א. אפתח באיחולי שנה טובה ומתוקה לכל הקוראות והקוראים של הטור הזה ולבני ביתם. אם לא קשה לכם, חברות וחברים, אנא מסרו באופן אישי ממני שנה טובה ומתוקה גם לכל האנשים שאתם מכירים, ומהם בקשו, אם לא קשה להם, למסור שנה טובה לכל אלה שהם מכירים וכך הלאה, רק אם לא קשה כמובן.
בקיצור, עזרו נא לברכה הקטנה שלי להגיע לכל האנשים בעולם, כי לכולם מגיעה שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות וסיפוק, שנת אושר ושגשוג, שנת שלום ושקט, שנת ביטחון וצדק.
ב. שנה טובה גם ליועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה וינשטיין. מי ייתן ושוטרים ופקחים ימששו וימשמשו אותך בשנה הבאה, בדיוק כמו שאתה מאחל להם למשש ולמשמש אחרים בכל מקום ובכל זמן וללא כל סיבה, חשד או חשש הנראים לעין.
מי ייתן, אדוני, שיתממשו ויתמשמשו להן כל משאלות לבך, שאותן אתה מקדם בנחישות ובחוסר רגישות. כל-כך בנחישות וכל-כך בחוסר רגישות אתה מקדם את משאלות לבך, שאפילו ניסית להשחיל לנו אותן דרך חוק ההסדרים, ורק השכל הישר של ראובן ריבלין - מהאדונים המכובדים ביותר שיש למדינה הזו להציע - מנע זאת ממך.
מי ייתן ובכל פעם שתפקוד בשנה הקרובה ובכלל מוסד רפואי, מוסד חינוך, בית אוכל, מועדון, דיסקוטק, מגרש ספורט, אצטדיון, מופע תיאטרון, קולנוע או מוזיקה - יפשפשו להם שוטרים ופקחים באזורים המוצנעים בגופך, ממש כמו שאתה רוצה שהם יעשו לאחרים.
וגם אם לא תפקוד אף אחד מהמקומות הנ"ל לעולם, או רק בשנה הבאה עליך לטובה, וסתם תלך לך לתומך ב"מתחם ציבורי שבו מתנהלים מספר עסקי עינוג", יוכרז המקום מיידית ובאופן חד-משמעי על-ידי מפקד מחוז במשטרה כמקום שבו רשאי שוטר או פקח לערוך חיפוש על הגוף ללא חשד, ואז ייגשו אליך ויתנהגו אליך לא יפה, ואולי גם ידברו מסריח.
מה אומר על זה, אדוני? נשמע טוב, לא?
ג. אני אגיד לכם מה הבעיה, ולמה כל זה לא מטריד את כבודו. הבעיה היא שאף שוטר או פקח לא ייגש לעולם, אבל לעולם, ליהודה ויינשטיין ויחפש על גופו ללא חשש או חשד הנראה לעין.
ליהודה ויינשטיין זה לא יקרה אף פעם. כי ויינשטיין הוא גבר לבן, אמיד, עמיד, מכובד, מלומד, מקושר, מקומבן ומפונפן. הוא חבר של המנכ"ל, של המפכ"ל, של החשכ"ל, של השר ושל האוליגרך.
הוא לא אחד מאיתנו, ויינשטיין, הוא לא יודע מה זה להיות חשוף לשוטרים ולפקחים, הוא לא יודע מה זה להיות סתם אזרח מן היישוב. וגם אם פעם ידע, מזמן הוא כבר שכח.
בלי להכיר את ויינשטיין אני בטוח שאם פעם אחת היה ניגש אליו שוטר או פקח, עורך בו חיפוש גופני מדוקדק ומפר את זכויותיו - הוא לא היה כל-כך נחוש להעביר את התיקון הזה לחוק.
כוונותיו טובות, זה ברור לי. הוא רוצה להילחם בתופעת הסכינאות ולפתור את בעיית האלימות. מלחמה ראויה ומטרה נעלה, זה בטוח. אבל לא ככה, אדוני, לא ככה עושים את זה.
איך כן עושים את זה? אני לא מתבייש לומר שאני לא יודע, אבל אני בהחלט יודע איך לא: בדיוק ככה לא. הרי אנחנו מכירים שוטרים, ולא מהיום. ומילא שוטרים, הם עוד עברו סוג של הכשרה - אבל פקחים? פקחים, מר ויינשטיין? זה מה שאתה משסה בנו?
כל מי שמסתובב מספיק זמן יודע שרוב השוטרים והפקחים מפחדים מהאנשים שיש מה לפחד מהם, והם גיבורים גדולים על אלה שקל להיטפל אליהם. גם ויינשטיין הוא קצת כזה, כפי שהראה לנו בפרשת חברת הכנסת חנין זועבי. אז מיהר להתיישר לצד אלי ישי והצהיר כי יבדוק "בכובד-ראש" אפשרות לשלילת אזרחותה. גועל נפש.
אבל לא על השוטרים והפקחים אלין היום. חיים מספיק קשים יש לאלה. הבעיה שלי היא עם ויינשטיין. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אמר הלל הזקן, אבל נראה שהוא לא אמר את זה ליהודה ויינשטיין.
לא, ברצינות, אדוני, מה חשבת לעצמך? איזה מין תיקון מרושע הוא זה?
ויינשטיין זה מעורב בעוד יופי של הצעה, ודאי שמעתם עליה. מדובר בהצעת חוק שתגביל את גישת הנאשם לחומרי החקירה שמתנהלת מולו. עוד מקרה קלאסי של כוונה טובה; להקשות על מעורבים בטרור ופשיעה, אלא שעל הדרך עלולים להיפגע אנשים כמוכם וכמוני. אבל כנראה לא אנשים כמו ויינשטיין.
ד. ואתם יודעים מה, מילא ויינשטיין. התיקונים וההצעות שלו, שלא פעם הם יוזמה של המשטרה, הם רק עוד חוליה בשרשרת של הצרת צעדינו וזכויותינו במדינה הזאת, יחד עם חוק נתוני תקשורת, המכונה בחיבה "האח הגדול", חוק תעודת הזהות הביומטרית, ועד למגפת הצילום הזה במעגל סגור שהולך ומשתלט על חיינו - בבתי-הספר, בכבישים, ברחובות.
הכול נעשה מתוך כוונות טובות, כמובן, להילחם בפשיעה וכל זה, אבל אנחנו יודעים לאן מובילה הדרך הרצופה בכוונות טובות, נכון?
למעשה, אפשר גם לכפור בהנחת היסוד שהכול נעשה מתוך כוונה טובה. ברור שפחות פשע זו כוונה טובה, אבל האם זו הכוונה האמיתית? הרי כשחושבים על זה, מה בעצם הכוונה פה, בשלל החוקים וההצעות שנזכרו לעיל?
הכוונה המוצהרת היא לעשות את עבודתם של הפושעים לקשה יותר, שזה בסדר גמור מבחינתי כמובן. אבל הכוונה האמיתית היא לעשות את עבודת המשטרה לקלה הרבה יותר - לעקוב אחרי כולם בלי הגבלה, לזהות את כולם בלי בעיה, לחפש על כולם בלי הפרעה, ולצלם את כולם בלי ידיעתם. זו הכוונה, שיהיה להם קל.
עכשיו, אני לא יודע מה אתכם, אבל עבודת משטרה קלה היא לא ערך מי יודע מה מבחינתי. בדיוק להפך. אם מסתכלים על העולם רואים הקבלה די ברורה בין עבודת משטרה קלה עד קלילה לבין דיקטטורה רעה עד מרושעת.
במילים אחרות: ככל שהמשטר גרוע יותר - למשטרה קל יותר ולאזרח קשה יותר. לראש המשוואה הזו אפשר להוסיף בקלות את הכוונות הטובות: ככל שכוונות המשטר טובות יותר - כך למשטרה שלו קל יותר, ולאזרחים שלו גרוע יותר.
ה. יש אנשים שיגידו לך שאם אין לך מה להסתיר, אין לך שום בעיות. שאם לא עשית שום דבר רע, אין לך מה לפחד משום אח גדול, מצלמה, חיפוש או הטרדה. זו היתממות במקרה הטוב והיטמטמות במקרה הרע. כי אם יש דבר אחד שמלמד אותנו הניסיון זה שהכול סלאמי, שבסוף יגיעו אליך. ברכט כבר אמר את זה, והרבה יותר טוב.
ובכלל, מי שחושב שאפשר להפריד את המגמות שהוזכרו לעיל ממגמות אחרות שקורות פה במדינה הוא - אם לנקוט לשון עדינה - אהבל. על אילו מגמות אני מדבר? אם אתם לא מצליחים לנחש לבד, זו כנראה הפעם הראשונה שאתם קוראים את הטור הזה.
אני מדבר על הקפיטליזם החזירי, על הפערים החברתיים, על הגזענות, על האפליה, על הלאומנות הגסה, האלימה. צריך להיות כבד-ראייה בצורה קיצונית על מנת שלא לראות את הקו המחבר בין הקריאות לשלול את האזרחות מכל מי שלא הולך בדיוק בתלם שסימנו לו הדיקטטורים החדשים לבין הניסיונות להקל עד כמה שאפשר את עבודת המשטרה.
הזכרנו קודם את זועבי והזכרנו את ראובן ריבלין, והוא באמת אחד מהיחידים שרואה את הקו הזה ומתריע נגדו. ובאמת שאי-אפשר לטעון שריבלין מזדהה עם עמדותיה של זועבי או מבקש להקל על הסכינאים למיניהם. אבל הוא גבר שעיניו בראשו, והוא רואה מה קורה.
ו. אז אם פתחנו באיחולים, נסיים באיחולים: שנה טובה שתהיה לך, אדון ראובן ריבלין. מכל האנשים שמסתובבים שם במשכן, עושה רושם שאתה הולך והופך להיות המבוגר האחראי הכמעט יחיד. אז שמור על עצמך, אדוני, ושמור גם עלינו.
הרהור
אם מסתכלים על העולם רואים הקבלה די ברורה בין עבודת משטרה קלה עד קלילה לבין דיקטטורה רעה עד מרושעת.