מנכ"ל פסגות המודח, רועי ורמוס, עשוי לעתור לבג"ץ כבר בימים הקרובים במטרה למנוע מקרן אייפקס, הרוכשת את השליטה על החברה שבניהולו, מלהעביר אותו מתפקידו בהתאם להסדר שעליו סוכם עם הפרקליטות ורשות ניירות ערך.
רשמית אומרים בסביבתו של ורמוס כי נוסח ההסדר טרם הגיע לידיו, וכי הוא יגבש את החלטתו רק לאחר שילמד את כל הפרטים, ואולם ורמוס נחוש בדעתו כי ההסדר שהושג אינו מחייב אותו מבחינה משפטית.
לדברי בא-כוחו של ורמוס, עו"ד ניר כהן, "ורמוס אינו צד להסדר. ההסדר אינו מוסכם עליו והוא בניגוד לעמדתו. ממילא ברור כי ההסדר אינו מחייב אותו. ההסדר הושג בשלב בו עמדתו של ורמוס טרם הוצגה בפרקליטות על כל הנובע מכך, ויש לתמוה על עצם ההתייחסות לסוגיית המשך כהונתו בפסגות. פרטי ההסדר המלאים טרם נמסרו לורמוס, ולאחר שיקבלם יגבש עמדתו באשר להסדר ולהמשך צעדיו".
בעיקר זועמים בסביבתו על כך שההחלטה להעביר את ורמוס מתפקידו, שבזכותה נתנה הפרקליטות "אור ירוק" להסדר עם אייפקס, התקבלה לפני שהתקיים הליך שימוע לורמוס בפרקליטות, ולפני שניתנה לו אפשרות להעלות טענות נגד הדחה כזו במישור המינהלי.
ורמוס עצמו מתכוון להיאבק כדי להישאר בתפקידו, ובאפשרותו לנקוט צעדים כמו בקשת צו מניעה ואף עתירה לבג"ץ.
פרשנות: לפסגות דרושים מנכ"ל ויו"ר חדשים / עירן פאר
זהבית כהן - עדיין המחיר מופרז
פרשת פסגות מחזירה אותנו למיתולוגיה היוונית. אם ורמוס הוא איקרוס שטס קרוב מדי לשמש והתרסק, אם ההיבריס של בכירי פסגות הביא אותם לחשוב שהכול מותר להם והם חסינים, אזי זהבית כהן היא מידאס מלך פריגיה, שכל מה שנגע בו הפך לזהב. אבל סופו של מידאס היה רע ומר, הוא לא היה יכול לאכול כי כל דבר מזון שהביא לפיו הפך לזהב, ובסוף מת מרעב. אחרי בזק ואחרי תנובה מגיע מגע הזהב של זהבית לפסגות, אבל כאן מדובר בסיפור אחר לגמרי. אפשר להתחיל מהמחיר.
מהרגע הראשון סברנו כי המחיר היה גבוה מדי, וגם עכשיו, אחרי הנחה של 11%, הוא עדיין גבוה. המחיר האפקטיבי של פסגות כולל הקנס, כולל החוב, הוא 3.2 מיליארד שקל.
מקרן פרייבט אקוויטי מצפים לתשואה על ההון של 15% בשנה על השקעותיה. כדי שכהן תצליח למכור את פסגות עוד 5 שנים עם תשואה כזו, היא צריכה להשביח את פסגות לשווי של 6 מיליארד שקל, וזו משימה קשה מאוד.
ההחלטה הכי חשובה של זהבית כהן תתקבל בשבועות הקרובים, והיא זהות המנכ"ל הבא של פסגות. ורמוס הולך, כהן צריכה למצוא, ובמהירות, מנהל בכיר עם ניסיון, שיודע לנהל ולהשרות ביטחון ומבין בשוק ההון. אין הרבה כאלה בשוק. אולי יעקב רוזן, לשעבר מבטחים ובנק הפועלים. רון לובש נכשל בהחלטה דומה לפני 3 שנים, וזה עלה לו בהתרסקות פריזמה.
כהן צריכה למצוא גם יו"ר חדש, רצוי עם נטייה רגולטורית, שיוכל לממש את הבטחותיה לגושן לגבי ממשל תאגידי. שניהם צריכים להסתדר איתה. ולעבוד עם כהן התובענית והריכוזית, כמו שיודעים בתנובה, זו משימה קשה מאוד.
חלק ניכר מהנהלת פסגות, ההנהלה שיצרה את הערך המוסף, יילך גם הוא. לא בטוח ש"רוח פסגות", אותו מרכיב חמקמק שהפך את פסגות לבית השקעות מוביל, מכונה משומנת ויעילה, תשרוד את השינוי.
אי-הוודאות משפיעה על המתרחש, אנשים בפסגות יעסקו בעצמם, בעתידם, לא בעבודה. ועוד לא דיברנו על הרווחיות הנמוכה של פסגות, על הפדיונות, על המתחרים שמחכים בפינה, על החולשה בהפצה והעדר הזרוע הביטוחית.
פסגות כבר אינה האוטו הנוצץ שכהן רצתה לקנות לפני שנה, אלא מכונית שעברה תאונה חזיתית. כהן מהמרת שהיא תוכל להחזיר את האוטו לכביש המהיר. האם היא תצליח בהימור? בחירת המנכ"ל הנכון תהיה המבחן הראשון שלה.
זוהר גושן - המנצח הגדול
כשחשפנו ב-14 באפריל את כוונתו של זוהר גושן לדרוש את הזזתו של רועי ורמוס מהתפקיד, נדו רבים בראשם. איש לא האמין כי בכוונתו ללכת כה רחוק. אבל זוהר גושן יצא המנצח הגדול. גושן יצא לקרב אגרוף של שני סיבובים, שבסיומו השכיב בנוק-אאוט את הבריון הכי גדול בשכונה. את בית ההשקעות המוביל בישראל.
לגושן היו שני יעדים - קנס והזזת החשודים בתרמית. המתווה היה ידוע לכולם. מחודש מאי התנהל משא-ומתן. יורק סירבה, בסוף אייפקס הסכימה. אבל לא הקנס התקדימי בגובהו הוא ההישג של גושן, אלא השילוב בין המהירות של התהליך, 9 חודשים ולא כמה שנים, והעובדה שמנכ"ל משלם בכיסאו עוד בטרם הוגש אפילו כתב אישום.
מעתה כל מנכ"ל בשוק ההון ידע כי עימות עם רשות ניירות ערך עלול לעלות לו בראשו. לגושן היתה "תרומה מכרעת" להסדר. הוא שכנע את לדור להסכים לעסקה ועמד מאחורי ניסוחו. מבחינתו זהו הסדר "צודק, נכון, הוגן ויעיל שמאזן בין האינטרסים".
מה היה גושן עושה אלמלא, לאור העברת הבעלות בפסגות, ניתן לו פתח לדרוש את הדחת ורמוס? ההערכות הן כי כבר בדצמבר היו נפתחים הליכי הרחקה מעיסוק נגד ורמוס ושלילת רישיון נגד פסגות.
משה לדור - מסביר ומתפתל
פרקליט המדינה משה לדור פתח עבור אייפקס מסלול VIP, ניהל איתה משא-ומתן מסביב לשעון לגבי נכס שכלל לא היה בבעלותה, והגיע איתה להסדר טיעון תוך 3 שבועות בלבד - מהירות שיא במונחי קצב העבודה של הפרקליטות. לא זכור לנו מקרה דומה.
לכן ההתפתלויות של לדור ברורות, וכך גם הצורך שלו להסברים. לדור קיבל החלטה לא קלה ולא טריוויאלית שעליה הוא יותקף מכל הכיוונים. מצד פרקליטיהם של רועי ורמוס ושי ירון, שיטענו כי מפלילים אותם, ומצד תנועות איכות שלטון, שיטענו לאכיפה בררנית.
אין ספק כי ההסדר בעייתי ומצריך דיון ציבורי. מתי בפעם האחרונה התערבה הפרקליטות כדי לסייע לעסקה בין שני גופים עסקיים?
אבל יש שני צדדים למטבע. "האם עדיף להגיע עוד 5 שנים לפסק דין שכבר לא רלבנטי?" אומר מקורב ללדור. ואי-אפשר שלא להתעכב על משפט אומלל בהודעת הפרקליטות מאתמול. "לאחר שפסגות תיטול על עצמה את ביצוע כל הצעדים דלעיל ותשלימם הלכה למעשה, ייסגר התיק נגד פסגות מחוסר עניין לציבור".
חוסר עניין לציבור? מישהו בפרקליטות קרא את המשפט הזה שוב לאחר שכתב אותו?
רועי ורמוס - הגיבור הטרגי
אין דרך נעימה להגיד את זה. כשג'רמי בלנק וזהבית כהן חתמו על העסקה למכירת פסגות הם זרקו את ורמוס לכלבים. ורמוס יצר לבלנק ערך עצום ואיפשר לו אקזיט מדהים עם תשואה גבוה, בלנק גמל לו בחוסר גיבוי.
כהן, בחתימתה על הסדר עם הפרקליטות שבו לוקחת פסגות אחריות על המעשים הפליליים ומסכימה לשלם קנס, הפלילה למעשה את ורמוס.
ורמוס הוא הגיבור הטרגי של הפרשה. הוא אשם עד שלא הוכחה חפותו ומשלם את המחיר כאן ועכשיו. אפשר להניח כי ניר כהן, עורך דינו של ורמוס, יצליח לחלץ עבור לקוחו עסקת טיעון מסוג זה או אחר.
אפשר להניח ברמה גבוהה של ודאות כי עוד שנתיים-שלוש ורמוס יחזור למגזר העסקי ויקבל תפקידים מרכזיים, אבל כרגע אחד המנהלים המוכשרים ביותר של שוק ההון הולך הביתה.
אמנם ורמוס לא הולך ערירי. איתו הולכים עוד 25 מיליון שקלים, מענק מכירה שימתיק לו את העזיבה - וזה בלי לחשב את מצנח הזהב שמובטח לו בחוזה ההעסקה והטבות נוספות. אבל כשמדיחים אותך - ולא משנה כמה כסף אתה מקבל - זה מאוד לא נעים.
ג'רמי בלנק - מכחיש סדרתי
ביום חמישי בערב עדיין הכחיש בלנק כי משהו מתרחש ועמד בתוקף על כך ש"העסקה בוטלה". בחמישי בצהריים הדליף מייל ששלח לדירקטוריון ובו הוא מכחיש את הדיווח בערוץ 2 על העסקה המתרקמת. למחרת כבר נאלצו דובריו להתנצל על כך.
בלנק, שטיפח תדמית של ילד פלא, איבד הרבה קרדיט בעימות עם אייפקס. הוא התעקש על זוטות, סירב להאריך את מועד סגירת העסקה בחודש ובמקביל שלח רמזים על מעוניינים נוספים בפסגות. "אני לא מבין את הראש של ג'רמי", אמר מקורב ליורק והוסיף: "לגיל ולחוסר ניסיון יש מחיר".
לאורך כל הפרשה אמירותיו של בלנק לא עמדו במבחן המציאות. דברים שהסביר התגלו כלא נכונים ועובדות שהכחיש התבררו כמדויקות. בלנק ניהל מסע עקבי של דיסאינפורמציה שבמהלכו הכחיש משא-ומתן עם רשות ניירות ערך, מתן הנחה לאייפקס, הארכת הדד-ליין לסגירת העסקה, פתיחת העסקה מחדש או כוונה לגרום לעזיבתו של ורמוס. וכל זאת, כשהוא מתכסה מאחורי הנוחות של האנונימיות.
אולי זה אופיו או אולי זו התרבות העסקית האמריקנית שבה גדל, תרבות שבה מר גולדמן משווק ללקוחות מוצר פיננסי שבנה, בזמן שאדון זאקס מהמר שערך המוצר ירד. אין לדעת.