מדובר, ללא ספק, באחד הרגעים השחורים בתולדות הפוליטיקה הישראלית: הנהגה שעומדת להסתבך בפלילים הוגה מעין מהלך מדיני שאין לו קשר להידברות בין הצדדים, ונהנית מתמיכתו של המחנה שנוטה להחשיב את עצמו כמוסרי יותר מהאחר - כשבעצם הוא מעוניין רק ליצור תקדים (וגם, הגיע הזמן להודות על האמת, מפיק הנאה מסבלם של יריביו הפוליטיים). אלא שעוצמתו של הסרט הזה, אינה דווקא בפרשנות אודותיו, אלא בכך שהוא מתעד, כמעט כמו מצלמת אבטחה דוממת, דרמה אנושית בעת התרחשותה. למעשה אין כמעט חדש בסרט המרתק הזה של רינו צרור, שחלקים גדולים ממנו ראינו בשעתו בחדשות ערוץ 10 או בתוכניות האקטואליה שלו.
הערך המוסף שלו כסרט תיעודי שלם, הוא דווקא בהיעדר הפרשנות, בצילום כמעט רציף של שעה מחייהן של נערות מתבצרות בבית כנסת, מתפללות לאלוהיהן שיושיע אותן מפינוי, מאמינות ולא מאמינות.
אפשר שדחקו בהן להגיע למצב רגשי שכזה, שניצלו את תמימותן הנערית ואמונתן היוקדת, שהפכו אותן לכלי משחק בידי מנהיגים רוחניים שנהגו בחוסר אחריות ובציניות כמעט כמו הפוליטיקאים שקמו עליהן לפנותן, אבל את הדיון הזה צריך להתחיל רק חמש דקות אחרי שהסרט נגמר, כשאת הצפייה בו עושים ללא משקפי ה"שמאל-ימין" שמבעדן אנו נוטים לשפוט מראות שכאלו.
משחור לירוק
"התחממות גלובלית?", ד' 20:25, "יס דוקו"
אין ספק שהטרנד הירוק, על אף שאינו חדש במיוחד, הוא מהמובילים במדינות המערב במאה ה-21. אמנם לא כל הנושאים הירוקים שייכים לתחום ההתחממות הגלובאלית - חלקם קשורים פשוט לאוויר נקי, מקורות מים צלולים ועוד, אבל מעל לכל עומד נושא ההתחממות הגלובאלית, זה שמנבא אסון גדול לכדור וליושביו, אם לא נתעורר בזמן.
האיש שמזוהה יותר מכל עם הלך הרוח הזה, הוא סגן-נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, שהפך לדובר הבכיר ביותר בקרב המתריעים מפני התחממות גלובאלית.
מנגד ניצבות חברות הדלק, על אף שברוח הימים האלה הן מעדיפות את הכינוי "חברות אנרגיה", כשהאינטרס שלהן הוא לכאורה ברור: כסף, הרבה כסף. וכרגיל, כשבצד אחד של המשוואה ניצבים בעלי הון שנראים כמי שמבקשים להמשיך ולהתעשר על חשבון האינטרס האנושי-גלובלי, ובצד השני עומדים אנשים חביבים עם אופניים, הוויכוח בשאלה מי צודק, נראה כאילו כבר הוכרע. ספק אם הסרט הזה (שישודר הערב בשידור חוזר), שמציג את האינטרסים הגלויים והסמויים של הלוחמים בהתחממות הגלובלית ובחרדות שהם מעוררים, ישנה את עמדת הצופים.
לכל היותר הוא יגרום לנו להבין שכרגיל, לא הכול הוא שחור ולבן, או במקרה דנן, שחור וירוק. האומנם אנו במו ידינו משחיתים את האקלים שאיפשר חיים עלי אדמות, או שמא מדובר בשיגעון גדלות של המין האנושי שמאמין, באמת ובתמים, כי יש לו את הכוח להשפיע על תהליכים קוסמיים שמתחוללים בידי כוחות גדולים בהרבה?