ברור ומובן שאף אחד לא מקנא ב
אלמנה, אלמנת צה"ל או אחרת, ולא רוצה להיות בנעליה, ובאותה מידה אין ספק כי לא קיים בעולם אף
מענק כספי שיכול לפצות על אובדן בן-הזוג לחיים. אך מאחר שממילא אף אחת לא בוחרת להיות אלמנה, הרי שמוטב להיות אלמנה המקבלת
קצבה מאשר אלמנה בלעדיה.
לחיות בחטא
להבנה זאת הגיעו אלמנות רבות במהלך השנים, משבחרו שלא להינשא מחדש וכך לשמור על הקצבה המשולמת להם על-פי חוק, רק בתנאי וכל עוד דבקו באלמנותן ולא הקימו בית חדש בישראל כדת וכדין.
למעשה המצב המשפטי יצר מציאות אבסורדית, בה למעמד הידועה בציבור יש עדיפות עצומה על פני הנישואים הרשמיים, וניתן אף לראות בכך עידוד מצד המדינה ל"חיים בחטא".
השנה נעשו שני מהלכים כדי לתקן עיוות זה, ולהשוות את מעמד האלמנות הנשואות למעמדן של הידועות בציבור. בכל הנוגע לאלמנות צה"ל, הכנסת חוקקה חוק הקובע כי אלמנת צה"ל לא תאבד את זכאותה לקצבה גם אם תינשא מחדש, כפי שאינה מאבדת את זכותה לקצבה כאשר היא חיה עם בן-זוג חדש כידועה בציבור.
בין ידועות בציבור לנשואות
השבוע השווה בית המשפט העליון בין מעמד של אלמנות "רגילות" החיות כידועות בציבור, לבין זה של האלמנות הנשואות.
ההיגיון מאחורי פסיקת בית המשפט העליון ברור, מעבר לעובדה שהדבר יוצר אפליה בלתי הוגנת בין אלמנה שנישאה לבין זאת שחיה במסגרת דמויית נישואים ללא תעודה רשמית, הרי שיכול להיווצר מצב אבסורדי שבו אלמנה תקבל קצבה כפולה גם מכוח נישואיה לבעלה המנוח - וגם מכוח היותה ידועה בציבור של בן-זוגה החדש, אם הלה יילך לעולמו לפניה.
על אף שהפסיקה נראית צודקת והוגנת, היא עדיין בולטת כאפליה לרעה של אלמנות "רגילות" לעומת אלמנות צה"ל, שרק חודשים ספורים קודם לכן שריינו לעצמן את הזכות לקבל קצבה לעד, ובכל הרכב משפחתי בו יבחרו לבלות את חייהן.
נחנק ממנת שווארמה בלונדון מיניסטור
בטעם רב עתרו האלמנות לבג"ץ ושאלו מדוע שונתה זכאותן לקצבה לרעה, בעוד שמצבן של אלמנות צה"ל שופר לאין שיעור.
תשובת בית המשפט העליון בפסק דינו היא כי השוני נובע מההבדל בתכלית הקצבאות. הקצבה המשולמת לאלמנת צה"ל משמשת כפיצוי על החוב המוסרי של מדינת ישראל כלפי מי שהקריב את חייו למען המדינה, וחוב זה אינו תלוי במצבה הזוגי של האלמנה - בעוד שהקצבאות המשולמות לאלמנות רגילות הן קצבאות סוציאליות במהותן, המיועדות לסייע בעת נזקקות, שנעלמת ברגע שהאלמנה חברה למפרנס חדש.
לאמיתו של דבר, שני הטיעונים אינם מדויקים. אלמנה מקבלת קצבה כאלמנת צה"ל ללא כל קשר לנסיבות שבהן הלך בן-זוגה לעולמו, ואין היא נדרשת להוכיח כי דווקא נפל על חרבו. אלמנה תקבל קצבה כאלמנת צה"ל גם אם בן-זוגה מת כתוצאה מנטילת מנת יתר במסיבת סמים, נהרג בתאונת דרכים בחופשה או חלילה נחנק ממנת שווארמה בלונדון מיניסטור.
מנגד, אלמנה רגילה תקבל קצבת תלויים בלבד אם בעלה נהרג כשנפל מפיגום, בעת שפעל לבנין הארץ במו-ידיו ובזיעת-אפו, וכלל לא ברור אם אמנם המדינה חייבת לו פחות מאשר לאדם המשרת בקבע בין השעות שמונה לחמש בבסיס מפואר במרכז הארץ, ומקבל משכורת נאה עבור עבודתו.
באותה מידה, אין זה מדויק שקצבת התלויים משולמת על בסיס נזקקות, שכן מדובר בקצבה הנגזרת כאחוזים ממשכורתו הקודמת של המנוח, ולכן דווקא מי שהתאלמנה מבן-זוג שהרוויח יותר עשויה לקבל יותר, גם אם היא גרה בוילה מפוארת.
תקציב הביטחון המפואר
הסיבה האמיתית להבדלים כנראה זוהרת הרבה פחות ומעשית יותר. קצבאות אלמנות צה"ל נגזרות מתקציב הביטחון המפואר, אותו תקציב המרשה לעצמו לממן יציאה לפנסיה בגיל 40 וקצת, בעוד שקצבאות התלויים והשארים נלקחות מתקציבו המצומצם של הביטוח הלאומי, תקציב המשולם מהמיסים שמשלמים האזרחים הרגילים, אלה שכנראה לא יוכלו להרשות לעצמם לצאת לפנסיה גם בגיל 60.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לענייני משפחה וירושה.
lihi@divorceinfo.co.il