לפני כחודש כתבנו כאן על הסירוב העיקש כמעט של בית הדין הארצי לעבודה לאשר תביעות ייצוגיות. דיני העבודה מורכבים יותר מדיני הצרכנות, הסבירו לנו, וקבוצה של עובדים שטוענת לפגיעה שונה מקבוצת צרכנים שטוענת כי שטראוס קיצצה בכמות הקצפת שבמילקי.
נקדים ונרגיע את הציבור: לא ידועה לנו שום פגיעה כזו במילקי. אבל פסיקה שניתנה בשבוע שעבר על-ידי בית הדין הארצי לעבודה מספקת הצצה מעניינת על עוד קבוצה גדולה של עובדים שתבעו להכיר בהם כקבוצה, אך נשלחו הביתה איש-איש באופן נפרד.
כל אחד מהם יצטרך כעת להכין תצהיר משלו עם מספרים ועובדות משלו, ועל כל אחד מהם יתקיים דיון בנפרד. מדובר ב-244 עובדים, שהתביעות שלהם יתגלגלו עוד כמה שנים טובות.
מתברר כי במשך שנים נהגה המדינה להעסיק רופאים שהם עולים חדשים, בעיקר מברית-המועצות לשעבר ובעיקר כמתמחים, בתנאי שכר הנחותים עד כ-70% בהשוואה לעמיתיהם, שאינם עולים.
העולים החדשים הועסקו בבתי-החולים שבבעלות המדינה, אך את המשכורת קיבלו ממה שמכונה "קרנות מחקר" - קרנות שהוקמו כדי להעניק מלגות מחקר לרופאים, אך הפכו עם השנים לתאגידי כוח-אדם לכל דבר ועניין. בעזרת הקרנות האלה משלמים בדרך-כלל את השכר לרופאי בתי-החולים עבור שעות אחר-הצהריים ואילך. אולם במקרה של הרופאים-העולים, הם הועסקו גם בשעות היום.
ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין המדינה להסתדרות הרפואית קבעו כי ניתן יהיה לשלם לרופאים-עולים שכר מופחת, אך לתקופה של חצי שנה בלבד. מה אמרה על כך המדינה שהעסיקה את העולים במשך שנים רבות?
ההסכמים הקיבוציים לא חלים על קרנות המחקר. בכלל, המדינה ניסתה להתנער מכך שבין הרופאים-העולים למדינה מתנהלת מערכת של יחסי עובד-מעביד, כאילו קרנות המחקר הן קרנות של ממשלת אפגניסטן.
בית הדין הארצי לא קבע במפורש כי מתקיימת מערכת יחסים כזו, אולם הבהיר למדינה כי היא בהחלט "צד נחוץ להליך", ודחה את בקשתה למחוק אותה על הסף מהעתירה.
עו"ד גדעון רובין, ממשרד רובין-שמואלביץ' ושות', ביקש דבר פשוט לכאורה: קודם שבית הדין יפסוק "סעד הצהרתי" - כלומר שיצהיר באופן עקרוני כי מדובר באפליה של הרופאים העולים - ואחר-כך ידון בפרטים השונים של כל עובד.
"העובדים האלה הופלו גם על-פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, גם לפי ההסכמים הקיבוציים, וגם על-פי חוק חברות כוח-אדם, שקובע כי במגזר הציבורי ישנה חובה להשוות את תנאי עובדי כוח-האדם לאלה של העובדים מן המניין", טוען עו"ד רובין.
שופטי בית הדין, לעומת זאת, קבעו כי ניתן היה לפסוק סעד הצהרתי אם מצבם של הרופאים התובעים לא הי משתנה, שכן כיום הם כבר עובדי מדינה מן המניין. משום שמדובר בתביעה רטרואקטיבית באופייה, אין מקום לסעד הצהרתי למרות המשמעות הביורוקרטית שבדבר. השופטים קבעו עוד כי יש למחוק תביעות של חלק מהרופאים מחמת התיישנות.
עו"ד נחום פינברג, שייצג בהליך הזה את קרן המחקרים של בית-החולים איכילוב בתל-אביב, הביע שביעות-רצון מהפסיקה: "בית הדין הארצי קבע בעצם כי בתחום העבודה אין קיצורי דרך, למרות שמדובר בתביעה 'לא נעימה' ולמרות שהמדינה כבר הסכימה בעבר לשלם פיצויים של עשרות מיליוני שקלים בגלל מקרים זהים. צריך לזכור כי הרופאים האלה הועסקו בתקופה שבה לא היו תקנים, ולכן גם הרופאים וגם בתי-החולים 'נהנו' מהאפשרות להעסיק אותם באמצעות קרנות המחקר".
לדבריו, מערכת יחסי עבודה היא מערכת אינדיבידואלית, וכל ניסיון ליצור אחידות - כפי שעושים במקרים צרכניים - אינו מוצדק.
אז מה היה לנו פה? 244 רופאים שהועסקו בתנאים נחותים, מדינה שמנסה להתנער מהאחריות שלה לאפליה שלהם, ובית דין ארצי אחד לעבודה שלבו לבו עם הרופאים, ובכל זאת שולח אותם הביתה להכין עוד קצת שיעורים.
לא קל להיות עובד בישראל, וקשה אף יותר להיות עובד-עולה חדש שתובע את המערכת.
המהלך המבריק של עיני
ביוני האחרון חתם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על הסכם שיתוף-פעולה אסטרטגי עם הסתדרות המורים. ההסכם מבטיח כי המורים יעמדו כ"חיילים" לרשות ההסתדרות בעתות משבר, ועיני ייאבק על שיפור במעמדם ובתנאי העסקתם.
בשבוע שעבר הוכיח עיני עד כמה המהלך שלו היה מבריק, אחרי שהסתדרות המורים הכריזה על סכסוך עבודה והודיעה כי תצטרף לכל שביתה של ההסתדרות בעניין תוספות השכר לעובדי המגזר הציבורי.
אם חשבתם שהשבתת נתב"ג היא חתיכת איום, חכו שינעלו את שערי בתי-הספר.