האם מותר למדינה לשלוח סוכנת מוסד נשואה לקיים יחסי מין עם האויב במקרים בודדים וקיצוניים, כשמתברר שזה הפתרון המהיר והיעיל ביותר לקבל מידע נחוץ או לעצור מעשה המסכן את בטחון המדינה?
"ידיעות אחרונות" ציטט מאמר של הרב ארי יצחק שבט, שהתפרסם בכרך לשנת תש"ע של סדרת השנתונים "תחומין", שאותה מוציא מכון הציונות הדתית "צומת". המאמר נפתח בשאלה שמופיעה למעלה, ואת התשובות מביא הרב באמצעות חקירה של מקרים מההיסטוריה היהודית, כמו אסתר המלכה ויעל אשת חבר הקיני, ודעתם של פרשנים ופוסקים בנושא.
המסקנה היא שבסדר העדיפויות ההלכתי נמצאת הצלת ישראל בראש הפירמידה - וגוברת הן על פיקוח נפש עצמי והן על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. יתרה מכך, במסקנות המאמר נכתב: "לא רק שמותר, אלא חז"ל מעלים מעשה זה של מסירות נפש (אפילו יותר קשה ממסירות גוף!) להצלת ישראל".
לביצוע המשימה, לדברי הרב, יש להעדיף סוכנת רווקה, אולם כשמדובר בסוכנת נשואה, תנאי לביצוע אותה "מלכודת דבש", כפי שהיא מכונה במאמר, "ראוי שבעלה יגרשנה בגט, ולאחר המעשה יהיה רשאי להחזירה" - ולצורך כך יתאפשר לבני הזוג להתגרש בכתב, ולא ברבנות.
"עצם התעוזה והמסירות (הכוללת את הויתור האלטרואיסטי שתיאסר על בעלה)", כותב הרב, "נחשבים כרוח הקודש, גם אם לא נאמר קודם לכן שהיתה הוראה מצד נביא או גילוי שכינה".
הקרבה נוספת שעושה סוכנת שיוצאת למשימה כזאת, גם אם היא רווקה, היא שייאסר עליה להתחתן עם כהן.