאני הולך לעבור בדיקה ביטחונית, שהיא מעין חיפוש כללי, פשפוש קל בתיק ובדיקה עם איזה מכשיר לגילוי נשק, ולא חיפוש דקדקני בארנק ובכל הכלים שלי. בנוסף, הבחירה אם להיכנס לקניון או לכל מקום ציבורי אחר שמחייב בדיקה ביטחונית היא שלי. אני בוחר אם להיכנס או לא - וכך בוחר אם לעבור בדיקה או לא.
"בחיפוש גופני אין לי שום בחירה. מספיק שאני במקום מסוים שמוגדר כבעייתי, שזה כמעט כל מקום ציבורי בארץ לפי הרשימה, ולא בא טוב לאיזה שוטר - והוא יכול לערוך עליי חיפוש. זה נותן שיקול-דעת רחב מדי לשוטר, שיכול להגיע עד כדי התעללות והטרדה, ואת זה אני רוצה למנוע".
עימותים מיותרים
גם בסנגוריה הציבורית מודאגים מהמצב נוכח הודעת משרד המשפטים על תיקון החוק. גורמים בכירים בסנגוריה ציינו כי הזכות לפרטיות וזכות האדם על גופו הן בעלות מעמד חוקתי ומהחשובות שבזכויות הקיימות במשטרים דמוקרטיים.
"למרות זאת, למרבה הצער, אנו עדים בשנים האחרונות למגמה הולכת וגוברת של פגיעה וכרסום בזכויות אלה, אשר מבקשות להתבסס, לכאורה, על עלייה ניכרת בפשיעה ובאלימות - שעה שבמציאות, גם על-פי נתוני המשטרה, אין בהן עלייה, אלא יש בהם ירידה של ממש".
לדברי עו"ד גיל שפירא, סגן בכיר לסנגורית הציבורית הארצית, "אדם אשר אינו מעורב בפעילות עבריינית או בפעילות מפירת סדר, ואין תשתית מינימלית למעורבותו בכך - זכאי לכך שלא יכפו עליו בדיקות המגבילות את חירותו ופוגעות בפרטיותו, מצד רשויות המדינה ובכלל זה המשטרה".
לדבריו, רובם המכריע של אזרחי המדינה אינם נושאים נשק, בוודאי שאינם נושאים נשק שלא כדין, ולכן "מתן סמכות גורפת לעיכובו של אדם ולביצוע חיפוש בכליו אך על רקע הימצאו במקום לגיטימי לכשעצמו, כגון מקום בילוי או אירוע ציבורי אחר - מהווה מהלך חריג, אשר ספק אם הוא עולה בקנה אחד עם הערכים החוקתיים ועם המידתיות הנדרשת בפגיעה בהם".
שפירא חושש מהשלכות שיש להצעת החוק על אמון הציבור במשטרה. "ניתן לשער שבמקרים רבים הדבר אף ייצור עימותים מיותרים, שלא לצורך, בין השוטר לבין האזרח המעוכב על לא עוול לכפו, וספק אם הדבר יתרום להגברת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק".
בסנגוריה הציבורית מזהירים כי הצעת החוק הנוכחית מרחיקה לכת ומאפשרת להקנות סמכויות שלטוניות מובהקות, כגון עיכוב ואף שימוש בכוח, לפקחים עירוניים, אשר בניגוד לאנשי משטרה אינם בעלי הכשרה משפטית ומעשית הנדרשת, ויתרה מכך - אינם נתונים לפיקוח על-ידי המנגנונים המקצועיים, המשמעתיים והייעודיים (כגון מח"ש) החלים על שוטרים והמהווים את אמצעי הבקרה החיוניים הנדרשים ביחס להפעלת הסמכויות והכוח שיש בידי הרשות.
מקומות "מועדים" לאלימות
- מוסד רפואי: בית-חולים, מרפאה וכדומה.
- מוסדות חינוך: גן ילדים, בית-ספר יסודי, תלמוד תורה, חטיבת-ביניים, בית-ספר על-יסודי, מוסד חינוך משלים, מפעל קיט לילדים, מרכז תרבות נוער וספורט, פנימייה, מוסד להשכלה גבוהה וכל מוסד אחר שבו ניתן חינוך.
- בית אוכל: מסעדה, בית-קפה, פאב וכל מקום כיוצא באלה.
- מקומות בילוי: מועדון או דיסקוטק.
- מועדוני משחקים: מקום שבו נערכים משחקים באמצעות מכונות, משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה.
- מגרשי ספורט: איצטדיונים וכל מקום אחר שבו נערכות תחרויות ספורט.
- מרכזי תרבות: מקום שבו נערכים מופעי תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, מחול וכיוצא באלה.
- סעיף סל: נוסף למקומות המוגדרים, מפקד מחוז במשטרה מוסמך יהיה להכריז על מתחם ציבורי שבו מתנהלים מספר עסקי עינוג (לדוגמה קונצרט, דיסקוטק, מופעי מחול, ריקודים וכדומה), באופן זמני, כמקום שבו רשאי שוטר לערוך חיפוש על הגוף ללא חשד.