פסיקה חשובה בבית המשפט בבריטניה עשויה להשפיע על ישראל. רשויות המס בארה"ב קבעו כי ה-LLC ימוסה לצורכי מס פדרלי כעיקרון כשותפות. דהיינו, הכנסות ה-LLC ייוחסו לחבריו ישירות ולא לגוף עצמו. לעומת זאת, בחוזר מס הכנסה קבעה רשות המסים בישראל כי בדרך-כלל, לצורכי מיסוי ישראלי, ייחשב LLC כחברה.
ואולם, בית המשפט בבריטניה קבע בדיוק להיפך: לשיטתו, יש להתייחס ל-LLC כפי שהאמריקאים מתייחסים אליו, קרי כגוף שקוף. עו"ד הראל לוקר ממשרד ש.פרידמן מציין כי ייתכן שבתי המשפט בישראל יילכו בעקבות החלטה זו. יצויין כי ההחלטה כפופה עדיין לערעור.
Company) LLC) הוא גוף משפטי המוקם בהתאם לחקיקה במדינות השונות בארה"ב. רבות מהשקעות הנדל"ן של ישראלים בארה"ב נעשות באמצעות גופים מסוג זה.
לפי חוזר רשות המסים, כאשר תושב ישראל מחזיק ב-LLC (אשר לא בחר להתמסות בארה"ב כחברה) תייחס ארה"ב את תוצאות המס של ה-LLC לאותו תושב ישראל, שכן מדובר בגוף שקוף לצורכי מס בארה"ב.
לעומת זאת, בישראל ההתייחסות ל-LLC תהיה כאל חברה לכל דבר ועניין. לפיכך, אם ה-LLC לא מחלק את רווחיו, לא נוצרת כל הכנסה בישראל לתושב ישראל המחזיק ב-LLC, ומצד שני, מאחר שבארה"ב מדובר בגוף שקוף - כלומר הרווחים ממוסים באופן ישיר לגבי כל חבר, גם אם לא חולקו - נוצרת הכנסה בארה"ב לתושב ישראל המחזיק ב-LLC, ובגינה הוא משלם מס אישית בארה"ב.
הטיפול השונה ב-LLC במדינות, אומר לוקר, יוצר עיוותים שונים. למשל, לשיטת רשות המסים, במצב המתואר לעיל קיימת בעיה של כפל מס כאשר מחלק ה-LLC את רווחיו. זאת כיוון שהמחזיק הישראלי אינו יכול לקבל זיכוי בישראל בגין המס ששילם בארה"ב. הבעיה נוצרת מכיוון שכאשר המחזיק הישראלי שילם את המס בארה"ב לא נוצרה לו הכנסה לפי הדין בישראל, לכן גם אין מס ששולם בגינה, וממילא אין זיכוי בגין המס הזר. כביכול, המחזיק הישראלי משלם מס שאינו שלו ושאינו חייב בו אלא את המס בו חייבת החברה, שהיא נישום שונה ונפרד. כאשר יחולקו הרווחים בידי ה-LLC יראו ברווחים אלה דיבידנד, והם ימוסו בישראל ללא אפשרות לזיכוי בגין המס ששולם בארה"ב.
הפתרון שהציעה רשות המסים בחוזר מאוחר יותר לבעיה הוא שהמחזיק הישראלי ידווח בישראל על הכנסות ה-LLC באופן אישי ויקבל זיכוי בשל המס הזר ששולם בידיו כתוצאה מייחוס הכנסות ה-LLC אליו. בעת חלוקת רווחי ה-LLC לא ישולם מס נוסף בישראל.
האמור לעיל מהווה דוגמה לעיוות ולאי-הוודאות הנוצרים כתוצאה מההתייחסות השונה בשתי המדינות ל-LLC. אי-ודאות זו קיימת גם בקשר לנושאים נוספים הקשורים ל-LLC כגון קיזוז הפסדים של ה-LLC. אי-הוודאות והעיוותים היו יכולים להימנע אילו המחוקק או רשות המסים היו מתייחסים לגופים אלה באופן גורף ועקבי כפי שבארה"ב מתייחסים אליהם, ובדרך-כלל כשותפות שקופה.
ואת זאת בדיוק הבין בית המשפט בבריטניה. בערכאה הראשונה קבע בית המשפט שם כי יש להתייחס ל-LLC אמריקני לצרכי מס בבריטניה כאל גוף שקוף, בדיוק כפי שהאמריקאים מתייחסים אליו. ספציפית, ההחלטה דנה באפשרות קבלת הזיכוי בבריטניה ממס ששולם בארה"ב בידי החבר הבריטי ב-LLC, בידיוק הסיטואציה עליה חל חוזר רשות המסים. אבל בעוד החוזר הוא בגדר בחירה של בעל היחידה ב-LLC והוא אינו פותר באופן גורף את האנמונליה הנוצרת מהיחס השונה ל-LLC, הרי שהחלטת בית המשפט הבריטי יוצרת האחדה ומונעת אנומליה זו. ישנם עוד עיוותים למעט עניין הזיכוי ממס זר לגביו מתייחס חוזר רשות המסים.
ייתכן כי בתי המשפט בישראל ילכו בעקבות ההחלטה בבריטניה, מעריך לוקר. המשמעות היא שניתן להמתין עם הבחירה לראות את ה-LLC כשקוף לפי הוראות חוזר רשות המסים. לפי החוזר יש לבחור באופן מיידי את דרך ההתייחסות ל-LLC, בדו"ח המס הראשון. אחרת אין אפשרות להתייחס ל-LLC כשקוף. ואולם, ייתכן כי ניתן להמתין ולהתבסס על פסק הדין הבריטי, בהנחה שבתי המשפט בישראל יילכו בעקבותיו. לדברי לוקר, ההיגיון הכלכלי מחייב זאת, שכן בעולם הגלובלי של היום אין אפשרות להתייחס באופן שונה בשתי שיטות משפט לאותו הגוף.