גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

קודם כל, אני אהבתי את הדקדוק הפנימי. לא מבינה מה היה פשר ההתעלמות הגורפת שחטף בטקס פרסי אופיר. אולי עניין של טעם, אולי עניין ברנז'אי פנימי שלא נהיר לי. ואולי זה מפני ששליחותו של הממונה על משאבי אנוש הוא סרט שמבוסס על ספר פחות טוב מאשר הדקדוק הפנימי. שליחותו נראה כמו עיבוד מתבקש, סיפור שחובה להעביר למסך את אתריו האקזוטיים ומשתתפיו האקסצנטריים, בעוד שהדקדוק הפנימי הוא סיפור יותר מורכב ומופנם, סובייקטיבי ואלגורי (אגב אלגורי, זה מקרי שתמונת הגיבור בכרזת הסרט יוצרת צורה של מגן דוד?), שנדרש מאמץ גדול יותר להפכו לקולנועי בלי לאבד את דקויות המשמעות וסמיכות השפה שלו.

או בקיצור, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש הוא סרט טוב. לא יותר טוב מהדקדוק הפנימי, לטעמי. אם אפשר היה לכמת איכות, אז הייתי אומרת ששני הסרטים טובים במידה שווה, ולכל אחד נקודות חוזק שונות. הדמיון הגדול ביניהם הוא האיפוק; איפוק שלא אפיין את הקולנוע הישראלי ברוב שנות קיומו, ומעיד על הדרך הארוכה שעבר בשנים האחרונות. הדקדוק הפנימי נמנע רוב הזמן - ובעיקר בסיום האפקטיבי מאוד שלו - מלהפוך למלודרמה. שליחותו נמנע מלהפוך לפארסה.

שחקן נדיר. איווניר

העלילה, שמבוססת של ספרו של א.ב יהושע, מתארת מסע מירושלים אל מדינה פרימיטיבית במזרח אירופה. מנהל כוח אדם של מאפיה גדולה נקלע למסע הזה בניגוד לרצונו, כשהוא מנסה להביא את גופתה של עובדת המאפייה לקבורה, ובדרך לומד על חייה ומשפחתה וגם על עצמו. העובדת המתה, יוליה, היא היחידה שיש לה שם. כל השאר מזוהים על-פי תפקידם או תכונה בולטת שלהם (הממונה, הגרושה, הנחש וכולי).

מנהיג מסע הקבורה

שפע של סיטואציות ודמויות הזויות שהגיבור ומשלחתו התופחת פוגשים בדרך יכולים היו להפוך את הסרט לבלגן צעקני ועמוס במשחק יתר. אבל הסרט שומר, כאמור, על מידה ראויה של איפוק. ומי ששומר על איפוק יותר מכולם ומחזיק את הסרט על כתפיו הוא מרק איווניר, שמגלם את הממונה.

בתחילת הסרט, בחלק שמתרחש בירושלים, הוא חתום ונותן לסובבים אותו לפרש את התנהגותו עבור הקהל. אנחנו מנסים לפענח את אופיו לפי התגובות של גרושתו המאוכזבת, המזכירה שלו, הבוסית שלו, העיתונאי שרודף אותו. עם התקדמות העלילה, כשהוא הופך בהדרגה מנגרר למנהיג מסע הקבורה, אנחנו חדלים לראות את הממונה דרך עיני האחרים ומתחילים לראות את העולם דרכו. איווניר מצליח לבצע את המעבר העדין הזה, הנפשי והפיזי, מאטימות לפתיחות, מקשיחות לכניעה, המעבר מעוד יום על אוטומט במשרד לסערה פיזית ונפשית בתחתית בונקר סובייטי בסוף העולם, בלי לאבד לרגע את אמון הצופים. והוא גם חתיך.

שליחותו של הממונה על משאבי אנוש. ישראל 2010. במאי: ערן ריקליס. תסריטאי: נוח סטולמן. שחקנים: מרק איווניר, רוזינה קמבוס, גורי אלפי, ריימונד אמסלם, גילה אלמגור