הליכי גירושים מלווים מטבעם באמוציות חזקות. בני-זוג משתלחים זה בזה בכתבי הטענות ובאולם בית המשפט וסוגרים חשבונות היסטוריים, אפילו על עניינים כמו מי היה צריך להיות הסנדק בברית-המילה של הבן, שכבר מלאו לו 40 זה מכבר.
מספר תביעות משפטיות שנדונו לאחרונה מזכירות כי את המלחמה, אם בכלל, רצוי להשאיר בין הצדדים עצמם, ולהימנע מלכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ - ובפרט במקום עבודתו של בן-הזוג.
בחודש שעבר פורסם כי אישה שלחה לכ-200 מנהלי ערוץ 10 ועובדיו מיילים העוסקים בטיבו וטבעו של בעלה לשעבר, עובד הערוץ.
במיילים כתבה האישה כי כשהיו נשואים, נהג הגרוש להכותה ולנקוט באלימות קשה כלפיה, ולאחר הגירושים לא שילם מזונות כחוק ולא קיים את הסדרי הראייה שנקבעו. הגרוש מצידו הגיב בהגשת תביעה בגין איסור לשון הרע בסך 150 אלף שקל כנגד האישה.
קללות ונאצות בפומבי
על אף שבמבט ראשון נדמה כי מדובר בסכום גבוה מאד, נראה כי הוא אינו מופרך, שכן על-פי חוק איסור לשון הרע, אדם זכאי לפיצוי בסך 50 אלף שקל אם הוכיח כי הוצאה דיבתו רעה, אפילו מבלי שנגרם לו נזק מוכח, וסכום כפול מזה אם לשון הרע ננקטה בכוונה תחילה.
כך, לדוגמה, רופא זכה ב-75 אלף שקל פיצוי מאשתו לשעבר לאחר שהאישה פרצה לחדר ההמתנה של מרפאתו, ושיתפה את עובדי המרפאה והחולים בדעותיה על הגרוש, אותו הגדירה כ"הומו" ו"סוטה" (כמובן שבמקרה זה ניתן לתמוה אם הכינוי "הומו" הוא בכלל קללה).
ככלל, על לשון הרע שכוללת קללות ועלבונות אישיים קשה מאד להגן, שכן לא ניתן למצוא הצדקה ממשית להכתרת בן-הזוג בכינויים מעליבים בפני עמיתיו או מעבידיו. עם זאת, היו מקרים בהם בית המשפט גילה סימפטיה לאישה המשתלחת, ועל אף שהרשיע בדין, בחר לקמץ בפיצויים.
האישה הראשונה נגד השנייה
כך, למשל, בשנת 2007 בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן בעניינה של אישה שנייה אשר תבעה את אשתו הראשונה של בעלה, לאחר שזו שלחה פקסים ומיילים למקום עבודתם המשותף של האישה השנייה והבעל לשעבר.
בפקסים, אשר מוענו לבעל לשעבר אך הגיעו גם לעיני עובדי משרדם, האישה הראשונה כינתה את האישה השנייה "זונה" וחולת נפש", והאשימה את האישה השנייה כי ניהלה רומן עם הבעל עוד בהיותו נשוי לאישה הראשונה, ובכך גרמה לפירוק נישואיהם.
בית המשפט זיכה את האישה הראשונה מאשמת לשון הרע בגין האשמותיה, לאחר שבירר את הנושא ביסודיות והגיע למסקנה כי טענותיה נכונות, וכי האישה השנייה והבעל אכן ניהלו רומן בעת שהיה נשוי.
בפסק הדין הפגין בית המשפט הזדהות רבה עם האישה הראשונה, וכתב במפורש כי נותר בו רושם חזק כי הרומן שניהל הבעל עם התובעת במהלך נישואיו לאישה הראשונה, והליך הגירושים הקשה שעברה בעקבות רומן זה, הותירו אותה במצוקה קשה, ונגרמה לה עוגמת-נפש עצומה וסבל רב.
עם זאת, מאחר שעם כל האמפתיה, בית המשפט עדיין לא יכול להצדיק כינויים כמו "זונה" במקום העבודה של האישה השנייה ולהוציא את הראשונה פטורה בלא כלום, פסק בית המשפט כי האישה הראשונה אכן עברה על איסור לשון הרע, אך חייב אותה בתשלום פיצוי בסך 4,000 שקל בלבד, כולל הוצאות משפט ושכר-טרחת עורכי דין.
מכיוון שבפועל אין ספק כי ההליכים עלו לתובעת - כלומר לאישה השנייה - יותר, הוא למעשה העניש בכך את התובעת וגילה סלידה מהתנהגותה.
תלונות לגיטימיות
למרות כל המסופר והאמור לעיל, לא כל פנייה של הגרוש למקום עבודתו של בן-הזוג לשעבר מהווה בהכרח לשון הרע, כשאין מדובר כמובן בקללות אלא בתלונות לגיטימיות, גם אם הן מונעות מנקמה.
כך, למשל, אשתו לשעבר של עורך דין פנתה ללשכת עורכי הדין בתלונה שהוא משתמש בתארים "ד"ר" ו"עו"ד" על אף שאינו ד"ר ואף אינו עורך דין אלא משפטן בלבד.
האישה אף הפיצה את טענותיה באוזני מכריו של הבעל לשעבר, אך בית המשפט דחה את התביעה, לאחר שהגיע למסקנה כי נכונות הן טענותיה של האישה בדבר שימושו הכוזב של הבעל לשעבר בתארים, ואף חייב את הבעל לשעבר ב-10,000 שקל הוצאות משפט.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה