הביקורת בתקשורת על חבילת השכר המתגמלת שקיבלה יו"ר דש איפקס, גבי רביד, גרמה לפרופ' שרון חנס - מומחה לממשל תאגידי ותגמול בכירים, שסייע לדש איפקס בהכנת תוכנית התגמול של רביד - לצאת להגנתה. חנס לא הסתפק בהגנה על שכרה של רביד - שכר בסך 120 אלף שקל בחודש ברוטו, שאותו הגדיר "נורמלי אפילו צנוע, לא סכום מסנוור" - אלא התייחס לחבילת השכר שלה בסופרלטיבים וכפתח של עידן "חדש והוגן" בתגמול מנהלים.
"זה מודל חדשני המגלם בתוכו אחריות יוצאת דופן מצד החברה, מודל מאוזן שטרם נראה בישראל, חשיבה לטווח ארוך", אמר חנס וסיכם "התנאים של רביד לא מופרזים. החבילה הזו צריכה לקבל פחות ביקורת אם בכלל, כי היא נכונה לגופו של עניין". אבל כשמנתחים את תוכנית התגמול של רביד מתברר כי חנס, שמתואר כ"מטאור" בתחום דיני התאגידים, שכח כמה עובדות, אולי בחר להתעלם מהן או שלא ידע אותן.
ולפני כן, על מה מדובר? דש איפקס הוא גוף מוסדי המנהל כמה עשרות מיליארדי שקלים, ונמצא בשורה השנייה של הגופים המוסדיים אחרי פסגות, כלל ביטוח, מגדל והפניקס/אקסלנס. רביד, היו"ר החדשה, תקבל חבילה הכוללת שכר שנתי בסך 1.44 מיליון שקל, בונוס שיכול להגיע עד מיליון שקל בשנה ובונוס נוסף של עד 2.6 מיליון שקל בשנה, כך ששכרה השנתי ברוטו יכול להגיע עד 5 מיליון שקל. מעבר לכך יוקצו לרביד אופציות בשיעור 2.5% מהמניות, ששוויין 10.88 מיליון שקל. עלות שכרה ל-2010 תעמוד, ללא בונוסים, על 4.6 מיליון שקל, מתוכם 3.3 מיליון שקל בגין האופציות.
הטענות של פרופ' חנס והמציאות
1. ההצהרה הראשונה של חנס היא כי "המודל מעודד תגמול על בסיס ביצועים, ואינו מעודד סיכונים מופרזים". המציאות שונה, שלא לומר הפוכה. במאי 2009 הגדיר המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, קריטריונים לתוכניות תגמול סבירות, והציג סמן ימני להתנהגות חברות פיננסיות.
חזקיהו הוטרד ממרכיב הבונוס "תגמול שנגזר מתשואה לטווח קצר היה קטליזטור ומוטיבציה ללקיחת סיכוני יתר. צריך לשנות את השיטה, ולבנות מנגנון תגמול על-פי תשואה משוקללת, סיכון ותשואה לטווח ארוך. מנהלים מקבלים בונוס שמן על רווחים, אבל כשיש הפסדים לא לוקחים מהם את הבונוס על רווחי העבר", אמר חזקיהו.
למשל, קבע חזקיהו, כי בונוסים יינתנו על בסיס התאמה לתוצאות במשך זמן, ותהיה פריסה של תשלום הבונוסים על פני כמה שנים. נוסף על כך, על הבונוס להתבסס על רווח מותאם לסיכון. בהמשך השנה פרסם גם הממונה על שוק ההון במשרד האוצר חוזר דומה.
ומה אצל רביד - כלום. התוכנית שחנס כה מתפאר בה כוללת שני בונוסים שנקבעים על בסיס ביצועי שנה אחת בלבד. בדיוק הנורמה שחזקיהו הזהיר ממנה. אין כאן פריסה רב-שנתית של בונוס. אין תשלום "קנס" על ביצועים מתחת לנורמה, אין התייחסות למרכיב הסיכון.
אמנם, דש איפקס לא כפופה לאף רגולטור, אבל רגולטורים קובעים נורמות ותוכנית התגמול של רביד פשוט אינה עומדת בקריטריונים שקבעו הרגולטורים. זה כמובן לא מפריע לחנס לטעון כי זה מודל חדשני שטרם השתמשו בו בארץ, וכזה שישמש דוגמה לחברות אחרות.
יתכן וחנס לא מכיר, אבל במרס האחרון הציג בנק לאומי מודל חדשני באמת, שכלל את כל המרכיבים לעיל - מפריסה רב-שנתית של בונוסים ועד לקנס על ביצועים גרועים.
2. "רביד קיבלה חבילת אופציות שמשתרעת על פני 5 שנים, יותר ממה שנהוג בדרך כלל. תקופה ארוכה יחסית". זה טיעון לא מדויק, בלשון המעטה. כבר ב-2004 קיבל אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי, תוכנית אופציות ל-5 שנים. שנתיים אחריו היה חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק אגוד, עם תוכנית דומה וב-2007 בכירי דיסקונט קיבלו אופציות ל-5 שנים. רביד קיבלה לפי הנורמה - לא פחות, לא יותר.
3. חלק ניכר מההטבות שבתנאי העסקתה של רביד מותנה בעמידה ביעדי רווח. דירקטוריון דש איפקס הגדיר "יעדי רווח לצורכי שכר שנתי"; ב-2010 רווח של 115 מיליון שקל "מפעילות שוטפת", וב-2011 רווח של 130 מיליון שקל. הגדרת הרווח מפעילות שוטפת אינה הרווח הנקי, אלא רווח לפני מס.
הבונוס הרגיל של רביד יהיה עד מיליון שקל. "הבונוס נקבע על-פי מדדים איכותיים. לא רואים את זה בחברות, זה משהו מאוד מיוחד", מתפעם חנס.
ראשית, מדדים איכותיים נקבעו כבר בתוכניות של דיסקונט ולאומי. שנית, סעיף אחר קובע כי אם תעמוד החברה ביעדי הרווח שנקבעו, אזי הבונוס לרביד בגין אותה שנה לא יפחת בכל מקרה מחצי מיליון שקל. במלים אחרות - היעד האיכותי ישפיע על מקסימום חצי מהבונוס.
4. ואולם לרביד יש בונוס נוסף, ולפיו היא תהיה זכאית ל-2% מתוך הרווח שיושג מעל יעד הרווח שנקבע. הבעיה היא שהרף שנקבע כיעד נמוך מביצועי דש איפקס. ב-2009 עמד הרווח לפני מס של דש איפקס על 181 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה של 2010 היה הרווח לפני מס 59 מיליון שקל. יעד הרווח שנקבע לרביד ב-2010 הוא, כאמור, 115 מיליון שקל.
חנס אינו רואה בעיה - "יעד הרווח מגלם רווח עודף. תשואה חריגה שבשבילה צריך לתגמל. הבונוס מצטבר מעבר לרווח משמעותי של בעלי המניות". ואיך הוא מסביר את העובדה שהרף נמוך מביצועי דש איפקס? חנס מתעלם באלגנטיות מהמוקש. "הדירקטוריון שהסתכל באופן יותר רחב חשב שמעל 115 מיליון שקל זה סכום שיחשב לתשואה חריגה". במלים אחרות, אל תבלבלו אותנו עם עובדות; לדירקטוריון יש ראייה רחבה, וזהו.
נוסף על כך, יעד הרווח יכול להשתנות לפי החלטת הדירקטוריון וועדת הביקורת, אם חל "שינוי מהותי בשוק ההון". כלומר אם חלילה לא נעמוד ברף תמיד פתוחה האפשרות להוריד אותו. אם הסעיף הזה נראה לכם תיאורטי ראו מה קרה בבנק אגוד לפני כמה שבועות. הדירקטוריון העניק לבכירי הבנק בונוסים, למרות שלא עמדו ביעד שנקבע להם מראש.
5. "יש גבול עליון להוצאה של החברה על שכרה של רביד", טוען חנס והוא צודק, אבל בוחר להתעלם מעניין מהותי. רביד כיו"ר לא תחרוג מ-5 מיליון שקל בשנה, אבל מתחתיה חבורה של אנשים מוכשרים, שכל אחד מהם בנפרד משתכר יפה: מנכ"ל א', ויקטור שמריך, עם שכר של 7.3 מיליון שקל בשנה; מנכ"ל ב', עידו נויברגר, עם אותה עלות שכר; מנכ"ל חברה-בת המרכזת כ-70% מהפעילות, קובי לוינסון, עם עלות של 7.8 מיליון שקל בשנה; מנכ"ל חברה-נכדה המרכזת את פעילות הגמל, אורן חנוכה, עם 4.7 מיליון שקל בשנה.
שתי תהיות לסיכום: א. מדוע עלות השכר של בכירי דש איפקס דומה לבכירי בנק הפועלים ודיסקונט וגבוהה מבנק לאומי? ב. מדוע לא דן הדירקטוריון בתקרת שכר כוללת לכל בכירי החברה, כמו שנעשה למשל בבנק לאומי? חנס לא נדרש לכך, שכן הוא בודק רק "לגופו של עניין" ועוסק רק בשכר היו"ר.
ולאורך כל הדרך חנס מתעלם משאלה שכלל לא עולה על הפרק - מדוע רביד, יו"ר של בית השקעות, ונדגיש, יו"ר ולא מנכ"ל, צריכה להשתכר כמו מנכ"ל בנק בינוני שמרוויח מאות מיליוני בשנה אחרי מס ואחראי על אלפי עובדים.
חבילת השכר של גבי רביד
■ שכר חודשי - 120 אלף שקל
■ תוספת שכר של 5%, מדי שנה ב-1 בינואר
■ בונוס עד מיליון שקל בשנה, מותנה ביעדים כמותיים ואיכותיים, אך לפחות חצי מיליון שקל אם הושג יעד הרווח
■ בונוס נוסף של 2% מתוך הרווח שיושג מעל יעד הרווח, ועד 2.6 מיליון שקל בשנה
■ אופציות ל-2.5% מהמניות בשווי של 10.88 מיליון שקל
■ מצנח זהב של 1.5 מיליון שקל