הציבור בישראל גילה השבוע את יגאל לנדאו, יזם חיפושי הנפט משותפות רציו. לאיש העסקים המכובד מסביון, בעל מניות ודירקטור בבנק אגוד, יש - כך מסתבר - מכרים שאף אחד לא רוצה לפגוש בסמטה חשוכה.
מאיר אברג'יל, אהרון אביטן. עורכי העיתונים ומהדורות החדשות שמחו לגלות כי הגיבור התורן של השבוע מצויד בפה המפיק הצהרות פזיזות שעלולות לסבך אותו.
פרשת ההסתבכות של לנדאו מצוידת בכל המרכיבים הדרושים לסיפור עיתונאי משובח. קודם כל, בגלל הסיפור של רציו והבוננזה המדהימה שעשה שם לנדאו יחד עם שותפו ליגד רוטלוי. שני אנשי העסקים, שעמדו בדצמבר 2008 על סף סגירת השותפות, ראו את שוויה תופח כמעט מעצמו לגבהים אסטרונומיים ומתקרב ל-3 מיליארד שקל. הכול בזכות תגלית "תמר" והציפיות לתגלית גדולה יותר במבנה "לוויתן" שבו מחזיקה רציו 15%.
ההחזקות של לנדאו ורוטלוי ברציו שוות היום 700 מיליון שקל על הנייר - בלי שפעילותה העסקית הכניסה לקופתה ולו שקל אחד. כמה טוב לדעת שגם לעשירים יש צרות, וש"המסודרים" של השנה, אולי של העשור, אינם כל-כך מסודרים. ממש אופרת סבון.
מה שמחזק עוד יותר את הסיפור העיתונאי הוא המפגש החשוף והמתועד היטב בין אישים המסמלים בעל כורחם את שני הסטריאוטיפים הקלאסיים של החברה הישראלית - לנדאו נגד שלומי שוקרון. אצולת הממון מסביון, כסף ישן ויוקרה של דור המייסדים מול הקבלן מאשקלון. במפגש הזה, מסתבר, נזקק גם בן העשירים עתיר הקשרים לעזרת העולם התחתון, לאחר שחשב אולי שהמשטרה לא תשלח צוות של הסמויה, אפילו לא בשבילו.
ואיך אפשר בלי הקטע העדתי. "לא אמרת לעצמך שמישהו ששם משפחתו אביטן יכול לעזור לך בסיטואציה הזאת יותר ממישהו ששם משפחתו, נגיד, רוטלוי?" שואל את לנדאו בא-כוחו של שלומי שוקרון, עו"ד אורי קידר. "נכון", משיב לנדאו. "ככה הדברים נראים בתל-אביב, או.קיי", מוסיף קידר כמתנצל. "או בירושלים", עונה לו לנדאו. "גם באשקלון", מוסיף עו"ד אלי זהר. כמה טוב לגלות שהשד הישן והטוב עדיין חי.
אמוציונלי, ישיר ובעל חוש הומור בוטה
האפשרות שלנדאו חש עצמו כה נינוח בביתו של אברג'יל אינה מזעזעת או מפתיעה כשלעצמה. לנדאו אולי נולד וגדל בסביון - אבל גם באתרי הבנייה, כבנו של קבלן התשתיות האגדי ישעיהו (שייקה) לנדאו.
בצה"ל הוא שירת כקצין בינוי, ומאז 1990 עובד בכבישים ותשתיות כמנכ"ל חברת חירם-לנדאו. גם התדמית של איש עסקים מחושב, מתנשא וקר רחוקה מלנדאו כרחוק סביון מאשקלון. הכניסה למשרדי רציו הצנועים ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב אינה מאובטחת. לנדאו עצמו נגיש לכל אחד ומתגלה מהר מאוד כאדם אמוציונלי, ישיר ובעל חוש הומור בוטה.
מי שעדיין לא התרגלו לפה הגדול של לנדאו הם קבוצת דלק וחברת נובל אנרג'י, השותפות של רציו לזכויות במבנה "לוויתן". כמה אמירות שלו בכנסים ובהופעות פומביות כבר הצליחו להביך אותן.
"מה הביג דיל - הים יהפוך לשמפניה", הוא נוהג להשיב כששואלים אותו על הסכנה של דליפת גז מהקידוח, על רקע התקלה במפרץ מקסיקו. בפעם אחרת, על רקע ההתנגדות הציבורית להקמת מתקן לקבלת הגז מקידוח "תמר" בחוף דור, הכריז לנדאו כי הוא אינו רואה שום סיכוי שניתן יהיה להקים בארץ מתקן LNG שיאפשר לייצא את הגז. על המתקן הזה בונה נובל את כל התוכנית העסקית שלה עבור "לוויתן".
השאלה הגדולה מבחינתו של לנדאו היא איזו מבין אמירותיו תיזכר אחרי שישקע האבק. אם תהיה זו "עדיף לשבת (בכלא) מאשר לשכב (בקבר)" - יהיו ללנדאו סיכויים קלושים לשקם את תדמיתו מהמכה שספגה.
לעומת זאת, אם תיזכר דווקא האמירה כי עשה מה שעשה כדי להגן על משפחתו - יש סיכוי שהוא יזוכה בסופו של דבר בדעת הקהל. אם יש מניע שהציבור יכול להבין ולקבל הוא זה של אב המוכן "ללכת עד הסוף" כדי לגונן על ילדיו.
amiram-b@globes.co.il