השמאי הממשלתי הראשי גיבש כללים להטלת קנסות בגין חריגות בנייה. גובה הקנס שנקבע בחוק התכנון והבנייה ובחוק העונשין הוא כפל שוויו של מבנה או של התוספת למבנה שבו נתבצעה העבירה והוקמו בלא היתר, או לחלופין על פי טובת ההנאה, שהושגה כתוצאה מביצוע העבירה.
לא מדובר כאמור בבשורה חדשה, שכן חוק איסור חריגות בנייה היה קיים עד כה. למרות זאת, עד כה נעשה שימוש מועט ביותר בהוראה זו בחוק, בין היתר בשל היעדר כללי שמאות מוסכמים לחישוב גובה הקנס. מסיבה זו, גיבש השמאי הממשלתי אייל יצחקי עקרונות לחישוב גובה הקנסות שיוטלו על עברייני בנייה, כאשר מטרתם של כללים אלה היא לתרום להגברת האכיפה של הרשויות המקומיות ולשיפור בהרתעה כנגד עברייני בנייה.
מאחר ורוב חריגות הבנייה נעשות במטרה להשיג רווח כספי (בצורת חיסכון במיסים, באגרות ובהוצאות אחרות הקשורות ברישוי הבנייה), הרי שקנס כספי הוא מטבע הדברים אמצעי יעיל לטיפול בעבירות בנייה אלה.
בכללים שגיבש השמאי הממשלתי נקבע, כי שווי הנכס לעניין חישוב הקנס יכלול את 3 מרכיבי השווי של הנכס הבנוי: קרקע, בנייה ורווח יזמי (עד כה נהגו חלק מהרשויות להכליל רק חלק ממרכיבי העלות).
השמאי קבע, כי "השומה תיערך לשווי השוק של הנכס בהתעלם מהעבודה כי בוצעה בו עבירה". כלומר, לא תחושב הפחתה בגין היות הנכס בנוי שלא כדין או בגין היותו בשימוש שאינו תואם לתוכנית המאושרת, או בשל כך שלא שולמו בגין הבניה אגרות או תשלומי חובה אחרים לרשויות.
עוד נקבע, כי השומה שעליה יתבסס הקנס תכלול גם חלקים בנכס שאינם בנויים, אם הם משרתים את החלק הבלתי חוקי (כגון חצר, בריכה, שימוש בגג של מבנה וכו').
בנוסף הוגדרה תבנית צורנית, אחידה, לעריכת דו"ח שומה להטלת הקנס. הדו"ח כולל פירוט של המצב הפיזי של הנכס, המצב התכנוני, המצב המשפטי וכן הצגה אחידה של הערך הכספי שממנו ייגזר הקנס.