בספר חדש, "יומני הבית הלבן", מותח הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ביקורת על מדיניותם הרכה של ברק אובמה וביל קלינטון כלפי ישראל.
בספר, שיופץ בחנויות מחר (ב'), כותב קרטר כי אובמה וקלינטון לא הפעילו לחץ חזק מספיק על ישראל כדי שתפסיק את בניית ההתנחלויות בתקופות שבהן ישבו בבית הלבן. הוא טוען, כי אובמה נסוג ממחויבותו הראשונית לבלום כליל את בניה בהתנחלויות.
כל הממשלים בארה"ב הגדירו את ההתנחלויות כבלתי חוקיות ולחצו על ישראל, במידות שונות של תקיפות, למנוע את הרחבתן. אבל, ככל הזכור, אובמה היה המועמד הראשון והיחיד לנשיאות (למעט מועמדים שוליים של המפלגה הדמוקרטית), שרמז על התנגדותו למדיניות ההתנחלויות במהלך הקמפיין שלו כבר כשנה לפני שנכנס לבית הלבן.
באסיפת בחירות עם קהל יהודי באוהאיו, בפברואר 2008, אמר אובמה, אז מועמד: "יש כיום זרם בקהילה הפרו-ישראלית (בארה"ב), שגורס כי אם אינך מאמץ גישה בלתי מתפשרת בעד הליכוד אז אתה אנטי-ישראלי, אבל (השקפה כזו) אינה יכולה להיות אמת המידה של ידידותנו כלפי ישראל. אם אינו יכולים לנהל דו-שיח כן כיצד אנו משיגים את המטרות (שלנו), אז לא נוכל לרשום שום התקדמות".
כנשיא דירדר אובמה לשפל עמוק את היחסים עם ישראל בעקבות פגישה משפילה עם רה"מ בנימין נתניהו בבית הלבן, על רקע דרישתו התקיפה לבלימת ההתנחלויות, אבל הממשל שינה כליל את הטון לאחר שנוכח לדעת שנתניהו התבצר בעמדותיו ושלא יהיה אפשר להמשיך ביזמת השלום ללא השתתפות ישראל.
ההתפתחות האחרונה בסוגיה זו, לפי אמצעי תקשורת ערביים: וושינגטון "מציעה" לישראל להאריך את הקפאת הבניה בהתנחלויות בשלושה חודשים נוספים, לאחר שההקפאה תפוג ב-26 בספטמבר.
קרטר כותב עוד בספר, כי הרחבת התנחלויות היתה "מהירה במיוחד" בתקופת נשיאותו של קלינטון. הוא מביע צער על כך שגרם כנראה ליחס מתנכר של הקהיליה היהודית, אך גורס שהביקורת היהודית כלפיו אינה מוצדקת.
סוכנות א.פ. השיגה עותק של הספר יומיים לפני תחילת הפצתו ופרסמה ממנו כמה קטעים. קרטר עצמו מתייחס לספר בראיון לתכנית "60 דקות" ברשת CBS, שישודר הערב (א') ושקטעים ממנו פורסמו לפני השידור על ידי הרשת עצמה.
ב-2006 השווה קרטר את מדיניות ישראל לאפרטהייד באפריקה
אין זו הפעם הראשונה שקרטר מפרסם ספר מעורר מחלוקת על ישראל: בדצמבר 2006, הוציא הנשיא לשעבר את "פלסטין: שלום, לא אפרטהייד", שבו שיחזר את תהליך השלום במזה"ת מתחילת ממשלו ועד לזמן כתיבת הספר. קרטר מתח ב"פלסטין" ביקורת קשה על מדיניות ישראל וכתב ש"המשך השליטה בשטחים הפלסטיניים והקולוניזציה שלהם בידי ישראל הם המכשולים העיקריים בדרך להשגת הסכם שלום מקיף בארץ הקודש".
קרטר הודה, שהמילה אפרטהיד מתייחסת להפרדה בין עמים על רקע גזעני, כפי שהיה נהוג בדרום אפריקה - אך טוען ב"פלסטין" , כי מילה זו מתאימה גם לתיאור המדיניות הישראלית של השתלטות על שטחים פלסטיניים ע"י התנחלויות וגריפת שטחים בצידה הישראלי של גדר ההפרדה.
לבד מהסכם קמפ דייויד בין ישראל למצרים, אחת מההצלחות הבודדות של ממשלו - ייזכר קרטר, בין היתר, בגלל הכישלון המהדהד של מבצע החילוץ של הדיפלומטים האמריקניים שהוחזקו בני ערובה בשגרירות ארה"ב באיראן. הוא כותב ב"יומני הבית הלבן", כי מבצע החילוץ היה צריך להצליח מפני שהמשתתפים בו אומנו היטב, התכנון היה זהיר והאיראנים למדו על הפלישה רק שעתיים לאחר שהופסקה. לדבריו, כישלון המבצע נבע מ"סדרה משונה של תקלות, שכמעט לגמרי לא היה אפשר לחזותן". קרטר טוען, כי לא נבחר שוב לבית הלבן, ב-1980, בעיקר בגלל כישלון המבצע. זו הערכה ששותפים לה אנליסטים רבים. איראן שיחררה את 52 הדיפלומטים ב-20 בינואר 1981, כמה דקות לאחר השבעתו של רונלד רייגן, שהביס את קרטר בבחירות.
אחד הפרקים המרתקים בספר מתייחס ליריבותו המרה של קרטר עם הסנטור המנוח אדוארד קנדי, שקרא תיגר על מועמדות קרטר לתקופת כהונה שניה. קרטר גבר על האתגר הזה אך טוען, כי ההתקפות של קנדי נגדו פגעו בו ואילצו אותו להקדיש זמן רב לקבוצות שנחשבות בדרך כלל בסיסי תמיכה איתנים של המפלגה הדמוקרטית, כיהודים ושחורים.
קארטר מכנה את קנדי "בלתי אחראי" ו"פוגעני" וטוען שממשלו היה יכול לחוקק חוק בריאות ממלכתי, דומה לזה שחוקק לפני כמה חודשים ממשל אובמה, לפני כ-30 שנה, אך קנדי מנע זאת כדי לשלול את ההישג מממשל קרטר.
הנשיא לשעבר מודה, כי עשה שגיאות בתקופת ממשלו, לרבות נטייתו לנהל ע"י ירידה לפרטים הקטנים ביותר ומאמציו לשחרר את מוסד נשיאות מכבלי הפורמליות והרהבתנות. כך, למשל, הוא נהג לשאת את מזוודותיו בעצמו, חידוש שלא התקבל בעין יפה.