בית משפט השלום בתל-אביב קבע בשבוע שעבר כי לב לבייב וחברות המחצבים שבשליטתו, לידר קומפני ולידר ניהול ופיתוח, ישלמו כ-2.5 מיליון שקל לגיאולוג שמעון גילר, בעקבות הפרת הסכם שכר-הטרחה שכרתו עמו. זאת, בנוסף ל-1.75 מיליון שקל שכבר שילמו לו בגין הפרת ההסכם. בכך התקבלה התביעה השנייה שהגיש גילר נגד לבייב והחברות.
בתביעה שהגיש לפני כ-5 שנים, באמצעות עו"ד ערן לב, טען גילר כי בשנת 1992 הוא התקשר עם לבייב בעל-פה, דרך אדם בשם יצחק אלוש, בחוזה לאיתור שטח מתאים למחצבת חצץ בצפון הארץ. לדבריו, הסיכום היה כי אם המחצבה אכן תוקם - ישלמו לו הנתבעים תמורה בשיעור שלא יפחת מ-10% משווי הפרויקט, או לחילופין תמלוגים בשיעור שבין 75 אגורות ל-1 שקל עבור כל טון של חומר חציבה שיופק.
גילר טען כי למרות שהיוזמה הוכתרה בהצלחה, ולמרות שבזכות פועלו הוקמה מחצבה בשטח שאיתר - סירבו הנתבעים לשלם לו את השכר המוסכם בגין פעילות המחצבה בין השנים 2000-2004.
בתביעה קודמת שהגיש גילר באותו עניין, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי על לבייב וחברותיו לפצותו ב-1.75 מיליון שקל בגין פעילות המחצבה בשנים 1994-1999.
בתביעה הנוכחית טענו הנתבעים כי בהסכמה דיונית שהיתה בין הצדדים, סוכם כי הסכום שנפסק לתובע במסגרת התביעה הראשונה יכסה את מלוא התביעות נגדם. מנגד, מטעם גילר העיד בא-כוחו, עו"ד ערן לב, ששלל כל קיום הסכמה של גילר לוותר על הגשת תביעה נוספת בגין השנים 2000-2004.
לביסוס טענתם הביאו הנתבעים את עדות עו"ד משה גליק, יועצה המשפטי של לידר ניהול ופיתוח.
"שמעתי את גירסתו של עו"ד גליק, וגירסתו אינה משכנעת, אם לנקוט לשון המעטה", פסק השופט חגי ברנר. "למעשה, התברר כי תצהיר לחוד ומציאות לחוד, שכן אגב חקירתו הנגדית של עו"ד גליק התחוור באופן ברור כי לידר, או בא-כוחה, מעולם לא הביעו את הסכמתם שפסק הדין בתביעה הראשונה יהיה לסילוק התביעה גם בגין תמלוגים לשנים 2000-2004".
מנגד קבע השופט כי עדותו של עו"ד לב שיקפה נכונה את המציאות. "עו"ד לב העיד, ועדותו מהימנה עליי, כי לא רק שעו"ד גליק ידע היטב על כוונתו של לידר להגיש תביעה נוספת - אלא שהוא גם מעולם לא נדרש לוותר על כך", ציין ברנר.