שימו לב לעסקאות שאירעו כאן רק בשנה האחרונה: "עמיתים" קרנות הפנסיה הוותיקות (המולאמות) בניהול יעל אנדורן רוכשות 7% מבזק. מגדל ואקסלנס רוכשות אחוזים בודדים מפרטנר. רוכשת 5% מאלקטרה צריכה ו"עמיתים" במו"מ לרכישת 7% מאלקטרה. כלל ביטוח, מגדל ו"עמיתים" מעוניינות לרכוש 5%-7% מתנובה. וכל אלו מכספי החוסכים, לא הנוסטרו. כבר אין ספק, הגופים המוסדיים שינו פאזה והפכו ממשקיעים ספורדיים לגופים שמחזיקים כאסטרטגיה באחזקות ריאליות.
בעולם זו הנורמה. קרנות פנסיה כמו אלו של עובדי מדינת קליפורניה (קלפרס) ועובדי מדינת ניו יורק הם מהמשקיעים הגדולים ביותר בחברות ציבוריות. קרן אלמנות המלחמה הסקוטיות הייתה מהרוכשות הגדולות בהנפקת בריטיש טלקום, והשקעותיה הגיעו עד לכור שלנו. אלו גופי ענק שמשפיעים על השוק, התנהגותו והנורמות שלו. בישראל זה לא קרה. גופים מוסדיים השקיעו באופן מסורתי באג"ח ובמניות ולא רכשו נתחי מניות בחברות ריאליות.
אבל השוק הפך למתוחכם, השחקנים המוסדיים התבגרו, למדו והתמקצעו ולא פחות חשוב - נוצרה להן נזילות גדולה. אז הפניקס הלכה להשקיע במכשירים פיננסים מתוחכמים, נכוותה קשה, ועד היום לא התאוששה. אבל ענת לוין, אז במגדל, קנתה כבר לפני חמש שנים נדל"ן מניב בכמויות וראתה ברכה, וכעת מובילה יעל אנדורן מ"עמיתים" את המגמה להשקיע בגופים ריאליים.
זה לא פלא שדווקא אנדורן מובילה. היא אינה מנהלת השקעות טיפוסית שגדלה בשוק ההון ומתמקדת בתנודתיות המניה בשבוע הקרוב. אנדורן היא מנהלת שוק הון מצוינת, אבל שנותיה במשרד האוצר העניקו לה יתרון הראייה המערכתית שכל כך חסרה לאנשי שוק ההון.
כגוף מוסדי היא הייתה מהראשונים שדיברו על אקטיביזם מוסדי וממשל תאגידי. כמשקיעה אנדורן לא לחוצה להציג תשואות מחר בבוקר. היא יכולה להסתכל קצת קדימה, לטווח ארוך יותר מהדו"ח השנתי לעמיתים, וזה מקנה לה יתרון עצום על פני מקביליה המוסדיים.
הרציונל של אנדורן פשוט: ברכישת אג"ח הרווח ידוע מראש, אבל לטווח ארוך ההשקעה במניות עדיפה. אם כך, מדוע לא להרוויח מהצמיחה במשק ומהאפסייד בהשקעה במניות?
הרגולטור צריך לקבוע כללים
התפיסה הזאת הובילה את אנדורן למסע קניות. בשנה האחרונה היא משקיעה בעקביות בחברות נזילות בהן אין בעיה לממש את האחזקה, ובחברות גדולות ויציבות, בדרך כלל כאלו עם מדיניות דיבידנד ברורה. לא נופתע אם אחרי חברות הביטוח הגדולות, פסגות ו"עמיתים", יתחילו גם גופים קטנים יותר להשקיע בגופים ריאליים.
אבל כמו בכל טרנד, גם כאן צריך להציב גבולות וצריך להיזהר לא להיסחף. שתי בעיות שעלולות להעיב על האופנה הזאת הן הערכות שווי בנכס לא סחיר, וניגוד עניינים פוטנציאלי. העניין הראשון ברור, לכן נרחיב לגבי הבעיה השנייה.
הנה שתי דוגמאות: מה קורה כשלגוף המוסדי שרכש מניות בחברה יש אינטרס גם באג"ח של החברה, או כשגוף מוסדי נשלט על ידי גוף ריאלי והאחרון מתחיל לרכוש אחזקות ריאליות בגופים שפעילותם עשויה להשיק לאלו של הבעלים? לכן, על הרגולטור - רשות ניירות ערך או אגף שוק ההון - לקבוע כבר עכשיו כללים מתאימים, ולא להתעורר עוד שנתיים ולגלות את הבעיות.