רק לפני שלושה שבועות יצאו כ-1,500 אוהדי הפועל ת"א עם הקבוצה למשחק בליסבון במוקדמות ליגת האלופות. את מכבי חיפה ליוו בשנה שעברה בקמפיין האירופי כ-1,500 איש בממוצע לכל אחד מהמשחקים בחו"ל, שלא לדבר על כמעט 40 אלף אוהדים שפקדו את אצטדיון רמת גן בשלושת המשחקים של הירוקים בשלב הבתים.
ומה עם קצת כסף לבזבוזים על הנבחרת הלאומית? יהיה נס אם 50 אוהדים יצטרפו לנסיעה למשחק הערב (ג') בפיראוס במוקדמות יורו 2012.
אלו לא רק הנסיעות לחו"ל כמובן. ככל שעוברים הקמפיינים, הנבחרת מתקשה להוציא את האנשים מהבית: למשחק מול קרואטיה בשבת הגיעו לאצטדיון רמת גן 33 אלף צופים, מספר סביר, אבל אם לוקחים את חשיבות המשחק, את מחירי הכרטיסים הזולים ואת העובדה שקרוב לשליש מהכרטיסים חולקו כהזמנות - הרי שלא מדובר בהצלחה. גורם בהתאחדות לכדורגל מודה שלקמפיין הנוכחי של הנבחרת נמכרו פחות מ-3,000 מנויים. איך הגיעה הנבחרת הלאומית למצב שארבע קבוצות בליגת העל מוכרות יותר מנויים ממנה?
***
יש הרבה גורמים כמו כישלונות סדרתיים או האצטדיון הלאומי העלוב, אבל יש גם נסיבות מקלות: "היום יותר ויותר אנשים אוהדים קבוצה על חשבון הנבחרת, וזו לא תופעה שמתרחשת רק אצלנו", מסביר סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי. "אלו תהליכים חברתיים גלובאליים שנובעים מירידה בלאומיות לאורך השנים, גם במדינות צעירות כמו ישראל. אם פעם הנבחרת היתה חלק עיקרי מהרגלי הצפייה הספורטיביים שלך כאוהד, היום אתה נחשף הרבה יותר לליגות כמו ליגה אנגלית וספרדית ומתחבר אליהן יותר. מעבר לזה, אנחנו עדים לתהליך שבו הפרט והאינדיבידואל מתחבר לקהילות קטנות יותר. בכדורגל זה תהליך שבולט מאוד: אנשים מתחברים לקבוצה שלהם, לעיר שלהם, ופחות למדינה".
לא מכבר נעשה בבריטניה סקר מקיף בקרב אוהדי כדורגל בממלכה שבו נשאלו לגבי ההעדפה שלהם - ניצחון של הנבחרת הלאומית או של הקבוצה שלהם. התוצאות היו חד-משמעיות: העדפה של ניצחון הקבוצה. "חלק מזה מוסבר גם בקושי שלך כאוהד כדורגל להפוך את עורך במשחק נבחרת", מסביר גלילי. "שחקנים מהקבוצה היריבה שלך שבכל השבוע ובכל השנה אתה נגדם, פתאום אתה צריך לאהוד אותם ולהזדהות איתם כשהם לובשים את חולצת הנבחרת - לא לכולם זה פשוט".
זה לא רק הכישלונות הסדרתיים והאצטדיון העלוב (צילום: שלומי יוסף)
בכל העולם הרבה יותר קל לקבוצות הגדולות למלא אצטדיונים, בהשוואה למשחקי נבחרת. אפילו ביוון, שנתפשת כמדינה עם סממנים לאומיים בהשוואה למדינות אחרות באירופה, רואים את התהליך של חוסר פרגון לנבחרת. רק 15 אלף צופים היו במשחק בסוף השבוע מול לטביה, בעוד שאולימפיאקוס כבר הביאה העונה בליגה לאותו אצטדיון 25 אלף צופים. בוומבלי נרשמה תפוסה של 80% בחודש שעבר במשחק הבית הראשון של נבחרת אנגליה מול בולגריה, בהשוואה לתפוסה קבועה של מעל 95% באולד טראפורד, סטמפורד ברידג', אמירייטס ואנפילד. ואם היציע המזרחי באצטדיון ר"ג מבריח צופים פוטנציאליים, בוומבלי החדש לא צריכים להיות לאוהדים תלונות לגבי הפסיליטיז.
***
סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, רותם קמר, מסביר שחלק מהעניין הוא גם היכולת של הקהל לזהות סיכויים ותוצאות של הנבחרת לעומת הקבוצות. "ברמת הנבחרת, עלייה לטורניר גדול היא מחסום שמאוד מאוד קשה לעבור אותו, בהשוואה להעפלה היום של קבוצה ישראלית לליגת האלופות. הציבור מבין שהעפלה לליגת האלופות היא הרבה יותר מושגת", אומר קמר. "חוץ מזה, אנחנו מושפעים מאוד מתהליכים של לאומיות ואי אפשר לברוח מזה. כמו שפחות אנשים הולכים למילואים ופחות אנשים מוכנים לתת מעצמם עבור האינטרס הלאומי, ככה זה מתבטא גם בנכונות לבוא ולראות את הנבחרת. אנחנו מדינה שיש בה התחברות לאומית ולכידות רק במצבים שמאיימים עלינו, או על הקיום שלנו".
גלילי מציין כי השחיקה של הסמל הלאומי גורמת גם לשחקנים עצמם להרגיש פחות מחויבים, מה שיוצר מעגל שמזין גם את האוהדים. "קח למשל את הכדורסל ששם זה יותר קיצוני, יותר ויותר שחקני NBA כבר לא מוכנים לבוא ולשחק עבור הנבחרות שלהם ועבור המדינה שלהם. אם פעם אלו היו השחקנים האמריקנים, אז היום אלו גם השחקנים מאירופה. זה חלק מתהליך האינדיבידואליזם. כל אחד מעדיף לעשות היום לביתו, וגם הקהל רואה ומבין שרמת המחויבות של השחקנים היא פחות גדולה מבעבר".
***
דובר הנבחרת, גיל לבנוני, מודה שלא קל למשוך קהל למשחקי הנבחרת. "זה שהרמנו מסך ענק באצטדיון רמת גן או חילקנו חולצות, זה לא מה שמשכנע את האנשים לבוא בסופו של דבר. אחד הדברים שאנשי שיווק שמתעסקים בספורט נשארים מולם חסרי אונים זה התלות בתוצאות. גם כשמכבי תל אביב בכדורסל לא זכתה באליפות ושיחקה בגביע קוראץ', יד אליהו לא היה מלא".
לבנוני מסביר ש"לפני המשחק מול קרואטיה בחרנו להוציא לראיונות את השחקנים הכי חמים מבחינה תקשורתית. אוואט שהוא הקפטן היה אחרי משחק מצוין מול ברצלונה; או דקל קינן שהיה אחרי ניצחון עם בלקפול על ליברפול; הוצאנו לתקשורת את ורמוט שהוא אחד השחקנים הכי מבריקים בליגה וגם את אליניב ברדה שהבקיע צמד בבלגיה ובישל עוד גול והוא היה אייטם חם באותו שבוע".
עד כמה האצטדיון הלאומי הוא לא לגמרי הנקודה, אפשר לראות גם בתהליך הכרסום שעוברת הנבחרת באחוזי הצפייה בטלוויזיה. נתוני הצפייה של הנבחרת עד כה בערוץ 10 עומדים עד עכשיו על 16.4%, ירידה של כ-20% לעומת כמות הצופים בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010 ששודר בערוץ 2, וירידה של כמעט 30% לעומת קמפיין מוקדמות יורו 2008 בערוץ הראשון.
הבשורות הפחות טובות: חוסר העניין הנוכחי בנבחרת (ביציעים ובטלוויזיה) עשוי להיראות הרבה הרבה פחות טוב אם הנבחרת תפסיד ביוון. במקרה כזה, גם את אצטדיון בלומפילד יהיה קשה למלא באוהדי הנבחרת בהמשך הקמפיין.
