בית משפט השלום בירושלים יחליט בקרוב אם העבירה של עדות שקר, שבה הורשע ח"כ צחי הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים, היא עבירה שיש עמה קלון.
אם יוחלט על קלון, יושעה מיד הנגבי מהכנסת. אם פסק הדין יהפוך לחלוט בערעור, תיפסק כהונתו בכנסת. אם לקביעת הקלון יתלווה גם עונש מאסר בפועל של 3 חודשים לפחות, לא יוכל הנגבי להיבחר לכנסת במשך 7 שנים מיום שיסיים לרצות את עונשו. ואם ייגזר עליו עונש מאסר לתקופה כלשהי, לא יוכל להתמנות לשר בממשלה במשך 7 שנים מיום שיסיים לרצות את עונשו.
יתרה מכך. גם אם בית המשפט יימנע מלגזור על הנגבי מאסר, אך ימצא כי יש בעבירה שבה הורשע קלון - כל ניסיון למנותו לשר בממשלה צפוי להיתקל מיד בעתירה לבג"ץ, בטענה כי חוק יסוד הממשלה קובע אך ורק את תנאי הכשירות לכהונה כשר בממשלה. אך גם אם הנגבי כשיר להתמנות לשר בממשלה, כי לא הוטל עליו עונש מאסר, ההחלטה על מינויו היא בלתי סבירה באופן קיצוני נוכח קביעת הקלון.
טענה זו תתבסס, בין היתר, על פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, בעניינו של סגן השר רפאל פנחסי, שם טבע את הממרה "כשירות לחוד ושיקול-דעת לחוד", שלפיה גם כאשר מתקיימים תנאי הכשירות לכהונה כשר - עשויה ההחלטה על המינוי להיפסל על-ידי בג"ץ כהחלטה בלתי סבירה.
ברי כי קביעת בית המשפט כי יש בעבירה שבה הורשע הנגבי קלון תסתום את הגולל על המשך דרכו הפוליטית.
חש היטב על בשרו
התוצאה שלפיה קביעת קלון על-ידי בית המשפט תביא מיד להפסקת כהונתו של הנגבי בכנסת, ואם ייגזר עליו גם עונש מאסר, יימנע מינויו לשר בממשלה למשך 7 שנים - היא קשה ובלתי מידתית. תוצאה זו מתעלמת מהמציאות המשפטית שנוצרה מאז פסק בג"ץ בתחילת שנות ה-90, כי יש להפסיק את כהונתו של ח"כ אריה דרעי כשר הפנים עם הגשת כתב אישום חמור נגדו, ובאופן דומה, כי יש להפסיק את כהונתו של ח"כ רפאל פנחסי כסגן שר הדתות.
לאחר פסקי הדין בעניין דרעי ופנחסי, מינויים רבים של עובדי ציבור ונבחרי ציבור, אשר נפתחה נגדם חקירה פלילית או הוגש נגדם כתב אישום, הותקפו בבג"ץ בטענה כי המינוי או המשך הכהונה הוא בלתי סביר באופן קיצוני. נראה כי עם השנים החל מתפתח גם נוהג חוקתי, שלפיו שר אשר מוגש נגדו כתב אישום חמור, פורש מתפקידו.
הנגבי חש היטב על בשרו את ההלכות המשפטיות בעניין דרעי ופנחסי. בחודש ספטמבר 2004, כאשר הורה היועץ המשפטי דאז על חקירה בפרשת המינויים הפוליטיים, הנגבי הושעה מתפקידו כשר לביטחון פנים ומונה לתפקיד שר ללא תיק, שאינו ממונה על משרד או על תחום פעולה.
בחודש פברואר 2006, כאשר הודיע היועץ המשפטי דאז על כוונתו להגיש נגד הנגבי כתב אישום בפרשת המינויים הפוליטיים, עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ ודרשה להדיח את הנגבי מתפקידו כשר ללא תיק. העתירה נדחתה אמנם, אך ברור היה שכאשר החליט היועץ המשפטי על הגשת כתב אישום נגד הנגבי, בכפוף לשימוע, הוא לא יוכל להתמנות לשר בממשלה הבאה.
ואכן, כאשר הוקמה ממשלתו של אהוד אולמרט בחודש מאי 2006, לא מונה הנגבי לשר בממשלה, והסתפק במינויו לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כאשר הוגש כתב האישום נגד הנגבי, בחודש ספטמבר 2006, הוא כיהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, תפקיד שבו הוא מכהן עד היום.
כלומר, פרשת המינויים הפוליטיים הביאה לכך, שהנגבי היה מנוע מלשמש בתפקיד ביצועי של שר בממשלה במשך 6 שנים, החל מהיום שנפתחה חקירת המשטרה בפרשה.
בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב הבהיר בג"ץ כי קביעת הקלון אינה עניין ערטילאי, אלא עניין יחסי, תלוי נסיבות והקשר, וכי השלכותיה של קביעת הקלון הן ממוקדות, ותכליתה קונקרטית.
לסוגיית הקלון בעניינו של הנגבי יש תכלית קונקרטית אחת בלבד - שאלת המשך כהונתו כחבר בכנסת ישראל.
על בית המשפט להביא בחשבון כי אות הקלון מוטבע במצחו של הנגבי החל משנת 2004, כאשר נפתחה החקירה בפרשת המינויים הפוליטיים. העובדה שבמשך 6 שנים נמנע מפוליטיקאי זה תפקיד ביצועי של שר, וברור שאלמלא החקירה וכתב האישום הוא היה זוכה לתפקיד של שר בכיר, צריכה להיות בעלת משקל משמעותי ומכריע בבוא בית המשפט לפסוק בשאלת הקלון.
קלון דה-פקטו
אמנם העבירה שבה הורשע הנגבי היא חמורה, אולם חומרתה היא גם זו שהביאה לכך שמיד עם הפתיחה בחקירה הושעה מתפקידו כשר בממשלה.
בבואו לפסוק בשאלת הקלון, לא יכול בית המשפט לפעול במנותק מההלכות המשפטיות, שהרחיבו בפועל את תחולת הקלון החל משלב פתיחת החקירה הפלילית.
הקלון דה-פקטו מלווה את ח"כ הנגבי במשך 6 שנים, והיו לו השלכות של ממש לגביו. די בכך. הגיעה העת להתירו מעמוד הקלון.
הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד מ. זליגמן.