שבת קשה וכואבת עברה על ליון. להפסיד בבית את הדרבי החם ביותר במדינה, מול היריבה השנואה ביותר, ועוד אחרי 16 שנים רצופות נטולות הפסדים בדרבי הזה. ליון הפסידה לסט. אטיין 0-1. ליון המעטירה, העשירה, הידרדרה מתחת לקו האדום בליגה הצרפתית. סט. אטיין, עיר התעשייה השכנה, עם מועדון שהוביל את הליגה לאחרונה ב-1982, במקום הראשון. זה המסמר הסופי בארון המשבר - ליון תקועה עד הראש בעיסה שהיא עצמה יצרה.
קל מאוד להיתפס למשבר הנוכחי של ליון, אבל האמת? מה שקורה שם עכשיו הוא שיאו של תהליך של חוסר יציבות והחלטה אחת שגויה במיוחד שקיבל נשיא המועדון, ז'אן מישל אולאס, קצת לפני יותר משנתיים. ב-2008 זכתה ליון בדאבל הצרפתי, אבל אולאס לא אהב את מה שהוא ראה תחת המאמן אלן פרין. הוא רצה מנג'ר "שיעזור לנו להגיע לשלבים המתקדמים של ליגת האלופות", מה שהצריך בנייה מרוכזת של הסגל תוך תכנון מקדים. "פרין זכה בתארים, כולל הדאבל, אבל אימון זה גם ראיה קדימה. גם אם תוצאות הושגו, חלקן לא הושגו". אחרי עונה בודדת פרין נשלח לעשות לביתו, ובמקומו הובא קלוד פואל, אלוף צרפת עם מונאקו בשנת 2000, משאת נפשו של אולאס. ופואל? הוא הפסיד את האליפות בשנתיים האחרונות, והכניס העונה את הקבוצה למשבר הגדול ביותר שלה בעשור החולף.
מיד נחזור לפואל והכישלון שבהבאתו. אבל לפני שמבקרים את אולאס, חובה להזכיר את הישגיו של הנשיא הכל-יכול במפעל החיים שבנה: הוא מתפקד כבעלים והנשיא של המועדון מזה 23 שנים. הוא זה שקנה מועדון מהליגה השנייה ויצר קבוצה מכלום. הוא זה שהשקיע מאות מיליונים והקים עסק שמחזיק את עצמו יפה (מקום 13 בדירוג הקבוצות המכניסות באירופה של "דלויט"). הוא זה שיכול לזקוף לזכותו שבע אליפויות רצופות בצרפת בין 2002 ל-2008, והשתתפות בשלב הבתים של ליגת האלופות זו השנה ה-11 ברציפות. אבל כמו שכל הזכויות האלו רשומות על שמו, כך הוא גם זה שנושא בעול האחריות כשהעניינים לא מתנהלים כמו שהם צריכים. וכרגע הם ממש לא.
***
אפשר להבין למה ליון היא לא מה שהיתה ברמה המקצועית ממבט על פעילותה בשוק ההעברות. לפני שנתיים, עם מינוי פואל, החליט המאמן לוותר על מילאן בארוש, חאטם בן ארפה וסבסטיאן סקילאצ'י, מעמודי התווך של הקבוצה. במקומם באו שחקני הגנה לרוב. למרות הכישלון בסיום הליגה במקום השלישי, פואל המשיך "לעבוד" גם בעונה הקודמת. קארים בנזמה, ז'וניניו, עבדול-קאדר קייטה ופאביו גרוסו עזבו. ליון סיימה במקום השני.
אחרי שגם סידני גובו עזב בקיץ הנוכחי, נותר בהרכב של ליון שחקן בודד שהיה בקבוצה לפני פואל: ג'רמי טולאלאן, שהיה אז רק כשרון צעיר בסגל, והפך לנושא הדגל של פואל. העובדה שטולאלאן הוא קשר דפנסיבי, מצביעה על שינוי מרכזי. ליון של היום לא רצה ותוקפת באינטנסיביות נאיבית כמו פעם, אלא מדגישה יציבות בהגנה.
יוהאן גורקוף. ההתקפה לא עובדת (צילום: רויטרס)
זה כמובן לא הביא למאמן רק מעריצים. האימונים האתלטיים שלו מפרכים, והוא נראה כנהנה מהסבל של שחקניו. אם מוסיפים לכך את הסגנון היהיר שלו והסירוב להתייעץ, את חוסר התקשורת ושיטות העבודה המחוספסות, אפשר להבין שהכוכבים כמו ליסנדרו לופז, ואפילו טולאלאן, לא אוהבים את פואל במיוחד. למען האמת, בעונה שעברה היה צריך להחזיק את טולאלאן בכוח באחד האימונים כדי שלא ירביץ לפואל.
הבעיה המרכזית היום של פואל היא בהתקפה. החלוץ היחיד של ליון ברמה סבירה הוא ליסנדרו לופז, שהגיע מפורטו כתחליף לבנזמה. גם אם על יכולתו אין ויכוח, בנזמה הוא לא (ונגד הפועל ת"א הוא לא ישחק בגלל פציעה).
כדי לשפר את האגף היצירתי ולהחזיר לליון את המחץ ההתקפי מפעם, החליט פואל להביא הקיץ את השחקן מספר אחת בצרפת, יוהאן גורקוף. הקשר, מצידו, מתלונן "שהטיפול של הקבוצה בכדור פזיז ועצבני מדי, צריך להרגיע אותו". לא בדיוק מה שפואל חשב עליו.
פואל יכול להאשים בכישלון הנוכחי גם את אולאס. אחרי שנים של פעילות פראית בשוק הרכש - הוצאות של 49.5 מיליון, 58 מיליון ו-81 מיליון אירו בשלוש העונות הקודמות, אולאס הקציב הקיץ "רק" 28.5 מיליון לשחקנים חדשים, מהם 22 תמורת יוהאן גורקוף. "המשבר הכלכלי עושה את שלו", טוען אולאס, ועם הפסדים מצטברים של 75 מיליון אירו בעשר השנים האחרונות, אולי מובן מאיפה העניין הזה מגיע.
***
לאולאס נגמרה הסבלנות כלפי פואל בשבוע שעבר, כשהזהיר: "פואל הוא לא הבן שלי. כל מאמן בליון ללא הצלחות נמצא בסכנה". בינתיים זה לא עובד. 2,000 צופים נותרו באצטדיון אחרי ההפסד לסט. אטיין, ודרשו את פיטורי המאמן בקולניות. אולאס הגיב עם המיקרופון: "תשמחו, הנשיא מדבר אתכם. מי רוצה להתחלף איתי? למה אני צריך לפטר את פואל? ניצחנו את הדרבי בבית שנים ארוכות - היום הפסדנו, אבל ביום רביעי אנחנו משחקים בליגת האלופות, והמקצוענים של סט. אטיין משחקים את המפעל הזה רק בפלייסטיישן!".
אחרי המחזור העשירי, הבטיח אולאס, נראה את המאזן ונעשה חושבים. ארכה קצרה לפואל - וגם אולאס מהרהר מה לעשות בנידון. לפי ה"ל'אקיפ", עלות פיטורי פואל, החתום לשנתיים נוספות, עלולה להגיע ל-7 מיליון אירו.
ל"פראנס פוטבול" ענה אולאס על השאלה המתבקשת בקשר לפיטורים: "פואל הוא השקעה ארבע-שנתית, כי רצינו המשכיות ויציבות. אם ניאלץ להחליפו בדרך עבור ההצלחה, זה לא סתירה. היום צריכים לחשוב, בתקווה שזה לא מאוחר מדי". אחרי סוף השבוע, אולאס דווקא "מעודד. יש שיפור במשחק, בחיבור בין השחקנים. עם זה אפשר לבנות, אבל המאמן צריך גם להחדיר תשוקה והתלהבות בשחקנים. בסוף אוקטובר נבחן שוב את מעמדו".
אוהדי ליון מוחים נגד פואל (צילום: רויטרס)
למרות התקופה המשברית, "מצב הרוח אצל סגל הקבוצה מרומם", לטענת אתר המועדון. ארבעה ימים הם ישהו ביחד בחו"ל, מחוץ לסיר הלחץ הצרפתי, במה שאמור "לטעון מחדש את המצברים ולתדלק ביטחון עצמי" - כפי שאמר טולאלאן.
כן, הציפייה היא שהמשחק מול הפועל יהיה נקודת המפנה. ככה זה כשאתה משחק מול קבוצה ישראלית אנונימית. זה בדיוק המקום הנכון מבחינתך לצבור ביטחון.