נתחיל בעובדות, ואלה לוקחות אותנו אל טבלת הרייטינג - שם מצטיינת תוכניתו של ארז טל ומניבה אחוזי צפייה לא רעים בכלל. השילוב של טל עם הפריים-טיים הוליד כישלונות רק לעיתים רחוקות מאוד ("העולם המופלא"), ומהבחינה הזאת, קו ישר מתוח בין "גלגל המזל" (כרטיס הכניסה של טל מערוץ 2 הניסיוני והמתוחכם, לערוץ 2 המסחרי שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר) לבין "אל תפיל את המיליון".
ובכל זאת, יש לטעמי משהו מקומם בשעשועון החדש: היו כבר שעשועוני טריוויה שזכו להצלחה גדולה כמו "מי רוצה להיות מיליונר?" או "אחד נגד 100" (התוכנית המצליחה ביותר של רשת בתקופה האחרונה), אבל הם תמיד שיקפו ומשקפים ידענות מעוררת התפעלות: יושב לו הידען בבית, על הספה, גאה לומר את התשובה הנכונה לפני המתמודד, מביט במשפחתו כמי שאסף את המיליון (למרות שהוא יודע שעם הלחץ באולפן ואור הזרקורים, ספק אם היה תותח שכזה), או ממלמל דברי הערכה למתמודד מוכשר במיוחד.
ב"אל תפיל את המיליון" חלק גדול מדי לטעמי מהשאלות אינן פונקציה של ידע כללי, אלא סוג של "פוקס" - אם ידעת, ידעת. אם לא - יאללה להמר.
אם תרצו, זו מהות החידון כולו: אם בפורמטים מוכרים אחרים יש לך "גלגלי הצלה" שנועדו לסייע לך במקרה של אי-ידיעה, הרי שבשעשועון הנוכחי גלגל ההצלה הופך לחזות הכול ומגדיל את משקל ההימור לעומת הידע האישי.
אפשר שזה "שיוויוני" יותר (וזה בוודאי מסחרי יותר), אבל מבחינה ערכית זה קצת רדוד: אם שעשועונים אחרים שולחים אותך למקצה שיפורים בספרייה (או לפחות ב"ויקיפדיה"), ארז טל שולח אותך אל הרולטה בקזינו.
התקררות בזירת קיציס-פרידמן
גם בגזרת אייל קיציס וטל פרידמן נרשמת התקררות מסוימת: אחרי שני פרקי הפתיחה הכמעט מופלאים בעיניי, התיישבתי מול ההמשך בציפייה דרוכה, אלא שהציפיות שלי התרסקו אל קרקע המציאות כמו הייתי גיא גיאור על רכבת ההרים ב"לונה טל ואייל".
הפרקים הראשונים עוררו ציפייה להמשך הסטירה על חשבון הברנז'ה, או לחילופין, הרהור קיצוני על משבר גיל ה-40. במקום זה הלכה "מעצר בית" לחפש את המטבע מתחת לפנס.
הפרק האחרון היה רע במיוחד: יושבים שני הגברים בבית, ובמקום להזמין המבורגרים ונערות ליווי (אני לא משווה חלילה בין השניים, אלא רק נותן דוגמה להתקרנפות מתבקשת נוכח הנסיבות) - מביאים את סבתא של פרידמן ומנסים להפוך את זיכרונות השואה שלה לעסק הפקתי מפוברק.
פעם פרק כזה היה יכול להיות סאטירי, אבל אחרי שהשואה מצאה את דרכה לשילוב (מוצלח, כל אחד בדרכו) בסדרות כמו "החברים של נאור" או "רמזור", נע הפרק האחרון של "מעצר בית" בין "מביך" לסתם "לא מצחיק".
אם בפתיחה היה נדמה שפרידמן וקיציס רוצים באמת להיות הילדים הרעים שיורידו את רכבת ההרים שלנו מן הפסים, הרי שבהמשך הם קצת נבהלו מעצמם. חבל.