משרדו של אורני פטרושקה מרוהט בצניעות. מספר ספות בצבע חום ובצד מחשב, שולחן ותמונות של המשפחה על הקיר. פטרושקה זכור בעיקר כיזם ההיי-טק, שיחד עם ד"ר רפי גדרון, הקים את מפתחת הפתרונות לרשתות תקשורת אופטיות כרומטיס, שנמכרה באקזיט ענק בשנת 2000. היום, עדיין עם גדרון, הוא מנהל את חברת קוריוליס ווינד, שהוקמה במסגרת קרן פרסיד, שמתמקדת במיזמים בתחום הקלינטק.
אבל לא רק ענייני ההיי-טק עומדים עתה בראש מעייניו. מיזמים חדשים עדיין מניעים אותו, שעיקרם התחום החברתי. לצד שני מיזמים חברתיים ותיקים יותר בהם הוא מעורב (ראו מסגרת), לסטארט-אפ החדש של אורני פטרושקה קוראים "עתיד כחול לבן", שמהותו תכנון מראש של השבת המתיישבים לתחומי הקו הירוק, בדרך להסדר עתידי לפי הנוסחה של "שתי מדינות לשני עמים".
לאוטמן ויעקב פרי תומכים
הוא נמנה עם מייסדי התנועה החדשה. החברים האחרים הבולטים בצוות ההקמה הם עו"ד גלעד שר, שזכור בעיקר כאחד מחברי צוות המו"מ בממשלות רבין וברק; ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, וחבורת צעירים, שלדברי פטרושקה, "השתלבו בעשייה והם חלק מהצוות המנהל, שרובו מורכב מצעירים, לא כמוני", הוא מוסיף בחיוך. את איילון הוא מכיר עוד מהמיזם המשותף הקודם שלהם, "המפקד הלאומי". תחילת ההיכרות אז נסגרה על צלחת חומוס. "ומאז", אומר פטרושקה, "אנחנו חברים ונמצאים כל הזמן בקשר. מדברים על הדברים, על מה שצריך לעשות".
בארגון מספר דמויות בולטות נוספות, כמו התעשיין דב לאוטמן; ארז מלצר, לשעבר מנכ"ל אפריקה ישראל; הזמרת דנה ברגר, השחקן אלון אבוטבול; הסופרת יוכי ברנדס, המשפטנית רות גביזון; איש ההיי-טק זהר זיסאפל, הסופר א.ב יהושע; הרמטכ"ל והשר לשעבר, אמנון ליפקין שחק; השר לשעבר, אפרים סנה; יעקב פרי, יו"ר בנק מזרחי טפחות, דליה רבין, וכמובן גדרון, השותף הנצחי.
לפי "עתיד כחול לבן", רק באמצעות קידום מטרותיה המוצהרות, ניתן יהיה להבטיח רוב יהודי בגבולות המדינה, להגדיר גבולות קבע בטוחים, לקבע את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, לחזק את מעמדה של ישראל בעולם, להפנות משאבים למימוש מטרות לאומיות ולאפשר שגשוג וביטחון לדורות הבאים.
כיוון הפעולה המרכזי שלה הוא מה שמכונה בפי יוזמיה "קליטה כחול לבן", כלומר עידוד פינוי המתיישבים היהודים בחזרה לגבולות הקו הירוק. באתר שלה מצוין כי "הדבר נובע מאינטרס ישראלי עליון, הכרה בקורבן הגדול הנדרש מאלה שייאלצו לעקור מבתיהם, ושיתוף פעולה בהתמודדות עם כורח העקירה ועם קליטת מתיישבי יהודה ושומרון". שינוי בולט במסגרת זו הוא בטרמינולוגיה ובהבעת האמפתיה כלפי המועמדים לפינוי. לא עוד "מתנחלים", אלא "מתיישבים", לא "יריב מר" ו"בעיה" שמדינת ישראל צריכה להתמודד עימה, אלא "שליחיה של ישראל". אגב, העמותה טוענת שאין בכוונתה לפעול בעתיד כמפלגה פוליטית.
דרוש: תכנון אורבני ומקצועי
פטרושקה לא מרבה להיחשף בתקשורת, אלא רק כשהדבר מועיל לתפיסתו לקידום המטרות החברתיות שהוא מעורב בהן. "עתיד כחול לבן" היא סיבה טובה מבחינתו לחרוג ממנהגו ולהתראיין.
* מטרת "עתיד כחול לבן" היא החזרת המתנחלים לקו הירוק. יש תוכנית מתאר איך מרימים פרויקט כזה?
"השבת המתיישבים בפועל זה תפקיד המדינה. אנו רוצים א', לעזור בהכרה שיש בכך צורך וב', בהיערכות לכך. הרצון הוא לתכנן איך נכון לעשות זאת, מכל מיני אספקטים: תכנון אורבני, כלומר איך לשכן כל-כך הרבה אנשים; תכנון מקצועי, קרי איך לקלוט אותם מבחינה מקצועית; תכנון מבחינת מערכת החינוך, שהרי הדבר ידרוש הקמת מוסדות עבורם".
פטרושקה מודה שתוכניות כאלו עדיין אין, אבל לפני שיגיעו אליהן, הוא מדבר על שני האמצעים האחרים - חקיקה ודיון ציבורי. "התגבשה אצלנו ההבנה שנדרשת יוזמה אזרחית שקוראת למדינה דמוקרטית, שהיא בית לעם היהודי. רוב הציבור מקבל זאת וכן גם את הצורך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אבל הוא לא פועל בכיוון, כי הוא נכנס לאפתיה, כי הוא לא מאמין שזה אפשרי או דחוף, כי תנועות השמאל לא מדברות אליו. רצינו תוכנית שתשבור את המבוי הסתום הזה".
ומפה הוא עובר לעיקר. "בוא נעסוק בקליטת המתיישבים", הוא אומר ומפרט את התוכניות בעניין: "התנועה עצמה כבר קיימת יותר משנה, אבל יוזמת 'קליטה כחול לבן', כפי שאנו מכנים אותה, זה דבר חדש, שעלה אצלנו בתנועה רק בחודשים האחרונים. זה חשוב, כי זה נוגע במספר נקודות מבחינת הקונספט. ראשית, הוא מניח כמובן מאליו שיש הכרח בפתרון של שתי מדינות. שנית, יש בציבור חשש מהשבר שיהיה בשל הפינוי. אם נתכונן לזה ונתמודד עם זה, ונראה שאפשר לעשות זאת באופן מתוכנן ותוך הידברות, החשש יקטן".
* למה שהתנועה הזו תשפיע יותר מאחרות שקמו לפניה?
"דיברנו על הציבור שלא עושה דבר. פתאום יש נושא שהוא יכול להתחבר אליו, בהיותו מעורר אמפתיה ומאחד. זה מבדל אותנו מתנועות שמאל. אנחנו כמו השמאל הציוני, בעד שתי מדינות לשני עמים, אבל נבדלים מתנועות אחרות בכך שאנו רואים במתיישבים חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה".
* העמותה מדגישה שהיא מקבלת תרומות מאנשים פרטיים, לא ממפלגות וממשלות. זה עוד נושא שהיה בעוכריהן של מפלגות שמאל, שהן נראו כמו שלוחה של האיחוד האירופי או מדינה אחרת בעולם ולא נציגי החברה בישראל, נכון?
"אני לא רוצה להעביר ביקורת. יש פה המשך לקו של 'המפקד הלאומי', שגם הוא לא קיבל תרומות מממשלות זרות. גם אנחנו לא לוקחים מהן כספים".
"זה סטארט-אפ"
* אתם מדברים על תכנון בנייה עבור 100 אלף אנשים, פחות או יותר אלו שנמצאים מחוץ לגושי ההתנחלויות. איך תעשו את זה?
"אנחנו לא בונים את הבתים. מה שאפשר לעשות בינתיים, עד שישראל תחליט על פינוי, זה לחוקק 'חוק פינוי מרצון'. היום חלק מהמתיישבים הם 'בני ערובה'. חלקם כבר מבינים שהם לא יישארו שם לנצח, אבל הם לא יכולים למכור את ביתם, כי מי יקנה אותו? מה השוק שלו?
"אני לא נכנס לניתוח של העבר, בבחינת למה עודדו אנשים לגור שם. השאלה היא איך עוזרים להם לא להיות 'בני ערובה'. צריך לחוקק חוק, שכל מי שרוצה לחזור, יקבל פיצוי מלא, כמו הפיצוי שניתן למפוני גוש קטיף. בנוסף, צריך להבטיח שאם בדיעבד, אחרי שיהיה הסכם ויפונו עוד אנשים, יתברר שהאחרונים קיבלו פיצוי גדול יותר, המתפנים הראשונים יקבלו את ההפרש. שלא ירגישו פראיירים.
"אנחנו חושבים שהמתיישבים צריכים להתפנות כדי לאפשר לישראל להפוך ליהודית-דמוקרטית. צריך לעשות זאת באמצעות אמפתיה והידברות. רבים טוענים שבזכותם הפלסטינים הבינו שאנו לא הולכים לשום מקום - שהם שליחים ששליחותם הסתיימה וצריך לפרוס בפניהם שטיח אדום כשהם חוזרים".
* השאלה היא אם המתנחלים יקבלו שהם "שליחים ששליחותם הסתיימה". אתם כבר בהידברות איתם?
"כן. הייתי למשל לפני מספר חודשים בשכונת היובל בעלי, שם גרה משפחתו של רועי קליין (שנהרג בקרב בבינת ג'ביל במלחמת לבנון השנייה, לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. וקיבל על כך את עיטור העוז - י.מ). המפגשים הללו מרתקים. אנחנו אמנם מתווכחים שם, יש ויכוח מר, אבל אנחנו מצליחים לזהות את המכנה המשותף. אני מזהה שיש שם מי שאומרים, גם במקומות הכי אידיאולוגיים, שאם רוב הציבור יחליט כך, אז צריך להתפנות. קשיי הפינוי הם בלתי נמנעים, אך היערכות והדברות יגרמו לכך שעצמתם תהיה קטנה יותר".
* אתה מוצא נקודות דימיון בין מיזמי ההיי-טק שלך בעבר, כמו כרומטיס, למיזם הזה?
"כן, מבחינתי זה סטארט-אפ. למעט יוזמת קרן אברהם, שבה אני מעורב מאוד, אבל לא כאחד המייסדים, כל שאר המיזמים החברתיים בהם אני מעורב הם סטארט-אפים. שם אני מרגיש בנוח".
* כתבת לאחרונה במאמר על כך שליבו של השמאל גס כלפי המתנחלים. ייתכן שחלק גדול מהסיבה לאי-הצלחת מהלכים מדיניים קודמים, הוא בכך שהם באו מתוך איבה למתנחלים, במקום מתוך הבנה?
"גם רבין, למרות אמירת 'הפרופלורים' שלו, ליבו לא היה גס כלפי המתיישבים. אנחנו כציבור, ליבנו לא צריך להיות גס. השמאל בדרך-כלל רואה בהם אויב. אני לא מכחיש את היותי שמאל. עשרות שנים אני מחזיק בעמדות אלו, אבל אני חושב שאנו, כציבור, נכשלים בהבנה שהדרך למקום הזה צריכה לבוא מתוך מחשבה על היום שאחרי, מתוך הכרה שרוב הציבור כן חושב שזה יקרה ויהיה פינוי, השאלה היא כמה דם יישפך בדרך. לכן צריך שהדבר ייעשה באופן הכי מאחד, הכי פחות כואב".
* אתה מרוצה מהדרך שהממשלה הנוכחית מקדמת את השלום?
פטרושקה צוחק לרגע ואז עונה: "אני לא יודע מה הדרך. אני חושב שהיא יכולה לעשות הרבה יותר. היא נמנעת מחוק של 'פינוי מרצון', כי כביכול זה נתפס כוויתור ומחליש אותה במו"מ. אבל לדעתי זה מחזק אותה, כי זה אומר לצד השני: 'אתם לא תכפו עלינו מדינה דו-לאומית'. מנסיוני במו"מ בתחום העסקי, אני אומר שצעד כזה מסביר שאנו נגיע למטרתנו, שיש לנו אלטרנטיבה. אנו רוצים הסכם שלום ומעדיפים דרכו להגיע ליעד, אבל חלק מרכזי מהיעד שלנו הינו מדינה דמוקרטית שהיא בית לעם היהודי. אם הצד השני יתעקש על דברים לא ריאליים, כמו שיבת הפליטים לישראל, נגיע ליעד הזה בלי הסכם. זה מו"מ נכון.
"הגישה היא ש'אנחנו עסוקים במקח וממכר ולא נוותר על כלום בלי ויתור נגדי'. זו מין כוחנות פשטנית במו"מ שלא משדרת לצד השני את עמדת הכוח האמיתית שלנו, שהיא יכולתנו להגיע לרוב יעדינו גם בלעדי שיתוף הפעולה של הצד השני. אנו כביכול תלויים בצד השני וזה אבסורד".
"מילדות נמשכתי למקצועות הריאליים"
פטרושקה בן ה-52, גדל בקריית אונו. לאחר שירות צבאי כטייס בחיל האוויר, הוא למד תואר ראשון להנדסת חשמל בטכניון. "מילדות נמשכתי למקצועות הריאליים", הוא נזכר. "לא היה לי ספק שאעסוק בתחום הטכנולוגי-מדעי. בטכניון הבנתי שאני רוצה חיבור חזק לתעשייה ולכן הלכתי להנדסה ולא לתחום מדעי".
אחרי התואר הראשון, בא התואר השני, באוניברסיטת קורנל ואז עוד 4 שנים של עבודה בחו"ל. כששב לישראל, החל פטרושקה לעבוד בחברת ECI, כמהנדס המערכת של קו המוצרים האופטיים. "באותו זמן רפי גדרון כבר גלגל רעיונות. מישהו הפגיש בינינו ואז הקמנו את סקורפיון".
סקורפיון נמכרה ב-72 מיליון דולר ל-US רובוטיקס האמריקנית. אחריה הגיע תור כרומטיס, שנמכרה במאי 2000 לענקית התקשורת האמריקאית לוסנט ב-4.75 מיליארד דולר. כרומטיס נמכרה בימי הבועה האחרונים והתרסקה כמה רגעים אחרי שזו התפוצצה. לנוכח הקיפאון בשוק, ב-2001 החליטה לוסנט להפסיק את פעילותה.
"את התקשורת עזבתי, לא את ההיי-טק"
מחירה האסטרונומי של כרומטיס בעסקת המכירה, היה תוצר של הבועה והתרסקותה הייתה במידה רבה תוצר של התפוצצות הבועה. פטרושקה לא ממש אחראי לשני מאורעות גלובליים אלו. היום, עשור לאחר המכירה וקצת פחות זמן לאחר הסיום העגום של החברה, הוא מרגיש שכבר התנצל מספיק בעניין. למשל, בראיון לאמירה לם ב"ידיעות אחרונות" לפני 6 שנים, הוא אמר כי "לכרומטיס היה מוצר טוב, מוצר שעבד ונמכר, אבל הערך האמיתי שאליו הגיעה החברה נבע מבועת ההיי=טק. לא אני גרמתי לבועה הזו, אלה היו החוקים באותה תקופה. הכל היה פיקציה".
* ובכל-זאת, עשור אחרי, יש תובנות מאוחרות על הבועה ההיא?
"אם להיתלות באילנות גבוהים, זהר זיסאפל אמר פעם ש'הבועה הייתה ניסיון חיים מדהים, שלא יהיה לנו בו שום שימוש, כי היא לא תחזור על עצמה'. אני מסכים איתו".
* למעט הפעילות בפרסיד, עזבת את ההיי-טק. זה בגלל שרצית לתרום לחברה, או כי הבנת שהזדמנויות כמו אז כבר לא יהיו?
פטרושקה מתרעם מעט על הקביעה בתחילת השאלה: "הפעילות הנוכחית שלי היא עסקית-טכנולוגית, אז לא נכון לומר שעזבתי. את תחום התקשורת באמת עזבתי. וכן, זה היה כי הערכתי שיעברו שנים רבות עד שתחזור אותה הדינמיות, שהייתה בשנות ה-90. לכן מצאתי את עצמי בתחום מתעורר חדש (אנרגיה חלופית - י.מ). לקח זמן עד שהחלטנו להתמקד בו. רצינו לפעול בתחום עם צמיחה ודינמיות. עם-זאת, לעולם לא תהיה לנו את אותה רמת הבנה, כמו שהייתה לנו בתחום התקשורת, עליו גדלנו מהילדות המקצועית שלנו".
* אחת הבעיות הבולטות של ההיי-טק בשנתיים האחרונות, היא מימון סטארט-אפים בתחילת דרכם. מה הפתרון לדעתך?
"ניסינו לבנות בהקשר לזה מודל בפרסיד, כשהקמנו שתי חברות של אנרגיה חלופית. אני לא יודע אם הוא לא הצליח בגלל המשבר או מסיבה אחרת. אבל בגלל המשבר אי אפשר להכריע בעניין. האנרגיה החלופית והקלינטק בכלל יותר קשים בהקשר של מימון חברות צעירות, כך שקשה להבחין מה נובע בגלל בעיה בתחום ומה בגלל בעיה גנרית. בנוסף, זה גם קשה מכיוון שמדובר בתחום חדש עבור הקרנות".
* קרנות ההון סיכון, בשונה מבעבר, כבר לא רוצות סיכון.
"הקרנות אמורות להתמודד עם סיכון, אך זה לגיטימי לחלוטין לרצות להפחית סיכון. השאלה היא מתי זה פוגע בתעשייה, בבחינת לא לתת את ההזדמנות לחברות עם פוטנציאל משמעותי. ועדיין, ישראל נחשבת למקום שנמצא במצב הכי טוב בהקשר לזה. הרי בה קמים הכי הרבה סטארט-אפים".
"זה כמעט לא מוסרי - התפיסה הפילנתרופית שלנו"
לצד "עתיד כחול לבן", פטרושקה פעיל בעוד מספר תנועות ועמותות. על מידת מעורבותו מבחינת תרומה כספית הוא לא מדבר, אבל ידוע שב"מפקד הלאומי" הוא השקיע מכספו, וההערכות הן שגם בפעילויות האחרות הוא לא הסתפק רק בתרומת זמנו ומרצו. מעניין אם באלקטל-לוסנט יודעים על תרומתם העקיפה למטרות חברתיות בישראל.
היום פטרושקה פועל במסגרת "קרן אברהם", ארגון שפועל מזה 21 שנה לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל ו"בעיגול לטובה", שמאפשר ללקוחות לתת הוראה קבועה לעגל את סכומי עסקאות האשראי שלהם לשקל הקרוב, וסכום העיגול עובר לתרומה לעמותות שהלקוחות עצמם בוחרים. כמו ב"עתיד כחול לבן", גם ב"קרן אברהם" פעיל דב לאוטמן, כיו"ר המועצה הציבורית שלה.
פטרושקה מציין כי "אני מנסה לעסוק בדברים ברמה הציבורית. יש הרבה נושאים חשובים. לקחתי על עצמי לעסוק בשלושה דברים לא פופולריים בעולם החברתי, על סף השנויים במחלוקת: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, דרך 'עתיד כחול לבן'; שילוב ושוויון לערביי ישראל, דרך 'יוזמות קרן אברהם'; ופילנתרופיה, דרך 'עיגול לטובה'. אם באחד מהם תהיה פריצת דרך, הדבר יקדם מאוד את החברה הישראלית. 'עיגול לטובה' הוא יצירת תרבות של פילנתרופיה", הוא קובע.
* איבדנו את זה, את הנכונות לפילנתרופיה?
"אולי זה מעולם לא היה לנו. בחברה סוציאליסטית יש מעין עסקה - המדינה גובה מיסים גבוהים ודואגת למי שצריך ובהתאם אין מקום לפילנתרופיה. אתה לא מתבקש לתרום. היום אנחנו כבר לא סוציאליסטים אלא קפיטליסטים, אבל הגישה נותרה כמו אז - התרעמות מכך שנתבקש לתרום".
פטרושקה מספק נתונים: "למעלה מ-80% מהתרומות למגזר השלישי, ואני אומר זאת בזהירות כי זה כנראה למעלה מ-90%, מגיעים מחוץ לישראל. הוא סמוך על שולחנה של יהדות ארה"ב. מצד שני, ישראלים לא תורמים, והחוק לא מאפשר לאזרחים ישראלים לקבל זיכוי ממס על תרומה לגורם בינלאומי, כמו למשל לסיוע לחולים באפריקה. זה כמעט לא מוסרי, התפיסה הפילנתרופית שלנו להיות רק בצד המקבל. אנחנו מדינה מתקדמת שגאה בהיותה כזו, אבל כשזה מגיע למתן תרומות, פתאום אנחנו לא מוכנים".
* כי כביכול "הצרות שלנו הכי גדולות".
"בדיוק".
* מה חדש בעיגול לטובה?
"היה קמפיין בנושא. היום, בנוסף ללאומי קארד, גם ישראכרט משתתף. כך אנו יכולים להגיע ל-70% מהציבור. רק ויזה כאל עוד לא הצטרף", הוא מוסיף בהדגשה ומחייך. הרמז ברור. ויזה כאל מוזמן להואיל בטובו ולהצטרף ליוזמה.
לגבי יוזמת "קרן אברהם", פטרושקה אומר כי "זהו נושא שקשור בטבורו לרעיון של מדינה דמוקרטית שהיא גם בית לעם היהודי, שכל אזרח בה צריך להרגיש בבית. הארגון צלח את המשבר יחסית בסדר. אחד הדברים המשמעותיים שהשיג, זה שמשרד החינוך קיבל את התוכנית שלנו ללימוד ערבית מדוברת בבתי ספר יהודים.
"זה דבר חשוב. מעבר לכך שהתלמיד יכיר את השפה והתרבות הערבית, ברגע שמורה ערביה נכנסת לכיתה, זה הופך את המשוואה. וגם הורים יבואו לשמוע ממנה איך הילד שלהם בלימודים. יש פה אינטראקציה אנושית שמסירה מחיצות. התוכנית תופעל החל מהשנה הנוכחית בכל אזור הצפון".