כמו תמונות שנלקחו מפלנטה אחרת, עת דברני העם דיברו עצמם בלי לאות על שערוריית קצבאות האברכים ולא חידשו דבר, יצאו גם השבוע מדי בוקר נשותיה החרדיות של מודיעין עילית לעוד יום עמל: התייצבו בשעה המדויקת, החתימו כרטיס, ערבבו סוכר בתה, ואז פנתה כל אחת אל עמדת המחשב שלה, במוקד השירותים הטלפוני של ויזה כאל. ברדיו עוד דיברו והתרעמו בפאתוס, וצעירה שמכסה שיערה בכובע רחב שוליים הסבירה, בטון ענייני ובטוח, לעוד לקוח מתוח את פשר החיוב שחירב לו את ארוחת הבוקר.
בלילת הקלישאות הדירה מלהט הוויכוח של השבוע את השטח, כמו ביטלה את מה שיש כבר המכנים סימני מהפכה: בעוד חלקים נרחבים מהמגזר החרדי המאיסו את עצמם על קבוצות בציבוריות הישראלית, ניכר שגם להם מתחיל להימאס מהמצב של עצמם, מחרפת העוני, הנחשלות וההתבדלות. אפשר שהם מתחילים להבין שאלוהים לא שש לגהץ את האשראי שלו כשהם הולכים למכולת. "יש שיפור דרמטי בתעסוקה אצל חרדים", מבשר ל"גלובס" מנהל מינהל המחקר של משרד התמ"ת, בני פפרמן.
פפרמן יודע לקרוא סקרים, הוא בעצמו כותב את השאלות. כשהוא מקבל את הנתונים, הוא מנתח, משווה וקובע: "מי שעוקב אחריהם רואה שבעשור האחרון חל שינוי דרמטי בנוכחות החרדים במקומות עבודה, ואינני שיכור. הם לא רוצים לעבוד? הם מתבטלים? לא דובים ולא יער. בתחילת העשור, אחוז המועסקים מהמגזר החרדי עמד על 34 וכיום הוא עומד על 44%. צריך להעריך את זה".
הוא מתמרמר על הציניות, רפלקס החשדנות כלפי המגזר החרדי כולו: "הבעיה היא בנו. אנחנו מתנשאים עליהם. הם רוצים לעבוד. אצלנו התקבעה התפישה שהם רוצים עוני. בולשיט. מי באמת רוצה להיות עני?"
מודיעין עילית כמשל
הבון-טון הנוכחי במשרדי הממשלה, היא המילה "חסמים", כהסבר לביורוקרטיה ולהחלטות חלם מן העבר של שרינו, כאלה שהפכו תופעת שוליים פתירה במחיר סביר למפלצת שמאיימת בקריסה כלכלית ובכאוס חברתי. אחד החסמים נכרך והתהדק מסביב לאחת מחביות אבק השריפה הנפיצה ביותר, גיוס החרדים לצה"ל. גם בכירים באוצר מודים שהמדינה למעשה אוסרת, בחוקיה, את צאת החרדים לעבודה כתנאי לקבלת הפטור משירות צבאי. "אנחנו שולחים אותם ללמוד בישיבות, אוסרים עליהם לעבוד עד גיל 35, אז הם שומרים על החוק ולא יוצאים לעבודה", אומר בכיר באוצר.
סגן הממונה על התקציבים באוצר, משה ברסימנטוב, הרחיק עד לונדון כדי להמחיש: "גם שם יש חרדים והם עובדים כמו כל שאר האנשים. זה כי שם אין את חוק טל ואין קצבאות. הם פשוט חייבים לעבוד".
כבר עשור שיעקב גוטרמן מכהן כראש עיריית מודיעין עילית: "מהרגע הראשון שלי בתפקיד הבנתי שבעיית התעסוקה היא בועה שתתפוצץ לכולנו בפרצוף". בשנות כהונתו, עירו הכפילה את מספר תושביה ביותר מפי ארבעה: "בשנת 2000 היו 12 אלף תושבים, היום יש 50 אלף, קצב גידול של 10% בשנה. בכל יום ראשון אני פותח שתי כיתות חדשות כי בכל שבוע נולדים לנו כאן 60 ילדים".
הדרך שעשה גוטרמן בעשור האחרון הייתה עתירת מהמורות של ביורוקרטיה ישראלית. "מצאתי שאין בתב"ע תוכנית לאזור תעסוקה ומסחר. דרשתי קרקע, פניתי לחברות, אמרתי למנהלים 'תבואו - יש עובדים', והם חשדו, חשבו שחרדים לא באים לעבודה. ביקשו שאוכיח. הוכחתי.פרסמתי מודעה, פניתי למי שרוצה לעבוד, שישלח קורות חיים ללשכה שלי. בתוך לילה הגיעו 800 בקשות. פילחנו את הנתונים, מסרנו לחברות, שכנענו שוב וזה היה קשה. אמרתי לאנשי מטריקס, 'במקום שתוציאו את העבודות להודו או לסין, תפתחו כאן. תכשירו את האנשים'. הם עשו את זה והם לא מצטערים".
גוטרמן מדווח על שיפור כללי באווירה בעירו: "פתאום יש כאן מסחר. חנויות נפתחות. הבנקים רוצים לפתוח כאן סניפים כי יש תנועה, יש כסף שמושקע בבתי עסק בעיר. הנשים משתכרות בחלקן 5% יותר משכר המינימום, והאמן לי שעובדת באותה עבודה מגבעתיים לא מרוויחה יותר".
החרדים לא בטלנים
הסיפור של מודיעין עילית הפך למודל של הצלחה בכל מדד של רשויות המדינה. כ-2,500 מנשות העיר כבר עובדות בשורה של חברות, בפיתוח תוכנה בחברת מטריקס; במתן מענה טלפוני ללקוחות ויזה כאל, בחברת אמדוקס, בנייס, במיקרוסופט. לדברי ראש העיר, "הפוליטיקאים שמדברים על בטלנות חרדית, פשוט לא מחוברים לשטח. הנשים באות לעבודה כי הן רוצות להביא לבית אוכל, להתקיים. הן עובדות טוב - חרוצות, יסודיות. במוסר העבודה שלהן, הרבה מאוד מגזרים במשק יכולים להתקנא".
הגברים, בינתיים נשארים בכולל, מפאת מגבלות חוק טל ומגבלות של השכלה בסיסית. בעוד מספר שנות הלימוד הממוצע של גבר חרדי בשנות העבודה גבוה, 14.4 שנים ביחס ל-13.3 אצל החילוניים והמסורתיים, 40% מהם לא יודעים אנגלית ורמת השפה אצל עוד 41% בינונית ומטה. הם לא למדו מתמטיקה מימיהם, שליטתם ביישומי המחשב דלה.
הניסיון של מודיעין עילית מלמד את מקבלי ההחלטות בירושלים שגם נוכח התחזיות הקודרות, יש מה לעשות: הכשרות למקצועות נדרשים ומתגמלים; עידוד מעסיקים לקלוט חרדים בתמורה להקלות במס; פתיחת מעונות יום כדי לאפשר לנשים לצתאת לעבוד. "מי שצריך לעבוד על זה אלה משרדי הממשלה, ולא בית המשפט העליון. בתפוח האדמה הלוהט הזה, של גיוס חרדים, נצטרך להכריע. עד אז, נפתח למגזר עוד הכשרות, לתחומי הטלקום וההיי-טק", מצהיר מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי.
משרד התמ"ת הציב יעד להשמת חרדים במעגל התעסוקה עד 2020, ולפיו כ-65% מהגברים והנשים במגזר ייקלטו במקומות עבודה, מספר הקצבאות יקטן, הם ישלמו מסים, ילכו לקניות, יניעו כלכלה. "זה סביר לחלוטין, כי אני צופה עוד עלייה בשיעורי התעסוקה אצל חרדים, כי הם מבינים שהאופציה האחרת היא עוני", אומר פפרמן.
למנוע את קריסת המשק
נתוני התמ"ת מלמדים כי בחמש השנים האחרונות נקלטו כ-3,500 חרדים במעגל העבודה, לאחר שעברו הכשרות ייעודיות בהשקעה של 123 מיליון שקל. בימים האחרונים השיק המשרד תוכנית חדשה, בהיקף של 100 מיליון שקל נוספים, כדי להכשיר עוד 2,500 עובדים, לפיתוח אזור תעשייה חדש בבית"ר עילית ולפתיחה של מעונות יום בריכוזי אוכלוסין חרדיים.
תחושת הבהילות לנושא, שהקרינו השבוע בכירים בתמ"ת, לא מנותקת מתחזית קודרת של האוצר שמעלה כי במצב הנוכחי, בתוך כחמש שנים המשק הישראלי ייקלע לצרות שהוא לא יידע איך לצאת מהן.
"יש אומדנים שלפיהם המשק הישראלי מפסיד בין 0.25% ל-0.5% בצמיחה השנתית בשל שיעורי התעסוקה והפריון הנמוכים של החרדים והמיעוטים. אם מתרגמים את זה לכסף, ההיקף הוא כ-4 מיליארד שקל", אמר סגן הממונה על התקציבים, ברסימנטוב. "אנחנו צריכים ליצור נקודת איזון חדשה: פחות קצבאות ויותר שירותים תומכי עבודה. אם לא נתגבר על החסם של חוק טל, לא יהיה כאן פתרון אמיתי, ובטווח הארוך יהיה חיסרון כלכלי גדול. זה ייפגע בסיכויי הקיימות של המשק".
ישראל, אומר ברסימנטוב, ניצבת מול חלון הזדמנויות בן שנים ספורות, כדי להגדיר גבולות חדשים בחברה. כשהחלון ייסגר, "הפגיעה בתוצר תהיה קשה, ההוצאה על תמיכות למגזר תאמיר, זה יבוא על חשבון חינוך, בריאות ורווחה. יהיו פחות מדי משלמי מסים ויותר מדי מקבלי קצבאות".
אלמלא העלייה הגדולה מרוסיה בראשית שנות ה-90, החברה הישראלית כבר הייתה מרגישה את האפוקליפסה הכלכלית: "העלייה הייתה נס, אך אינני רואה נסים כאלה בעשור הקרוב". ולמרות זאת, הוא אופטימי: "זו הזדמנות. העלייה הבאה תהיה מהמגזר החרדי. יש בו כוח אדם עם פוטנציאל איכותי. אם הם ישתלבו בחברה, יהיה מנוע צמיחה פנטסטי, התשואה תהיה אדירה. יש כמה משוכות בדרך, הפוליטיקה מורכבת, אבל זה בר השגה".
קצבה שדגל שחור מתנוסס מעליה
השבוע מצא עצמו ראש הממשלה במלכוד. הרצון שלו להעביר את התקציב ואת חוק ההסדרים בקריאה ראשונה נתקל במשחק כוחות מוכר. החרדים דרשו בתמורה לאישור התקציב להעביר חוק עוקף בג"ץ שיאפשר המשך תשלום קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים שהם הורים ליותר משלושה ילדים.
הקצבה, בסך של 1,040 לחודש, עלות תקציבית של כ-130 מיליון שקל בשנה, מאפשרת ל-11 אלף אברכים ו-11 אלף נשות אברכים שלא לעבוד. בג"ץ נדרש לסוגיה השנה והוא קבע שמדובר בקצבה בלתי שוויונית. בית המשפט נתן למדינה ארכה עד ינואר הקרוב להסדיר את העניין בחקיקה ראשית של הכנסת, ואסר עליה להמשיך בהסדר הקיים.
הניסיון של נתניהו לאשר את דרישת החרדים עורר מחאות של הסטודנטים, וראש הממשלה ניסה לפייס אותם כשקבע שהקצבה תשולם גם לסטודנטים שהם הורים לשלושה, כלומר, כמעט לאף אחד. הלחץ הציבורי גרם לנתניהו גם להכריז על הקמת ועדה שתבדוק את הנושא כולל "דרכים לעידוד האברכים להשתלב בשוק העבודה", מה שהתקבל בציבור כניסיון לקבור את הנושא.
מפלגת העבודה וישראל ביתנו הכריזו שיתנגדו להבטחת ההכנסה לחרדים, אבל הצביעו בעד והעבירו את חוק ההסדרים והתקציב בקריאה ראשונה, למרות שהסעיף התקציבי של הבטחת ההכנסה לאברכים כבר נמצא שם. המילה האחרונה טרם נאמרה ויש להניח שהמאבק יימשך עד הקריאה השלישית.