קרה לכם שנכנסתם לאתר סחר באינטרנט חמושים בכרטיס אשראי, להוטים לקנות מוצר, חייכתם באושר למראה המחיר הנמוך שפורסם באתר, רק כדי לגלות שהמחיר היה לידיעה בלבד, והמחיר האמיתי, כמה מפתיע, גבוה יותר?
לי זה קרה בשבוע שעבר עם חברה, שפעם הייתה חברת אוטובוסים והיום מתיימרת להיות חברת תיירות, עם אתר משוכלל מלא בסיסמאות וחזון. אבל בין טיול מאורגן לבייג'ינג לשייט בבהמאס, שכחו שם את נשמת ורוח האינטרנט.
הדור הראשון בהתפתחות ה-Web 1.0, היה של אתרי אינטרנט אישיים, מכוערים להפליא, תכנים סטטיים ומהירויות גישה מגוחכות דרך מודם חיוג של פעם.
בדור השני, ה-Web 2.0 התקדמנו מאתרים אישיים לאתרים משתפים, מפרסום פסיבי להשתתפות פעילה ומערימות של לינקים לתיוג חכם של תוכן.
והנה, ה-Web 3.0 בפתח - עידן ה-Semantic Web. מה זה בדיוק 3.0, לא ברור עדיין. המומחים טוענים שזהו העידן של הפקת משמעות סמנטית מהתוכן ב-Web ובמקביל Deep Web mining, קרי היכולת להגיע ולחפש בעומק האתרים, ובדפים פנימיים של אתרים שאפילו גוגל בעצמו עדיין לא מכיר. ועוד לא דיברנו על פרסונליזציה, השימוש בסמארטפונים ופרסום ממוקד.
אבל דבר אחד לא תמצאו בהגדרות הרשמיות של הדורות השונים - רוח האינטרנט. לה מדריך הפעלה והגדרות מילוניות. היא לא חקוקה על לוח ולא נלמדת בשום בית ספר. היא לא קשורה לטכנולוגיה זו או אחרת, אבל בהחלט מתבקשת ממי שפעיל בזירה זו.
את הדבר האמיתי שכחו
והרוח הזו מדברת על אחריות ואמינות, על שקיפות ופתיחות, על עמידה במחויבויות ועל יושר. אוסף של ערכים שמי שהפנים אותם, יהיה פה גם מחר ומי שלא, גם הוא יהיה פה (אבל יש חשש שאף אחד לא יבוא לבקר באתר שלו).
ובחזרה לחברה בעלת צי האוטובוסים. לך תסביר עכשיו את קיצור תולדות ה-Web לפקידה שמספרת סיפורי סבתא על אתר שלא הספיק להתעדכן, מחירים לא מובטחים ושהמחיר שפורסם בכלל לא שלהם ורק הוצג שם לתומו.
לא עזרו תחנוניי וגם לא הניסיון המתסכל להסביר לה שבעדכונים בזמן-אמת של אתרי סחר, אני דווקא מבין מצוין, וגם שהציפייה של כל בר-דעת היא שהמחיר שפורסם רגעים ספורים קודם, הוא באמת המחיר שאתה מצפה לקבל.
אז אולי במקום להפעיל אתר משוכלל ומלא חזון, קחו את נציגי השירות, שימו אותם על אוטובוס ממוזג ושלחו אותם לנופש בטבריה. כלומר, אם תצליחו למצוא חבילה במחיר שמפורסם אצלכם באתר.
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק