1. זה עדיין לא נגמר. בית המשפט העליון שלח בשבוע שעבר מסר נוקב לד"ר בארי לויט, יו"ר חברת התרופות תרו , שמנהל כבר יותר משנתיים מאבק שליטה נגד חברת התרופות ההודית סאן. השופטים קבעו שלויט ושותפיו לשליטה בחברה פעלו בחוסר תום לב, כשטענו שסאן מחויבת בהצעת רכש מיוחדת לרכישת מניותיהם בתרו על מנת להגיע לשליטה בחברה, והזכירו כי לויט נהנה מהשקעתה של סאן שהצילה את תרו מקריסה כלכלית.
אבל אם נסתמך על העבר, הרי שגם המסר הנוקב הזה לא ירתיע את לויט, והוא ימשיך להילחם על שליטתו בחברה. סביר להניח שעורכי הדין של תרו ינסו למצוא ולמצות כל פלפול משפטי אפשרי על מנת לבקש דיון נוסף בבית המשפט העליון, בניסיון להפוך את הקערה על פיה. לצורך כך, עיבתה תרו את מערך עורכי הדין שלה כשצירפה אליו לאחרונה גם את עו"ד דורי קלגסבלד, מבכירי עורכי הדין בישראל.
2. מי הרוויח? מלבד סאן, הצפויה לרכוש כעת את מניות השליטה בתרו בדיסקאונט של כ-40% על מחיר השוק, מי שהרוויח יפה מהמאבק הם מספר משרדי עורכי דין מובילים המעורבים בתיק - יגאל ארנון, ש.הורביץ, גורניצקי ושות' ומיתר-ליקוורניק-גבע&לשם וברנדווין.
בין אם מאבק השליטה בתרו יסתיים בפסיקה הנוכחית, ובין אם ימשיך להימתח כמו מסטיק, הם את שלהם כבר הרוויחו. כך לדוגמה, בפסיקתם בשבוע שעבר קבעו השופטים ששכר הטרחה של עורכי הדין של סאן (על הערעור בעליון בלבד) - בסך 100 אלף שקל - ישולם על-ידי תרו והדירקטורים שלה, ועל-ידי טמפלטון (בעלת מניות מיעוט).
3. ויש מפסידים. נכון לעכשיו, אם לא יישלף שפן חדש ומפתיע, המפסיד הגדול מהמאבק הוא לויט. אחרי שהצליח לעכב את העברת השליטה לסאן במשך יותר משנתיים באמצעות ההליכים המשפטיים, הוא עלול למצוא את עצמו בלי השליטה בחברה ועם תביעה אישית נגדו מצד סאן, על ההפסדים שנגרמו לה במשך התקופה בה "נתקעה" עם מניות תרו בלי יכולת לשלוט בחברה, ועל ההוצאות הגדולות שנלוו לכך.
גם הדירקטורים של תרו, שאישרו את העסקה המקורית אך התייצבו מאחורי היו"ר בביטולה החד צדדי, אינם חסינים. יו"ר סאן, דיליפ שנגווי, אמר לאחרונה בראיון ל"גלובס", כי "הדירקטוריון עושה כל שביכולתו להגן על בעל המניות הגדול, לויט, ולא על האינטרס של כל בעלי המניות באופן שווה".
4. מה לגבי משקיעי תרו? כשמסתכלים על גרף המניה של תרו, אי אפשר להגיד שהם נפגעו ממאבק השליטה. המניה, שנסחרה במחיר של כ-6 דולר לפני כניסת סאן לחברה, עלתה לכ-9 דולר בעת ביטול העסקה ומחירה היום הוא כ-13 דולר. ביוני טענה תרו שבנק השקעות מצא מי שירכוש את מניות סאן גם ב-15 דולר, אך סאן סירבה. יש משקיעים שחוששים שלאחר השתלטות סאן על תרו, החברה ההודית תפעל למחוק את תרו ממסחר. אולם, שנגווי ציין בימים האחרונים שאין כוונה כזאת.
גם התוצאות הכספיות של תרו עצמה הצביעו על מגמת שיפור בתקופת המאבק - ההכנסות עלו והחוב צומצם. תרו לא מפרסמת דו"חות מבוקרים בגלל תיקון דו"חות העבר, ולכן היא גם לא מפרסמת דו"חות שנתיים מורחבים, וקשה לדעת כמה כסף החברה הוציאה עד כה בהליכים המשפטיים נגד סאן. סביר להניח שללא העול של ההוצאות המשפטיות, הדו"חות של תרו היו נראים טוב עוד יותר.
5. עובדי תרו נגררו גם הם למאבק השליטה. העובדים שחוששים למקום עבודתם התגייסו בתחילת המאבק לטובת החברה והדירקטוריון, ואף שכרו משרד יחסי ציבור. המסר שהעבירו היה שהעברת השליטה לחברה הודית תחסל את הפעילות בישראל, ותעביר אותה להודו שם זול יותר לייצר. לויט העלה בראיונות לתקשורת לפני כשנתיים טיעונים ציוניים נגד העברת השליטה לסאן, כשאמר: "להשאיר את תרו ישראלית זה אינטרס של מדינת ישראל", והתריע מפני סגירת המפעל בחיפה. מנגד, סאן טענה שוב ושוב שאין בכוונתה להעביר פעילות מישראל.
כל עוד מאבק השליטה נמשך, העובדים נכנסים לקטגוריית המפסידים, ולו רק בגלל האי-ודאות בה הם נמצאים כבר חודשים ארוכים.