כשנילי צור החליטה לחתוך מסמנכ"לות במשרד הפרסום גיתם אחרי 10 שנים, היא עשתה את זה לפני שהיה לה מקום עבודה חלופי.
היא ערכה סבב אצל כל הלקוחות, נפרדה והודיעה להם שהיא יוצאת לדרך חדשה. על הדרך היא שאלה אם יש אצלם משהו רלוונטי בשבילה בארגון.
כשהגיעה לדן פרופר, אז מנכ"ל אסם, הוא אמר לה: "כן, דודי מנביץ' מחפש סמנכ"ל שיווק בסלטי צבר".
היא הרימה אליו טלפון: "בוא, אני רוצה לעבוד אצלך".
"את???", הוא נדהם, "אחרי שניהלת אופרציה שלמה בגיתם? אצלי יהיו תחתייך רק שני אנשים".
אבל צור הלכה נכוחה. "ידעתי שדודי יהיה הבית-ספר של החיים. בכל הנושא של תפעול וייצור לא ידעתי כלום, והוא לימד אותי הכול מהפרטים הקטנים. הוא היה מורה מדהים".
10 שנים עברו מאז. היום מדברים על נילי צור כעל מנכ"לית עתידית של כל קבוצת אסם.
מי שיודע איך עובדים קונצרנים רב-לאומיים כדוגמת מעצמת המיליארדים נסטלה, מבין שנילי צור הצליחה לשים יד על מה שאף ישראלית אחרת לא הצליחה לפניה. היא מונתה עתה למנהלת חטיבת המשקאות של נסטלה העולמית בהודו. התפקיד שלה יהיה להפוך את ההודים, צרכני התה הכבדים, לשותי קפה נמס. נסטלה לא כל-כך הצליחה בזה עד עכשיו. האם צור הישראלית תעשה את המפנה?
היא לא מאוד בולטת, לא חמה, לא משפריצה כריזמה שמפילה אותך. במבט ראשון קשה לזהות אצלה משהו יוצא דופן, אבל העובדה היא שבכל תפקיד שלקחה על עצמה היא הבריקה. היא אחראית ל"יציאה" של במבה נוגט, למהלך של דגני הבוקר פיטנס, והשנה הובילה את מהלך "סלטי השף" של רפי כהן והקפיצה את המכירות של צבר.
בעולם מוצרי הצריכה מתלהבים מנילי צור, אבל כולם חוזרים ואומרים עליה: "היא לא רואה אף אחד ממטר". ראשי אסם, דן פרופר וגזי קפלן, לא נשארו אדישים לאגרסיביות שלה. הם מוקסמים. הם יודעים להעריך נחישות. מוצא חן בעיניהם שהיא כמו בולדוג שנועץ שיניים במטרה ולא מרפה, לא מתעייף. למסתכל מהצד יהיה קשה לזהות את זה אצלה. לא נודף ממנה רמז להתנהגות יצרית, אגרסיבית.
אבל היא תשיג מה שהיא רוצה גם אם היא תצטרך להטריף את מי שעומד בדרכה. תעליבו אותה? היא לא נעלבת. היא תמשיך בדרכה קדימה. תגידו "עור של פיל"? יכול להיות, אבל האטימות הזו לרעשים מבחוץ מאוד מרשימה. אתם לא באמת מזיזים לה.
כבר לפני 10 שנים, מספר לי לקוח שלה לשעבר, נילי צור סימנה את המטרה: להיות מנכ"לית של חברה גדולה. עכשיו היא קרובה לשם מאי-פעם. זה ידוע שכשנסטלה שולחת בכיר לקדנציה בשוק אחר - הוא מסומן כמועמד למנכ"לות.
גזי קפלן, מנכ"ל אסם שירש את דן פרופר, היה זה שהמציא את טבעול. צור המציאה את במבה נוגט. לא בטוח שבכושר ההמצאה טמון היתרון התחרותי המובהק שלה. הוא נמצא במקומות אחרים. עובדה, היא הצליחה לשכנע את האחרים, כולל הממונים עליה, שהיא תהיה מנכ"ל אסם. האין בכך סוג של תבונה ניהולית אפקטיבית?
מנכ"לות: "אני לא מתביישת"
- הצהרת שאת מכוונת לתפקיד מנכ"לית אסם, אבל גזי קפלן לא מתכוון לפרוש מחר. יש לו עוד כמה שנים טובות בתפקיד. את ככל הנראה לא תחליפי אותו, אולי את זה שיבוא אחריו. את מתכוונת לחכות 10 שנים לתפקיד?
"אני מהאנשים ששמים לעצמם מטרות. ברור לי לאן אני רוצה להגיע. ההתקדמות שלי בנסטלה העולמית פותחת בפניי אפשרויות רחבות. אין לי ספק שאני אהיה מנכ"לית של מדינה. יכול להיות שזה יהיה מנכ"לית אסם נסטלה בישראל, ויכול להיות שזו תהיה מדינה אחרת. האם אני יכולה להחליף את מנכ"ל אסם? ודאי שאני יכולה".
- האם לא איציק צאיג הוא המיועד?
"לא חושבת שזה הוכרז. צאיג מועמד ראוי מאוד, אבל יש מועמדים נוספים כמו עמרי לוטן. מנכ"ל אסם זה תפקיד מדהים".
- פעם ראשונה שאני נתקלת בתופעה כזו שבכיר מצהיר על עצמו שהוא עומד להיות מנכ"ל. זה לא יוצר רעשים אדירים בארגון מול הקולגות?
"לא הרגשתי שזה עושה כלום. ההבדל ביני לבין האחרים זה שאני אמרתי את זה והם לא. אני לא מתביישת בזה. אני קובעת מטרות ורוצה להגשים אותן, וראוי שהמנהלים שלי יידעו את זה כדי שיכשירו אותי לתפקיד".
- שנה אחרי שגזי קפלן נכנס לתפקיד הוא אמר לי בראיון: "אני לא ישן מגודל האחריות. אני מת לחזור להיות משנה למנכ"ל. זו אחריות מאוד שוחקת ומעוררת חרדות. הבדידות של מי שעומד בראש הפירמידה, אין אותה לאף אחד חוץ מלמנכ"ל". את יכולה לראות את עצמך בסיטואציה הזו?
"לא. אני אוהבת אחריות. אני תמיד לוקחת יותר אחריות ממה שיש לי. אני לא מאמינה שהתעוקה שלי תהיה יותר גדולה בתפקיד מנכ"ל אסם. אני לא לוקחת את הטרדות אתי מחוץ לעבודה. אין לי הרגישות הזו, אני לא שולטת בזה. אין לי מעורבות רגשית בעבודה ברמה של לא לישון בלילה. מה שיש לי זו תשוקה לנצח ולהוביל".
המעבר להודו: "תדמית שלילית"
ב-1 באוקטובר היא תעזוב את רמת-אביב ותתיישב עם כל משפחתה בדלהי, הודו.
- איך הצלחת לשכנע את כל המשפחה, כולל 4 ילדים, לעקור להודו?
"לא פשוט. מוקד ההתנגדות היתה הבת שלי, בת ה-14, שכל הרעיון של רילוקיישן לא מצא חן בעיניה, לא כל שכן מקום נידח ולא סביר כמו דלהי. אם היו מציעים לי צרפת או לונדון, היה לי משעמם. ביקשתי לעבור לנהל בסין - בשווקים מתעוררים. רציתי להיות במנוע של העולם, איפה שהכול קורה. חזרו אליי ואמרו שהאסטרטגיה של נסטלה היא לפתח את המנהלים המקומיים בסין, ושיש להם אפשרות להציב אותי בהודו. התדמית של הודו היתה שלילית בראש שלי, למרות שהייתי שם כמה פעמים. חשבתי שהילדים ייחשפו לעוני ברחובות, לביובים פתוחים. אני טעיתי.
"כשנסענו לשבועיים להודו לבדוק בתי-ספר, הסברתי לילדים מראש שזה הולך להיות שוק, ושזה בסדר, שיתמסרו לזה. הכנתי אותם מראש לצבעים, לריחות, לבלגן, ואמרתי להם שיהיה בסדר. כשחזרנו משם הם אמרו לי: 'על איזה הלם דיברת?'. זה הבהיר לי שאתה חייב להבין את הצרכנים ואיך הם חווים את החוויות שאתה מספק להם.
"עשיתי חכם כשנסענו קודם לגואה. רציתי שנתחיל בחלק היפה, הפאן. היינו ב'בטן גב' מקסים, שכבר היה להם מדהים, ורק אחרי זה הגענו לבלגן של הודו. לבעלי יש משרד אדריכלים עצמאי, כך שהוא ימשיך לנהל אותו משם, גם וירטואלית וגם יהיה על הקו".