בקשה שהוגשה אתמול (ג') לבית המשפט המחוזי באזור המרכז חושפת צד פחות מוכר של התנהלות קרנות ההון סיכון בישראל. משה שחף, שהיה עד לשנת 2007 שותף בקרן ורטקס, מבקש מבית המשפט להורות על ביטול חיסולה של חברת Vertex Managment שניהלה את קרן ההון סיכון הראשונה של ורטקס משנת 2000.
המסמכים חושפים 4 שנים של תכתובות בין שחף לורטקס, בהן טוען שחף כי הוא מנסה לקבל כספים שמגיעים לו בתוקף עבודתו בקרן, כיועץ וכשותף.
שחף מיוצג על-ידי עורכי הדין עופר לריש ואופיר סמו ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל. את ורטקס מייצג משרד נשיץ, ברנדס ושות'.
המעבר של הצדדים לערכאות משפטיות התרחש לראשונה בדצמבר שעבר, אז הגיש שחף שתי תביעות לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב וכן לבית משפט השלום בראשון-לציון. בשתיהן דרש שחף כספים שמגיעים לו, לטענתו, בהיקף של 846 אלף דולר ו-495 אלף דולר בהתאמה, על התקופה שהועסק במסגרת הקרן. כלומר, התביעה היא בסך-הכול על סכום של 1.3 מיליון דולר.
הכביסה המלוכלכת בחוץ
הטענות של שחף היו יכולות להסתכם בסכסוך עבודה רגיל למדי, אלמלא הסיבה לטענותיו. בכתב התביעה טוען שחף כי בידי ורטקס היו שני סטים של מספרים המציגים לכאורה את הרווחים מהקרן הראשונה. למשקיעים הפוטנציאליים מהם גייסה את הקרן השלישית בשנת 2005 היא הציגה דו"חות מסוימים, ואילו לו עצמו, שותף בקרן, הוצגו דיווחים אחרים לגמרי.
כתב התביעה מכוון כנגד יורם אורון, מייסד ומנהל שותף בקרן, וכנגד חברות הניהול שמעורבות בניהול קרנות ורטקס הראשונה והשנייה.
הדברים שטוען שחף, שנכונותם צריכה עדיין להתברר בבית המשפט, מתפרצים לדלת פתוחה מבחינת הרגשת חלק מהשותפים הזוטרים בקרנות, שחלקם חשים מקופחים מבחינת התקבולים.
ההסכם הסטנדרטי בין חברות הניהול לבין השותפים מתגמל את השותפים בשתי דרכים עיקריות: שכר קבוע שמבוסס על דמי ניהול בגובה של 2% מההון המנוהל שגובה חברת הניהול של הקרן, וכן דמי הצלחה בגובה של 20% מכלל הרווח שמפיקה הקרן מהכספים שהושקעו.
התביעה מציעה הצצה נדירה למנגנון התגמול של הקרנות מול השותפים, וכן מספקת גם את סדרי הגודל של השכר בחלק הנוצץ של תעשיית ההיי-טק. על-פי ההסכם בין שחף לורטקס, הוא היה אמור ליהנות משכר בסיס של 200 אלף דולר בשנה, לצד תנאים שונים.
הכסף הגדול עשוי היה להגיע מדמי ההצלחה, כלומר מהתמלוגים על האקזיטים. שחף, כך על-פי הסכם ההעסקה שמצורף לתביעה, היה זכאי לאחוזים שונים מדמי ההצלחה שמהן ייהנו חברות הניהול של הקרנות ורטקס I ו-II.
"הוא היחיד שמתלונן"
עיקר טענותיו של שחף מופנות כלפי הדיווח של הקרן על הביצועים של הקרנות. בתזכיר המצורף לתביעה, לפיו גייסה ורטקס את הקרן השלישית בשנת 2005 בגובה 150 מיליון דולר, מצוין כי הקרן החזירה למשקיעיה 78 מיליון דולר, כאשר בסך-הכול השקיעה 37 מיליון דולר בלבד. במקרה זה זכאית הקרן לדמי הצלחה בגובה של 20% מההפרש שבין 78 ל-37 מיליון דולר - 8.2 מיליון דולר.
לעומת זאת, טוען שחף, הקרן דיווחה לו כי דמי ההצלחה מסתכמים ב-3.75 מיליון דולר בלבד, משום שהקרן החזירה למשקיעים, לכאורה, 51 מיליון דולר בלבד.
בכתב התשובה לתביעה השיבה ורטקס בנושא זה כי "כל הדו"חות והמסמכים אשר הועברו לעיונו של שחף שיקפו כראוי ובאופן מדויק את נתוני החברות שאליהן הם מתייחסים, ואין בינם לבין תזכיר גיוס הקרן (PPM) כל סתירה, שכן יש להבחין בין מסמך המשקף ומכמת את הצלחת הקרן ומנהליה (PPM) לבין התוצאות החשבונאיות של שותפות הבאה לידי ביטוי בדו"חותיה (שעל בסיסם מחושבים דמי ההצלחה)".
אורון מסר בתגובה ל"גלובס": "כל הדו"חות שאנחנו מגישים נבדקים גם על-ידי רואי החשבון וגם על-ידי המשקיעים, והם כולם אמת. שחף מנסה לבלבל בין תפוחים ותפוזים ועל-ידי כך לסחוט מאיתנו כסף. הדו"חות נבדקים גם על-ידי המשקיעים ששמים את הכסף, והוא היחיד שמתלונן. כל השותפים בקרן הראשונה מעורבים בניהול ומודעים לתוצאות הכספיות, כך שלא ניתן לטעון טענה כזאת. מדובר באדם מתוסכל, שמנסה לסחוט כסף באמצעים לא ענייניים".
אנקדוטה מעניינת שעולה היא חשיפת הביצועים של קרן ורטקס הראשונה. אמנם זו פעילות שהיתה רלבנטית בחלקה לפני יותר מעשור, אך המספרים עדיין מעניינים.
בין החברות שבהן השקיעה הקרן היו מספר מגה-אקזיטים. לדוגמה טלגייט, שנרכשה על-ידי טריון ב-1999 תמורת 100 מיליון דולר, שעליה רשמה הקרן החזר של פי 12 על ההשקעה. השקעה נוספת היא Tradeum שנרכשה על-ידי ורטיקל-נט בתחילת שנת 2000 תמורת 470 מיליון דולר, שם נהנתה הקרן מהחזר של 23 על הכסף.