נתחיל מהתוכנית שעומדת לנפץ את כל שיאי הרייטינג של העונה הקרובה: "מאסטר שף" הוא לכאורה עוד שעשועון "קולינריטי" (מושג שהמצאתי כרגע והוא שילוב של קולינריה עם ריאליטי), ולמעשה הוא הדבר הכי ישראלי שיש.
ברחבי העולם יש מקומות שבהם היה המשחק הזה ללהיט, ויש מקומות שבהם הוא נחל כישלון. ישראל שייכת לקבוצה הראשונה: מאות בשלנים חובבים, לא חשוב מאיזו עדה, מגיעים להרכיב את מנת הדגל שלהם בפני חיים כהן, מיכל אנסקי, אייל שני ורפי אדר. הארבעה טועמים ואמרים כי טוב, או שלא. מי שיצלח את שלב המיונים, ימשיך למקום שבו התנור הולך ומתחמם.
יכול להיות שאני משוחד: בישול הוא עבורי תרפיה, ביטוי עליון לחושניות - אין דבר שיגרום לי אושר גדול יותר מאשר להיעמד באמצע המלאכה בבית, רצוי אחרי ששתיתי מעט מהיין שהוספתי לתבשיל, ולגלות שהחלל כולו מלא בניחוחות נעימים.
אולי משום כך פשוט נמסתי לי עם הצפייה בחדש: מרגש, מגרה, מצחיק לפרקים, מקומם ומותח. בתבשיל הזה לא החסירו אף תבלין.
בעוד המתמודדים של "מאסטר שף" מנסים להרשים את חיים כהן או לפענח מה מנסה לומר אייל שני, בסדרה "חיים אחרים" מתמודד עוז זהבי כחייל צעיר, בן למחנה הדתי-לאומי, עם פציעה קשה בבית-החולים.
לצידו ניצבת חברתו הנאמנה והיפה, יובל שרף, ומלווה אותו אל השיקום שעיקרו טיפול בתנועה. בהתחלה הוא מסתייג, ולאט-לאט הוא מתקדם תוך כדי תנועה, תרתי-משמע, מציץ וקצת נפגע: איך תדור המשיכה למחול יחד עם הווי הישיבה?
צוות השחקנים בגירסה הדתית-לאומית של "בילי אליוט" עושה עבודה מרשימה, במיוחד עוז זהבי, שהיה חשוב לו כנראה שיפסיקו לראות בו את החתיך מ"עספור". הצליח לו. גם לקשת.
געגועיי לדדו
"כך היינו" ספיישל רמטכ"לים, ו' 18:00, ערוץ 1
הדרך למהפכה בערוץ 1 עודנה ארוכה, אבל אי-אפשר שלא לשבח אותם לפחות על שיפור ניכר במהירות התגובה: יואב גלנט פוסע אל עבר לשכתו של גבי אשכנזי, עוד לא ירדו הפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים מסדר היום, וכבר נובר הערוץ הראשון בארכיון שלו, המקום היחיד שבו יש לו יתרון מוחלט על פני כל ערוץ מסחרי, וחוזר משם עם מספיק פוטאז' ל"ספיישל רמטכ"לים".
לא רק זכרו של דדו יעלה באוב: גם חיים בר-לב, מוטה גור, רפול ואחרים יהיו שם: מיצחק רבין, הרמטכ"ל שכבש את שטחי המריבה, ועד אמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל שניסה להחזיר אותם במסגרת הסכם שלום, ללא הצלחה.
מי היה האהוב מכולם, אל מי הציבור בישראל מתגעגע, ולמי נזכור בעיקר את הפאשלות? לראות ולבכות.
זהות במבחן
"אחד משבעה", שבת 21:30, ערוץ 8 של HOT
גואל פינטו הרגיש תמיד לא שייך: מזרחי בסביבה שקיבלה על עצמה את האשכנזיות, הומוסקסואל בחברה שמקדשת את מוסד המשפחה במבנה הקלאסי שלו. מה המקורות של תחושת חוסר השייכות שלו?
כדי לברר, הוא יוצא עם אמו למסע אל מקורות הזהות המפוצלת שלו. חלק מהמרכיבים של אותה זהות מטושטשת הם כלליים גם כאשר הם אישיים... כך למשל מגלה פינטו שיש לו דודה שנרצחה באושוויץ, למרות שהיא בכלל מאלג'יר. זה מוביל אותו לשמוע עוד על מה שעברו חלק מיהודי המזרח בתקופת השואה, שנחשבת לטראומה אשכנזית אקסקלוסיבית.
חלק אחר של הבלבול הוא אישי של פינטו, כמו למשל זהותו המינית, שהתגבשה בניגוד לכל הכללים המחמירים של הקהילה החרדית בבני-ברק, מקום ילדותו. הוא חוזר למקומות שבהם למד, לרחובות שבהם גדל, מתדיין עם אמו על עברה ועל עברו, ובסוף הוא אולי לא מוצא תשובות לכל השאלות, אבל מצליח לפחות להבין מה גרם לו להרגיש לא לגמרי שייך בכל שלב של חייו.
המסע מעניין מאוד, אפילו מרגש לפרקים.