ההצטרפות למועדון האקסקלוסיבי של הקבוצות שמורשות להשתתף במפעלים של אופ"א (ליגת האלופות, הליגה האירופית והסופר-קאפ) תהפוך לקשה במיוחד בעשור הקרוב, עם כניסתם לתוקף של חוקי הפייננשל פייר-פליי של ארגון הכדורגל האירופי.
משמעות הרגולציות החדשות היא הרבה יותר כבדה ומהותית ממה שניתן לשער: אופ"א הולכת להיכנס עמוק לתוך הוורידים של המועדונים. התנהלות כלכלית הרפתקנית לא תתאפשר יותר. ומי שחושב שאופ"א לא תרשה לעצמה להעיף מהצ'מפיונס ליג קבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה, שיחשוב שוב. מבט על כמה מתקנות הפייננשל פייר-פליי, המפורטות במלואן במסמך בן 91 עמודים שהפיצה אופ"א לאחרונה, מראה עד כמה גדול המהפך שהולכת לעבור בשנים הקרובות כלכלת הכדורגל האירופי.
והוא גם מעלה את התהייה הבלתי נמנעת: האם כל התהליך הזה הוא בכלל כדאי, או שמדובר בעוד תרגיל פוליטי מבריק מבית מדרשו של הנשיא פלאטיני?
***
נתחיל מהסעיף המדובר ביותר בתקנות החדשות - חוק ה"ברייק-איבן" (איזון תפעולי). קודם כל, מה הוא בעצם אומר? עקרונית, שקבוצות יהיו חייבות להעמיד תקציב מאוזן במשך 3 עונות רצופות, כשהחריגה המותרת היא 5 מיליון אירו בלבד. לדוגמה: כדי להשתתף במפעלים של אופ"א בעונת 2015/16, על הקבוצות יהיה להציג דפציט של עד 5 מיליון אירו בלבד בעונות 2012/13-2014/15. טווח הבדיקה הראשוני שתעשה אופ"א לקבוצות יהיה קצר יותר, ויקיף שתי עונות בלבד (2011/12 -2012/13 יהיו המדד לרישיון ההשתתפות במפעלי אופ"א ב-2013/14).
ברצלונה. גירעונות? אסור! (צילום: רויטרס)
אבל בואו נעצור רגע. 5 מיליון אירו?! הרי זה מגוחך. איך קבוצה כמו מנצ'סטר סיטי, שדיווחה בעונת 2008/09 על גירעון עתק של 92.6 מיליון ליש"ט, יכולה בכלל לשאוף לעמוד בחוקים האלו? בדיוק בגלל המערב הפרוע הזה שקיים אצל חלק מקבוצות הכדורגל הבכירות של מערב אירופה, אופ"א תעניק שתי "תקופות הסתגלות" לכל הקבוצות שיבקשו אותן. כך למשל, בעונות 2013/14 ו-2014/15, יוכלו הקבוצות שיקבלו את האישור המיוחד לדווח על גירעון של 45 מיליון אירו. בשלוש השנים שלאחר מכן, הסכום ירד ל-30 מיליון אירו - ועל מי שלא יעמוד בו יוטלו סנקציות רק בעונת 2018/19.
הקלה נוספת שבאופ"א נותנים לקבוצות היא "הכנסות עתידיות". כלומר, אם קבוצה תציג גירעונות גדולים יותר מהמותר, אבל מצד שני תציג תוכנית רווח מהותית שתצמצם בתוך שנתיים את הדפציט עד לרמה המקובלת - הרי שבמקרה כזה לא יוטלו סנקציות על המועדון.
באופ"א מציינים שגם לאחר תקופות ההסתגלות, שיסתיימו ב-2018, עשויות להיקבע "תקופות הסתגלות" נוספות.
***
המשמעות הרחבה יותר של חוק ה"ברייק-איבן" היא פשוטה: נגמרו ימי ה"שוגר-דדיס". מציאות שבה רומן אברמוביץ' משקיע בקיץ אחד יותר מ-100 מיליון ליש"ט ברכישת שחקנים עבור צ'לסי ומטלטל את השוק, כבר לא תתרחש יותר.
לצורך חישוב המאזן הכלכלי של קבוצה, יילקחו בחשבון ההכנסות הטבעיות שלה בלבד - מכירות כרטיסים ומנויים, זכויות שידור, מרצ'נדייז, פעילות בשוק ההעברות, או אפילו דברים שקשורים קצת פחות באופן ישיר לקבוצת הכדורגל - כמו השכרה של מגרש האימונים של המועדון.
עכשיו תנסו לדמיין איך ייראה שוק הכדורגל האירופי, אי שם בשנים 2018 או 2019: רומן אברמוביץ', שההפסדים הנקיים של צ'לסי בתקופתו גירדו את החצי מיליארד ליש"ט ב-7 שנים, יהיה רשאי להשקיע בה מכיסו 5 מיליון אירו בלבד במשך 3 שנים.
***
אז איפה בכל זאת יהיה לבעלי הבית מרווח תמרון בלתי מוגבל? סעיף ההוצאות הרלוונטיות לחישוב ה"ברייק-איבן" לא יכלול השקעה במחלקות הנוער, במתקנים חדשים למועדון, בקשרים עם הקהילה ובמפעלות חינוך למיניהן. בקיצור, בתשתיות. אם סילביו ברלוסקוני ירצה להשקיע מיליארד אירו בבניית אצטדיון חדש למילאן, או שדרוג מתקן האימונים של המועדון - אף אחד במשרדי אופ"א בשווייץ לא יתאמץ לעצור אותו.
דבר נוסף שצריך להטריד את המועדונים בעקבות הרגולציות החדשות הוא עניין החובות. לתחשיב "הברייק-איבן" לא ניתן יהיה להכניס כספים שמקורם בהלוואות כאלו ואחרות. המשמעות היא שריאל מדריד וברצלונה לא יוכלו פתאום לסדר את תזרים המזומנים שלהן על-ידי קבלת הלוואה של 150 מיליון אירו מאיזה בנק ביום בהיר אחד, כמו ששתיהן עשו בשנתיים האחרונות.
המועדונים יוכלו אמנם להמשיך ללוות כספים. אבל מעשית, יוכלו להשתמש בכספי ההלוואה רק לצורך בניית מתקנים, טיפוח מחלקות הנוער וכו', ולא כדי לממן את שכר ה-15 מיליון אירו בשנה של רונאלדו בריאל מדריד, למשל.
פרגוסון ורוני. הגדולות ימשיכו למשוך אליהן את הכוכבים (צילום: רויטרס)
האם הפייננשל פייר-פליי אומר שבעלים שלקחו הלוואות עתק כדי לממן רכישה של קבוצה יצטרכו כעת לסגור את החוב? לא בהכרח. אם לוקחים כדוגמה את מנצ'סטר יונייטד והדו"חות שלה לעונת 2008/09, בהם היא דיווחה על רווח לפני מס של 48 מיליון ליש"ט, הרי שהקבוצה עומדת בחוק הברייק-איבן: באמצעות ההכנסות העצמיות שלה היא מימנה תשלומי ריבית בשווי 41 מיליון ליש"ט עבור ההלוואות שלקחו הגלייזרים. כלומר, יונייטד מכניסה מספיק כסף ויכולה לחיות מההכנסות שלה אפילו אחרי התרגילים החשבונאיים שעשו לה הבעלים האמריקנים - ומבחינת אופ"א זה יהיה בסדר.
אבל צריך להדגיש שגם כלפי ההלוואות האלו אופ"א תנהל מעקב צמוד: האם הן באמת בעלות יכולת-פירעון, האם היחס בין גובה החוב ליכולת ההכנסות של הקבוצה הוא ריאלי, וכו'. מטרת הפיקוח הזה היא למנוע מקרים כמו אלו של ולנסיה, שהתחילה לבנות אצטדיון חדש בלי שום דרך אמיתית לממן את הפרויקט (שכבר הספיק להיעצר בגלל המשבר הכספי).
***
אז ברור שחוקי הפייננשל פייר-פליי הם לא פחות ממהפכה. אבל האם היא באמת טובה לכדורגל? האם באמת "מצילים את הביזנס שלנו", כמו שתיאר פלאטיני את הרגולציות החדשות?
עסקית, יהיה עכשיו הרבה יותר קל למועדונים להחליף ידיים. פחות חובות, פחות התנהלות מנופחת - רק שיגיע האיש שיביא אל שולחן המו"מ את שווי השוק של המועדון - ואפשר תיק-תק לחתום על עסקה. מועדונים יתנהלו בצורה הרבה יותר "בריאה", מה שאמור למנוע גם קריסות עצובות נוסח פורטסמות'.
אלא שבמובן הספורטיבי לא נרגיש באמת את השינוי. הגדולות ימשיכו להיות גדולות. ברצלונה, ריאל, אינטר, מילאן, באיירן, מנצ'סטר יונייטד, וכו' - כל הקבוצות האלו שיכולת ייצור ההכנסות הטבעיות שלהן היא גדולה יותר - ימשיכו להיות הרחק מעל כולן. כי בסופו של דבר ברייק-איבן של מאות מיליוני אירו בשנה הוא עדיין ברייק-איבן. השחקנים הגדולים והיקרים עדיין יוכלו לשחק רק בקבוצות שמייצרות הכנסה גבוהה.
אז הגדולות בוודאי מרוצות מכל התהליך. בינגו לפלאטיני. מה אכפת לאברמוביץ' להמשיך לעשות בית ספר לפרמיירליג, רק בלי לשפוך על הדרך כספים שיכולים לשמש אותו למאות יאכטות?
הקטנות והבינוניות? אצלן למעשה חיסל פלאטיני את החלום של מיליארדר עשיר שיבוא ויממן אותן באמצעות רכישת שחקנים במאות מיליונים. אבל הוא נתן להן עוד כמה מקומות בליגת האלופות. וגם זה משהו.