בשבועיים האחרונים שוב קפצו כמה מומחי כדורסל אירופי בהתלהבות. זה קרה אחרי שצסק"א ניצחה בקליבלנד (רבע הרכב של הקבאלירס, אבל עזבו), וברצלונה הדהימה את הטיול המאורגן שהוציאה לוס אנג'לס לייקרס לאירופה. שוב הוציאו מהבוידעם את התיאוריות על צמצום פערים בין קבוצות היורוליג הבכירות לבין ה-NBA, ושוב תהו מתי כבר תקבל ה-NBA לשורותיה קבוצת יורוליג.
רק כדי לשים את המשמעות של המשחקים האלו עבור שחקני ה-NBA בסאבטקסט הנכון: בראיינט, גאסול, אנדרו ביינום והחברים באמת לא יכלו להירגע מהנקודה הספורטיבית בביקור באירופה: משחק הפרמיירליג אליו הוזמנו בין צ'לסי לארסנל בסטמפורד ברידג'. "מאז שהייתי ילד באיטליה, אני זוכר את עצמי הולך למשחקים בסרייה A, אבל החלום הגדול שלי היה ללכת למשחקי פרמיירליג. אמא שלי תמיד אמרה לי 'לא', והנה 20 שנה אחרי אני מגשים את החלום הגדול שלי", אמר בראיינט.
בצד השני של הטור, אפשר לראות עד כמה הביקורים האלו חשובים לקבוצות היורוליג ולראשי הארגון. קודם כל להכרה של היורוליג כארגון שיכול להרים הפקות ענק מרשימות, ושהקבוצות שלו יכולות להתמודד ברמה התחרותית. אבל לא פחות ברמה הכלכלית: הניסיון להשתמש בשחקני ה-NBA כדי להפוך את הליגה הזאת ליותר גלובאלית, ולנפץ את תקרת הזכוכית הנמוכה כל כך מבחינה פיננסית של הכדורסל האירופי.
עד כמה נמוכה תקרת הזכוכית של היורוליג באירופה? מדוע היורוליג נדרשת בצורה נואשת כל-כך לשריין מקומות לקבוצות? ועד כמה מכבי ת"א היא עדיין הדבר הכי טוב שקרה לג'ורדי ברתומיאו? הנה מבט מעמיק על הדו"חות הכספיים של הארגון שהגיעו בלעדית לידי "גלובס".
1. טלוויזיה: בשנת 2010 יש קבוצות שחתומות על חוזים 0
לפני כשבוע קיבלה היורוליג בשורה מצוינת, כאשר בית המשפט העליון לספורט בלוזאן (ה-CAS) דחה את העתירה של מינהלת הליגה הספרדית, ולמעשה קבע כי אין שום בעיה חוקית עם תופעת השריונים המפורסמת. כזכור, היורוליג חילקה רישיונות ל-13 קבוצות לשחק במפעל עד תום 2012, ללא קשר למיקום שלהן בליגה המקומית, כולל ארבע הנציגות הספרדיות (ברצלונה, ריאל מדריד, מלאגה, קאחה לבוראל), כאשר גם מכבי ת"א נהנית מההסכם.
השריונים הם בבחינת הכרח עבור היורוליג. הם מבטיחים לארגון שהקבוצות המשמעותיות כלכלית, ובעיקר אלו שמביאות את הסכמי הטלוויזיה הגדולים, יישארו במפעל. הסכמי הטלוויזיה הם הכסף העיקרי של היורוליג. ליתר דיוק, לפי הדו"חות הכספיים, הסכמי הטלוויזיה של 24 הקבוצות המשתתפות יכניסו בעונת 2010/11 ליורוליג סכום של 15.74 מיליון אירו מתוך הכנסה כוללת שצפויה לעמוד העונה על שיא כל הזמנים - 25.34 מיליון אירו.
למה אי אפשר לוותר על מכבי ת"א גם אם היא איבדה את האליפות? כי מכבי ממשיכה להיות הקבוצה שמביאה את הכסף המשמעותי ביותר ליורוליג מטלוויזיה, 2.29 מיליון אירו בעונה הנוכחית, ובמלים אחרות 14.5% מכלל הכסף שמכניס הארגון מטלוויזיה.
מדוע אי אפשר לוותר על ארבע הנציגות הספרדיות? כי ריאל מדריד היא אולי קבוצה כושלת אבל עדיין מכניסה העונה ליורוליג 1.65 מיליון אירו מטלוויזיה, סכום שהמחליפה הפוטנציאלית שלה (חובנטוד/אסטודיאנטס/השד יודע מי) לא יכולה להתקרב אליו. פנאתינייקוס ואולימפיאקוס הצליחו סוף סוף להפוך את העוצמה הספורטיבית שלהן להסכמי טלוויזיה ומכניסות 1.9 מיליון אירו כל אחת מטלוויזיה. המחליפות שלהן לא יכולות להביא רבע מהסכום הזה. הכיוון ברור.
מדינות כדורסל לגיטימיות כמו קרואטיה, סרביה או סלובניה, שבהן הכדורסל פופולארי אמנם הרבה יותר ממדינות מערב אירופה ומביאות יחסית קהל גדול למשחקים, כמעט זניחות עבור היורוליג מבחינה כלכלית. הנציגות שלהן מצליחות לגרד העונה 140 אלף אירו מטלוויזיה. מהסיבה הזאת, בין היתר, הן מקבלות רק נציגה אחת.
גביע היורוליג. זכייה בו לא שווה יותר מדי כסף (צילום: רויטרס)
ויש גם תופעות טבע בעונת 2010/11 - קבוצה כמו במברג הגרמנית שהסכם הטלוויזיה שלה מביא לפי הדוחות אפס (אירו/דולר/שקל) אחד עגול ליורוליג, לא היתה אמורה על פי כל אמות מידה מקצועניות-כלכליות להיות במפעל. אבל כשלמשוואה נכנסים בחשבון גם עניינים פוליטיים והיסטוריים, אז גם הסכם אפס יכול לעבוד.
כמה מביאות הקבוצות ביורוליג מטלוויזיה? לרשימה המלאה (PDF) לחץ כאן
2. מכבי: עדיין אי אפשר בלעדיה?
כדאי רק להזכיר שהקבוצות לא מקבלות את כל הכסף שהן מביאות מהסכמי טלוויזיה. למעשה הסכום שחוזר לקבוצות עומד על כ-70%. כדי לא "לדפוק" את הקבוצות הגדולות, הוסכם שככל שקבוצה מביאה יותר כסף מטלוויזיה, כך גם גדל הנתח שנשאר אצלה. אז כמה מכבי משאירה ליורוליג מהסכם הטלוויזיה שלה? לפי הדו"חות הכספיים, היורוליג תגזור למכבי 584,259 אירו. ועדיין מכבי מקבלת את ההחזר הגבוה ביותר מבחינה אחוזית (74.6%) מכל קבוצות היורוליג.
על החשיבות של מכבי ליורוליג אין מחלוקת. אבל בשנים האחרונות התלות הבלעדית הזאת הולכת ומיטשטשת. לפני חמש שנים (עונת 2004/05), מכבי היתה אחראית על 24.5% מכלל הסכמי הטלוויזיה של היורוליג. אבל בשלוש השנים האחרונות, התברר שהבנייה של קבוצות-על אירופיות עם כוכבי NBA ותקציבים גדולים שהביאו למשיכת שחקנים גדולים, הצליחו להעיר את שווקי המדיה המקומיים. אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, שלפני חמש שנים היו חתומות על הסכמי טלוויזיה של כ-300 אלף אירו לעונה כל אחת, הכפילו פי 6 (!) את הסכום. צסק"א הכפילה כמעט פי 4, אפילו ז'לגיריס (פי 4) ואפס פילזן (פי 3) שידרגו הסכמים. בפרק הזמן הזה, דווקא הסכם הטלוויזיה של מכבי ירד בכ-29%.
3. איטליה: בעיקר בגלל המסורת (כסף מזמן אין)
הדו"חות יכולים להראות בעיקר מה עוברים שווקי הכדורסל באירופה מבחינה מסחרית. הדוגמה הטובה ביותר היא איטליה. בעונה שעברה עוד החזיקה איטליה 4 נציגות ביורוליג, עד שהיורוליג החליטה שלאיטלקים מספיקות 3. אחת הסיבות היתה אמנם מיעוט הקהל שמגיע לאולמות באיטליה במשחקי היורוליג. אבל הסיבה השנייה והחשובה יותר היא העובדה שאיטליה הפכה למדינה שהכדורסל שלה לא שווה כלום עבור גופים מסחריים או רשתות טלוויזיה, ובאופן ישיר היא גם לא שווה כלום עבור היורוליג.
פאפאלוקאס, אולימפיאקוס. היווניות דווקא מביאות כסף למפעל (צילום: רויטרס)
שלוש הנציגות האיטלקיות שישחקו העונה ביורוליג (סיינה, וירטוס רומא, ארמני מילאנו) מביאות ביחד 300 אלף אירו מהסכמי טלוויזיה. עלוב (בעונה שעברה ארבע הנציגות הביאו ביחד 150 אלף אירו). מתוך זה נשאר ליורוליג 90 אלף אירו (!) בלבד. אם לא הפוליטיקות ההיסטוריות, ביורוליג היו שמחים להיפטר כבר אתמול מהעול הזה ולמלא את המפעל בעוד חמש קבוצות ספרדיות. תוסיפו לזה את העובדה שלפני חודשיים החליטה היורוליג לקחת לאיטלקים גם את אירוח הפיינל-פור מטורינו, בשל קשיים ארגוניים, וזה פחות או יותר מצב הכדורסל במדינה שנחשבה עד לפני חמש שנים למדינת הכדורסל מספר 2 באירופה.
אבל השורה התחתונה של הסיפור הזה היא פשוטה: היורוליג הולכת למודל כלכלי של ליגה שלושת-רבעי-סגורה, שבו היא מוודאת שהכוחות הכלכליים לא ימצאו את עצמם בחוץ. מישהו אמר NBA?
4. בונוסים? לא צריך להיסחף
ההשוואה לכדורגל אירופי מבחינה כלכלית אסור שתיעשה כשמדברים על כדורסל אירופי. אבל בכל זאת חייבים נקודות השוואה כשבאים לדבר על התרומה של המפעל לקבוצות המשתתפות. לפי הדו"חות, כל קבוצה שנכנסת העונה ליורוליג תקבל דמי השתתפות של 80 אלף אירו. סכום לא רלוונטי בהשוואה לכניסה לליגת האלופות של אופ"א שעומד על 7.1 מיליון אירו.
אבל מה לגבי בונוסים על הישגים? היורוליג מקצה לכל עונת 2010/11 סכום של 1.81 מיליון אירו עבור 24 הקבוצות המשתתפות כבונוסים. ניצחון שווה 7,000 אירו בלבד (לא מכסה אפילו עלות טיסה של קבוצה למשחק חוץ). ארבע הקבוצות שיעפילו לפיינל-פור יתחלקו ב-500 אלף אירו לפי הפירוט הבא: 250 אלף אירו לאלופה, 125 אלף לפינאליסטית, 75 אלף אירו לקבוצה שתסיים שלישית ו-50 אלף אירו לרביעית. בהנחה שהבונוסים של השחקנים גדולים פי כמה, לא בדיוק התמריץ הכי גדול.
בסך הכל מתכננת היורוליג להחזיר ל-24 הקבוצות המשתתפות העונה במפעל סכום כולל של 15.74 מיליון אירו. את הסכום הזה לבד קיבלה מאופ"א בעונה שעברה אלופת הולנד אלקמאר, שהודחה כבר אחרי שלב הבתים (אופ"א חילקה 750 מיליון אירו למשתתפות - פי 50 ממה שמחלקת היורוליג).
5. בעזרת השם: כמה שווה השם?
בשבועות האחרונות נכתב לא מעט על הקושי של אבנר קופל לסגור את הסכם הזכויות השמיות של ליגת העל הישראלית בכדורסל. הסכם שמתנדנד סביב 7-8 מיליון שקלים לעונה או 1.5 מיליון אירו.
בזמן שקופל מזיע על הליגה הקטנה שלו, הצליח מנכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומיאו לסגור לראשונה בתולדות הארגון הסכם זכויות שמיות עבור היורוליג. על מה החגיגה הגדולה? לפי הדו"חות תהפוך היורוליג את שמה ל"טורקיש איירליינס יורוליג" ובתמורה תקבל מחברת התעופה הטורקית סכום של 1.8 מיליון אירו בלבד לעונה.
ברצלונה. היורוליג רחוק שנות אור מהמפעל המקביל בכדורגל (צילום: רויטרס)
מבחינה מסחרית ההסכם הזה יקפיץ את סעיף ההכנסות של היורוליג מספונסרים ב-73% תוך עונה אחת. אבל גם כאן עדיין מדובר בסכומים נמוכים יחסית לפוטנציאל עליו מדברים ומאמינים בארגון.
השיווק האגרסיבי והניסיון להפוך את היורוליג למותג גלובאלי הוא מוצלח בינתיים, בכל הנוגע לכמות החשיפה בעולם. 191 מדינות בעולם שידרו בעונה שעברה את המשחקים. אבל כסף גדול עדיין לא יוצא מזה: בעונה האחרונה הכניסה היורוליג מהסכמי שידור לשווקים שלא קשורים לקבוצות המשתתפות (TV Rights Third Markets) סכום של 570,114 אירו בלבד. העונה הצפי הוא לסכום מעט נמוך יותר.
6. שורה תחתונה: מרוויחים קצת.
כשבאים לבחון את היורוליג, עד כמה המפעל הזה מממש את הפוטנציאל שלו, צריך לזכור עניין אחד בסיסי שידוע לרוב האנשים שיושבים מחוץ לציון: הקושי הכלכלי של היורוליג לעשות את קפיצת המדרגה הגדולה נובע מהעובדה שזהו מקומו האמיתי של הכדורסל ביבשת.
אי אפשר לדבר על היורוליג ועל ה-NBA באותה נשימה, כשגוף אחד חתום על הסכמי טלוויזיה של 600 מיליון אירו והשני על 15 מיליון. אלו שני ענפים שונים. הבעיה היא שההסכמים האלו קובעים את התוכן: לאן ילכו השחקנים האיכותיים, ולאן ילכו השאריות.
הניסיונות להפוך את היורוליג למותג גלובאלי במצב הזה הם כמעט בלתי אפשריים, וזה קורה דווקא בגלל שעולם הספורט הוא כל כך גלובאלי: בכל עונה משחקים כ-80 שחקנים אירופיים - מהטובים יותר שיש ביבשת - דווקא ב-NBA. ואיך בדיוק תשכנע שווקים פוטנציאליים כסין, או את השוק האמריקני (שהם השווקים היחידים שמהם יכול לבוא הכסף הגדול), לצפות במשחקי יורוליג ועוד לשלם כסף עבור זכויות, כשהליגה הזאת מרוקנת מתוכן?
אבל בבחינת היורוליג בפני עצמה, המצב דווקא נראה מעודד. השורה התחתונה היא שהארגון צפוי לרשום השנה את עונת השיא שלו בכל הזמנים מבחינת הכנסות, ועם צפי לרווח של 1.04 מיליון אירו. זה אחרי שאת העונה שעברה הוא סיים עם רווח של 533,935 אירו.
ופלוס בשורה התחתונה, עם עוד כמה אוהדים שקונים כרטיסים, גם זה משהו להתחיל ממנו.